הדפסהעיריית הרצליה הכריזה על בחירות לעירייה, שתתקיימנה בעוד כחצי שנה. ציבור התושבים הוותיק רגיל למסעות בחירות וכל הודעה כזו, במקום שתבשר על רצון להתחדש ולהזרים כוחות צעירים לעירייה, היא גורמת לצער.
מדוע? כמו בכל יישוב, ניגשות מספר רשימות להתמודדות על חברות במועצת העיר ועל ראשות העיר. זה בהחלט טוב ודמוקרטי, אך האווירה ששוררת בעיר תוך מספר ימים מפרסום ההודעה, היא עכורה. כל רשימה מתחרה ברשימת המיפגעים והלקויות שגילתה בהתנהלות העירייה היוצאת, וכן מסבירה מדוע לא כדאי לבחור ברשימות המתחרות. בקיצור, במקום שתציג את תוכניות הפיתוח שלה, היא מנסה להיבנות ולהיבחר על ידי גינוי אחרים! זו בהחלט אווירה לא טובה.
אך, תולדות הבחירות בעיר הרצליה מלמדות גם על צמצום הרשימות לקראת התקרב מועד הבחירות. פשוט ככל ש"יום הדין" קרב והמועמדים צריכים להכין תשובות רציניות לשואליהם מקרב ציבור הבוחרים, אז הם עוצרים לחשיבה מחודשת על המהלך, ומחליטים בהרבה מהמקרים לסגת מהמערכה.
הפעם, קרה משהו מעניין בנושא הרשימות המתמודדות. למערכת הבחירות ניגשו בתחילת המסע חמש רשימות. לאחר כחודשיים מפרסום המודעה, הודיעו שתיים מהן לוועדת הבחירות שהן מסירות את שמותיהן מהתמודדות. נותרו שלוש רשימות, שמתוכן שתיים נחשבות לרשימות הגדולות: "התקווה" ו"חלום וורוד" שכל אחת מהן הספיקה לגרוף אלפי תומכים לרשימתה. ככל שהתקרב מועד הבחירות הלך וגדל המתח: מי תזכה בראשות העיר- "התקווה" או "חלום וורוד"?. למרבה הצער, התרבו גם הגינויים ההדדיים בין הרשימות ואף "מלחמת מודעות": אלה מורידים את המודעות של אלה ואלה משיבים להם, עד שהמשטרה עצרה באישון לילה פעילים של שתי הרשימות תולשים מודעות האחד לחברו. המתח בין הרשימות ירד למישורים שפלים והגיע כמעט לאלימות פיזית! אך, לכולם היה ברור שתהיה נציגות משמעותית בעירייה לכל אחת מהן, השאלה היא רק: מי תגבר על רעותה?
ההפתעה הגדולה
וכאן הגיעה ההפתעה הגדולה. ראש רשימת "התקווה", מר גדעון נאמן הזמין את ראש רשימת "חלום וורוד", מר שמשון ידיד לשיחה ב"ארבע עיניים". לקראת שיחה זו בדק גדעון באופן יסודי את תוכניותיה המעשיות של רשימת "החלום הוורוד". הוא ראה שלמרות ההכרזות על תוכניות לשינויים גדולים בעיר, בעצם, אין בכוונתה לכל מה שהתפרסם, אלא למשימות צנועות יותר בהיקפן. לנוכח גילוי זה, הציע גדעון, במהלך השיחה בין השניים, לשמשון ראש רשימת "החלום הוורוד", לוותר על רשימתו ולהצטרף לרשימת "התקווה" בראשותו, כשהוא נותן לו את המקום השני ברשימה. ההסבר שלו היה שהאווירה ברחוב אינה פועלת לטובת אף רשימה ועלול לקרות שהרבה יימנעו מלהצביע ודעתם האמיתית לא תבוא לידי ביטוי. "אם נכריז עכשיו על יציאה ברשימה משותפת ינשמו רבים לרווחה ויתמכו ברשימה, כך נראה לי". שמשון השיב שעליו להביא את ההצעה בפני חבריו, כי אין בסמכותו להחליט על כך. תשובתו, לאחר ההתייעצות, לא איחרה לבוא. חביריו הסכימו להצעה, כמו שהביטוי העממי אומר: "טוב ציפור אחת ביד משתיים על העץ"- כלומר עדיף שבוודאות ניכנס למועצת העיר, מאשר שנסתכן בהדחה בבחירות.
הבחירות התקיימו והרשימה המאוחדת, "התקווה", זכתה ברוב הקולות. השמחה פשטה בכל העיר וריקודי שמחה פרצו בכל שכונה. בין המברכים את ראש רשימת "התקווה" היה זקן מנהיגי העיר מר מאיר כהן. הוא היה ראש העיר הראשון. בברכתו ציין לשבח את המהלך האחרון שעשו שתי הרשימות הגדולות, אך את עיקר שבחיו הרעיף על שמשון ידיד ראש רשימת "החלום הוורד". "אתה ראוי לכבוד האמיתי! בהסכמתך, וויתרת אמנם על סיכוי להיבחר לראשות העיר, אך הפסקת את המריבות שהיו עד לא מכבר בין הרשימות ולימדת את הצעירים שכדאי לוותר למניעת מריבה".
שאלות לדיון
- האם אווירת הבחירות היתה נעימה בהרצליה? מדוע?
- מה גרם לשמשון לוותר על מועמדותו לראשות העיר?
- מי זכה לכבוד האמיתי? מדוע?
- האם גם לכם הזדמן לוותר על משהו?