הדפסה
כל אחד מאיתנו מוזמן מדי פעם לאירוע משמח כגון חתונה או בר מצווה. מקובל מאוד להביא לאירוע מסוג זה מתנה, בדרך כלל מתנה כספית. אך איזו תחושה מלווה נתינה זו? האם תחושה טובה ושמחה או שמא תחושה של פרעון חוב או "תיק שנפל עלינו"?
באופן דומה, כיצד אנו מרגישים כשאנו נותנים צדקה לקבצן היושב לו בפינת הרחוב? האם אנו שמחים בלב שלם על הנתינה או אנו עושים זאת כלאחר יד ומסתפקים בעצם המעשה הטוב ותו לא?
נתינה לזולת היא יסוד המציאות
נתינה לזולת עומדת בבסיס המציאות. העולם בנוי באופן כזה שכל קבוצת אנשים זקוקה לקבוצה אחרת, שונה ממנה, כדי להבטיח את קיומה, כגון החקלאים זקוקים לאנשי השרות: הטכנאים, בעלי המקצועות השונים ולהיפך. דומה הדבר לגלגלי שיניים בשעון מכני (מהדור הקודם) שהמצב התקין של שעון כזה הוא כשכל הגלגלים זזים ואם ישבות אחד מהם ולו הקטן, יפסיק השעון מלנוע והעולם יעמוד מלכת.
עצם הנתינה לזולת היא דבר הראוי להערכה אך יש נתינה ויש נתינה. יש נתינה אשר נעשית "מתי שנוח", כמעשה שגרתי, לעיתים אפילו כלאחר יד, ויש נתינה אשר נעשית בלב שלם, בשמחה, ובהכרה מלאה. בפרשת "ראה" אנו נפגשים עם נתינה משובחת מהסוג השני.
רקע מהפרשה: שמיטת כספים
פרשת "ראה" מדברת, בין היתר, על שנת השמיטה. אנו מכירים את שנת השמיטה כשנה השביעית בה האדמה "נחה", אך יש עוד מצווה חשובה הקשורה לשמיטה והיא הנקראת שמיטת כספים:
מהי שמיטת כספים? יש עניין חשוב בתורה לתת הלוואה כספית למי שנזקק. עכשיו, נניח שיש לי חבר אשר נזקק לכסף, ואני נותן לו 10,000 ש"ח בתור הלוואה. בנסיבות מסויימות (אותן לא נפרט פה), כאשר מגיעה שנת השמיטה, יתרת ההלוואה נמחקת לחלוטין! אני פשוט "מוחל לו" על שאר הסכום. שוב, לא ניכנס פה למנגנון עצמו ולמשמעות שלו, רק נציין את העובדה: יש הלוואות שנמחקות בשנה השביעית, בשנת השמיטה, וזה נקרא "שמיטת כספים".
מהי נתינה משובחת?
לאור מושג זה של שמיטת כספים, אפשר להבין את אזהרת התורה שמופיעה בפסוקים לאחר מכן:
על מה מדברים הפסוקים?
שנת השמיטה מתקרבת. חבר שלי בא אלי ואומר לי "אני חייב עזרה, אני צריך הלוואה". הוא אפילו אומר לי שלא מדובר בהלוואה גדולה ושהוא מתכנן להחזיר לי אותה לפני שהשמיטה "תמחוק" את ההלוואה. אך אני חושש. אני חושש לתת לו הלוואה כי מה אם בכל זאת אפסיד את הכסף?
יש לי לכאורה "סיבה טובה" לא לתת לחבר שלי את ההלוואה, לדחות אותו. זוהי אם כן שעת מבחן למצפונו של האדם. האם ילך אחר נטיית לבו ולא ילווה כי חושש הוא שכספו לא יחזור אליו, או שהוא בוטח בה' אשר מבטיח לו שלא רק שהוא לא יפסיד, אלא בגלל הנתינה הזו תגיע לו ברכה גדולה "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ"?
התורה נותנת הנחייה ברורה: "נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ!". ואז התורה מוסיפה עוד כמה מילים אשר מאוד חשובות לענייננו: "וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ". כלומר, לא רק שעליך לתת לו (אפילו כשקשה לך) אלא גם עליך לעשות זאת בלב שלם ובשמחה! שלא תהיה זו נתינה בה אתה מרגיש שהכריחו אותך, אלא עליך להתחבר למעשה הנתינה ולכך שזה מה שנכון לעשות. עליך לתת בשמחה ובלב שלם.
כלומר, אפשר להבין מכך שנתינה משובחת יש בה שני מרכיבים חשובים:
- אני נותן גם כשקשה לי לתת.
- אני נותן בשמחה ובלב שלם.
הרמב"ם כותב על המרכיב השני של הנתינה בחיבורו "משנה תורה":
מהו המסר לילדינו?
מצד אחד הילדים ידועים כרכושנים, לא תמיד מסכימים שחבר ישחק במשחק שלהם, ודאי לא יקבל אותו במתנה מהם. מצד שני הילדים גם בהחלט יודעים לתת, למשל במסיבת יום הולדת כאשר הם לא מוותרים על נתינת מתנה מצדם לבעל השמחה.
- עלינו לעודד ולשבח נתינה בקרב ילדינו כאשר היא מתרחשת.
- עלינו להדגיש בפניהם את החשיבות של נתינה, ובפרט את החשיבות של נתינה "בסבר פנים יפות".
- עלינו להאיר את עיניהם שנתינה זה דבר יפה, אבל נתינה מכל הלב היא הדבר היפה יותר (ושזה לא מובן מאליו).
סיפורי ילדים – לתת מכל הלב
הסיפור הראשון הא על קבצן שנעלב מאחד מעוברי האורח, למרות שקיבל ממנו תרומה מכובדת. הקבצן מסביר לאיש אחר את הסיבה ולנו נותר ללמוד הרבה מתשובתו.
הסיפור השני הוא על חייל מסור שביצע משימות בצבא הרבה מעבר ליכולת חייל רגיל. הוא מספר בהמשך מה הביא אותו לנתינה כל כך גדולה.
שנזכה להיות מהנותנים מכל הלב!
קישורי הסיפורים בעמוד זה לא עובדים