הדפסה"אמא, שוב מענישים אותי על לא כלום" טען יוסי בזעם
"יוסי, הגזמת! אולי העונש גדול מדי, לדעתך, אבל לא 'על לא כלום'. ספר לי מה קרה היום בבית הספר"
"אמא, את לא מכירה את הבן שלך?! אני לא מגזים. פשוט, אין לי כבר כוח לעונשים האלה"
טוב, יוסי, ספר כבר בבקשה מה קרה"
"היום, בהפסקת 'עשר', יצאנו לחצר, והנה לנגד עיני שני ילדים מכתה ב' רבים על גולות. את אחד מהם זיהיתי מייד. הוא מרביץ בכל הזדמנות למי שלא מסכים לדעתו." כאן סיים יוסי את המשפט ונעצר…
"ואז…"
"תנחשי, אמא…"
"הזעקת את תורן החצר?"
"לא. ואז…לא יכולתי לסבול את האלימות של אותו ילד ואת הסבל של חברו…"
"ומה עשית?"
"פשוט, הרבצתי לילד שרגיל להרביץ"
"מעניין, יוסי, מי נתן לך את הרשות להרים יד על ילד אחר, או בכלל?"
"אמא, סליחה, את שוב לא מבינה אותי. את היית מוכנה שירביצו לבן שלך בכל הזדמנות?"
"יוסי, אני מבקשת ממך להיזכר בכללי ההתנהגות שלמדנו בבית בחופש הגדול. לא בבית ולא בבית הספר ולא ברחוב, בשום מקום אין רשות לך ולכל ילד להרים יד על אחרים. אם אתה חושב, שצריך להעניש מישהו, פנה לאחראים לכך בבית הספר והתלונן על אותו תלמיד"
"אני כבר מבולבל מכל מה שאתם מלמדים אותנו. פעם אתם אומרים לא להתעלם מדברים לא טובים שרואים, ופעם אתם אומרים לא להגיב"
"יוסי, אתה פשוט נסער כעת. גש לשתות מים, הירגע, ואז נחזור לדבר"
יוסי נרגע וחזר לדבר עם אמא.
"יוסי, אני רוצה להבהיר את מה שאמרתי. טוב שאתה ער למה שקורה סביבך. אתה כן צריך להגיב לדברים לא טובים. אבל להרביץ למי שמרביץ זו לא התגובה המצופה ממך. התגובה הנכונה היא לדווח במהירות לתורן חצר או לכל מורה שאתה פוגש. עכשיו ספר לי את המשך האירוע שקרה היום. מה קרה אחרי שהרבצת לאותו ילד?"
"המורה שלחה אותי למנהל. והמנהל שוחח אתי וגם העניש אותי שלא לצאת שלושה ימים להפסקת 'עשר'. "
"אתה מוכן, בבקשה, לשתף אותי בשיחה שהיתה לך עם המנהל?"
"הוא הסביר לי שלא הייתי צריך להרביץ, אלא לדווח לתורן חצר או למורה ראשון שהייתי פוגש"
"ומה אתה אומר על השיחה ועל העונש"
"אני מבין כעת שטעיתי, בעיקר אחרי ההסבר שלך, אמא, אבל קשה לי לקבל את העונש. רק לפני שבועיים נענשתי על ידי המורה לא לצאת יומיים להפסקת 'עשר', וכעת המנהל העניש אותי שלשה ימים"
"יוסי, אני מבינה את הקושי שלך לקבל את העונש. אבל אני רוצה לספר לך שגם לי היה קשה לקבל עונשים בילדותי על שובבות שהיתה בי, אבל כשגדלתי הבנתי שהעונשים היו לטובתי. אולי כעת קשה לך להבין, אבל לאחר זמן, כשתחשוב שוב על חומרת הנושא, תבין שהמנהל והמורה צודקים"
יוסי נרגע. שנת הלימודים עמדה להסתיים ובבית קיימו ההורים שיחת סיכום עם כל אחד מהילדים על שנת הלימודים החולפת.
"יוסי", שאל אבא, "איך אתה מסכם את השנה?"
"בסך הכל היה לי טוב. בלימודים היו לי קשיים, אבל בבית הספר דאגו תמיד לעזור לי"
"ואיך מבחינה חברתית?"
"בתחילת השנה הרשתי לעצמי להגיב בענישה למי שראיתי שהרביץ בחצר לחברו, אבל במהלך השנה שיניתי את התגובה, נמנעתי מלהרביץ, אלא לספר לתורן חצר"
"מה עזר לך להימנע מענישה?"
"אולי הענישה שהענישו אותי בבית הספר, המורה והמנהל"
"שמעתי מאמא שהמנהל גם הסביר לך בזמנו את חומרת האלימות, ושזה לא מתפקידך להעניש, אתה היום מבין שהוא צודק?"
"כן, אבא. היום לאחר הרבה זמן, אני מבין שטעיתי ואינני מתלונן עוד על העונשים שקבלתי"
"יוסי, אני לא רוצה שתגיד שאתה שמח שנענשת, אבל אתה מבין שזה הגיע לך, נכון?"
"נכון"
יום אחד הגיע יוסי הביתה עם מתנה ארוזה יפה…מתנה שקנה מכסף שחסך.
"יוסי, למי מיועדת המתנה, יש מסיבת יום הולדת לאחד החברים שלך?"
"לא…זו מתנה למנהל בית הספר על היחס שלו אלי, על שדאג למנוע ממני אלימות"
"וואו, יוסי, כל הכבוד לך! לא חשבנו שהבנת כל כך עמוק את ענין האלימות" הביעו ההורים את שמחתם בפני יוסי.
יוסי השכים להגיע לבית הספר בשעה 07.30. דפק בדלתו של המנהל והגיש לו את המתנה.
"יוסי, תודה לך. אני מאד נרגש מעצם החשיבה הבוגרת שלך. כל הכבוד! לא היית צריך לתת מתנה. ההתנהגות שלך בבית הספר בחודשים האחרונים היא המתנה הגדולה של כולנו"
היכן פוגש סיפורנו את הפרשה
בפרשת השבוע למדנו על אהרן הכהן שהצדיק עליו את הדין במות שני בניו. יוסי, התלמיד הצעיר, חשב במשך מספר חודשים על העברה שבהרמת יד על חבר, וגם על העונשים שקיבל והגיע להצדקת הדין כלפיו.
הצעת דיון
- מה היתה התחושה של יוסי בכל הפעמים שנענש? האם הבין מדוע הענישה שלו לא במקומה?
- מה גרם ליוסי להצדיק עליו את דין העונשים שקיבל, ואף לתת מתנה למנהל?
- איך הייתם מתיחסים למקרה בו הייתם עדים לכך שילד מרביץ בחצר לחברו?
- מה הבנתם במשמעות המושג "צידוק הדין"? האם המושג מוכר לכם מתחום נוסף בחיים?
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com