הדפסה"מה קרה אתמול? מי נפצע קשה ומי חס וחלילה..?" השמועה על תאונת הדרכים הקשה שעברה משפחת לוי החרידה את השכונה. הפרטים אינם חשובים לקרובים ולידידים. משטרת התנועה תחקור ותסיק מסקנות. אך הקרובים והידידים נותרו עם התוצאות הקשות.
"מה עשים עם כל התאונות האלה?! די כבר, נמאס לשמוע בכל שבוע סיכום מזויע של השדרן ברדיו!" הגיבו השכנים לשמע האסון.
אכן, זוהי בעצם המלחמה הקשה ביותר שלנו והשקטה ביותר. נראה שההתמודדות בטרור יותר מעסיקה את האחראים מאשר הלחימה בתאונות.
משפחת לוי לקחה את סיפור התאונה כמשימה לאומית, והחליטה לתרום תרומה משמעותית במאבק למניעת תאונות דרכים.
"החלטתי להקדיש מעתה יום בשבוע למניעת תאונות דרכים" הכריז משה אב המשפחה, לאחר שיקום מהתאונה, ובכך עורר את ילדיו הגדולים להצטרף כל אחד בהתאם למשימה. "אינני יכול לסבול עוד שהחיים במדינתנו האהובה ממשיכים כרגיל, ותאונות ממשיכות לפגוע במשפחות רבות. על כל אחד לתרום תרומתו למניעת תאונות ואני לוקח זאת ברצינות".
משה הכין לעצמו תכנית עבודה שכללה מפגש עם משטרת התנועה, עם שר התחבורה ועם גורמים נוספים הקשורים לבטיחות בדרכים. בתכנית שלו הוא כלל גם ביקור בבתי ספר תיכוניים לפגישה עם תלמידים העומדים ללמוד נהיגה. הוא הצליח לרתום לאט לאט את רוב המשפחה לפעילות התנדבותית סביב נושא מניעת תאונות דרכים.
"שימו לב חבר'ה", פתח יוסי הבן הבוגר של משפחת לוי את שיחתו בפני התלמידים בבית הספר התיכון בעיר. "אני היום בן שלושים ומאחורי 12 שנות נהיגה. בתחילת דרכי ראיתי את הנהיגה כחוויה של הנאה צרופה, אבל עם הזמן ראיתי שיש גם מצבים לא נעימים. לא תמיד תאונה נגרמת בגללך, אבל ככל שתהיה זהיר יותר, כך יפחתו הסיכויים לתאונה".
"יש לי סיפור אישי לכם, רוצים לשמוע?" הוסיף אביו משה את דבריו בבית הספר התיכון המקביל בעיר. "אני עובד בתפקידי כשוטר תנועה ופוגש, לצערי, את התאונות בשטח ממש. לאחרונה התמלאתי בשמחה כשהגיעה לידי הזמנה נדירה. הוזמנתי לטכס מיוחד במשרד הראשי של משטרת ישראל, והנושא היה- הענקת תעודת 'נהג זהיר' מהשר לבטחון פנים, לנהג אוטובוס שעשר שנים לא נרשמה לו אף הערה בטיחותית או עברה על חוק תנועה! הייתי סקרן להכיר את הנהג ולשמוע ממנו פרטים על נהיגתו. מתברר שהתעודה הוענקה לו אחרי בדיקה של פרטים רבים המגדירים מיהו 'נהג זהיר'. בפרטים היו, בין היתר: שעות מנוחה כחוק, הפסקה בין נסיעה לנסיעה, אי שימוש במכשיר נייד תוך כדי נהיגה, אי שיחה עם נוסעים היושבים או עומדים סמוך לנהג ועוד. בהתנהגותו זו גילה הנהג מידת נאמנות גדולה לתפקידו כנהג בתחבורה ציבורית ולכן ההערכה אליו גדולה במיוחד."
"משה, מה דעתך להזמין את הנהג לכיתתנו?" הציע אחד התלמידים.
"בשמחה, אבדוק את הנושא", השיב.
לאחר כשבוע חזר משה עם תשובה חיובית. התלמידים שמחו על ההזדמנות לפגוש נהג זהיר והכינו לו שאלות מעניינות.
"תלמידים יקרים" פתח הנהג את דבריו. "אני מודה לכם על ההזמנה ורואה בה הזדמנות לחבור למשה במאמציו למניעת תאונות דרכים. דעו לכם שלא היה לי קל בתחילת דרכי, גם אני כמו הרבה נהגים נסעתי בכבישים בתחושה של 'מלך הכביש' וחרגתי במהירות הנסיעה המותרת ועקפתי שלא בהתאם לחוק ועוד. מה שדחף אותי לתקן מעשי הוא התאונות הקשות שארעו לחברים רבים שלי. החלטתי שאני משנה ממנהגי ולאט לאט הקפדתי יותר ויותר על כל חוקי התנועה. אתם לא צריכים לחוות את הסיפורים הקשים שחוויתי, די בכך שאני מספר לכם עליהם. דעו לכם "נהג זהיר' זה אפשרי, זה כדאי, וזה חיים!"
הביקור השאיר רושם עמוק בלב התלמידים ועורר אותם יותר לחשוב על האחריות שבנהיגה ברכב.
הצעת דיון
- מה החליטה משפחת לוי לעשות לאחר השיקום מהאונה?
- במה לדעתכם תרמה פעילות המשפחה להפחתת התאונות?
- איזו מידה נילוות (נוספת) היתה לנהג האוטובוס בנוסף למידת הזהירות?
- האם גם לכם יש רעיון לתרום למניעת תאונות דרכים? מהו?