הדפסה"אבא, חשבתי לבקש מתנה מיוחדת ליום ההולדת שלי" רמז יורם בעדינותו לאביו לקראת יום שמחתו
"יפה יורם, אתה חוסך מאתנו לחשוב מה לקנות, מה היית ממש רוצה?"
"נכון, אבל אני יודע שלא תרצה…"
"מדוע אתה בטוח כל כך, נסה ונראה"
"אתה זוכר את 'דוגלי' הכלב שהיה לשכן שלנו?"
"כן, זוכר, אבל מה נזכרת בו כעת?"
"מאד אהבתי אותו, בשעות הפנאי אהבתי ללכת לשכנים לשחק אתו, לרוץ בגן הצבורי אתו. הוא היה כלב חמוד מאד. הייתי רוצה כלב משלי"
"מה באמת קרה ל'דוגלי'? אנ י כבר לא רואה אותו הרבה זמן"
"דני השכן סיפר לי שהוא אבד לו. הוא פרסם את התמונה שלו בשכונה ובקש את עזרת הצבור למצא אותו. אבל כבר עברו חודשיים מאז, ונראה לי שהוא לא ישוב"
"ראה נא יורם. אני מרגיש כמה היית רוצה מתנה כזו. אני אתיעץ עם אמא בענין. בסדר?"
"אני מאחל לכם החלטה טובה…"
יורם סיים את השיחה עם אבא, שכל כך הבין אותו, בתקווה שאכן יסכימו ההורים לקנות לו כלב מחמד.
ביום שלישי אחר הצוהריים היתה הפתעה במשפחה…
"האו, האו" נשמעו קריאות מתמשכות בחצר הבית. "יורם, מה קורה שם?" שאלה אמא נועה
"אין בעיה. פשוט מצאתי את הכלב הזה, כשהוא שוכב ברחוב וכל הזמן גונח מכאבים. את שמה לב שהנביחות שלו הן לא של כלב בריא?" התנצל יורם בפני אמו על ה"הפתעה" שהביא הביתה.
"ומה עכשיו? מה אתה מתכוון לעשות בו?"
"את זוכרת שדברנו על מתנת יום הולדת בשבילי? אני חושב שכבר קבלתי אותה עכשיו…אין צורך שתקנו לי כלב"
"יורם, אתה גדול! איזו חשיבה יפה, אבל בא נראה תחילה אך ניתן לעזור לו. אני מציעה שתפנה לד"ר אבי השכן שהוא רופא וטרינר, ותתיעץ אתו מה כדאי לעשות בכלב, האם יוכל לרפא אותו וכו'."
"אבי, שלום. מצאתי כלב ונראה לי שהוא חולה או פצוע. תוכל בבקשה לראות אותו?" פנה יורם לשכן
ד"ר אבי בדק את הכלב. הוא גילה שברים ברגלו הימנית, אך מצבו הכללי טוב.
"יורם, אני מגלה שברים ברגלו הימנית. אבקש ממך להשאיר אותו אצלי במרפאה לטיפול והחלמה. ובעוד שלושה ימים פנה שוב אלי להתעניין בשלומו."
לאחר שלושה ימים סיכם ד"ר אבי את המצב של הכלב
"יורם, בדקתי את הכלב בכל יום. היום תוכל לקבל אותו חזרה כשהשברים כבר הולכים ומתאחים. רק תשומת לב נדרשת ממך, לא 'לשגע' אותו בפעילות מאמצת. הוא זקוק למנוחה למשך שבועיים. בהצלחה וכל הכבוד על מבצע ההצלה שעשית. מנעת ממנו הרבה צער"
ד"ר אבי התקשר להורים של יורם והביע בפניהם את הערכתו לבנם יורם על הרגישות שגילה ביחס לכלב המוטל ברחוב וגונח מכאבים.
בינתיים ישבו ההורים והתיעצו ביניהם ביחס לבקשה של יורם, במיוחד על הרקע של סיפור ההצלה של הכלב.
"יורם, בא בבקשה לחדר שלך" קראה אמא ליורם כשהיא ואבא ממתינים לבשר לו בשורה טובה. "חשבנו וחשבנו והחלטנו להסכים לקנות לך כלב מחמד"
"תודה ענקית לכם, אבא ואמא. רק חשבתי שמספיק שתסכימו שיהיה לי כלב. כי לקנות – אין צורך כעת"
יורם, אתה שוב מפתיע אותנו בפשטות שבך. בסדר, אתה צודק שמיותר כעת לקנות, אבל בתמורה לקניית כלב נקנה לך מלונה טובה שאותה תשים בחצר" הגיבו ההורים לבנם יורם
השמחה הלכה וגדלה והגיעה לאזני השכנים שאיבדו את "דוגלי".
"מה החדשות אצלכם? על מה השמחה הגדולה?" שאל דני השכן
"יש לי יום הולדת בשבוע הבא וההורים הסכימו שיהיה לי כלב בחצר. הכלב שמצאתי, בדק אותו השכן אבי והוא הולך ומחלים. הם יקנו לי מלונה וזהו. יהיה לי שוב כלב להשתעשע אתו" סיפר יורם בשמחה לדני.
"אני ממש שמח בשמחתך. מאז שאבד 'דוגלי' ראיתי שהיה לך עצוב. לא רק שהוא אבד, אלא שאין לך כלב לשחק אתו. והנה ההורים שלך שמאד אוהבים אותך הסכימו. אולי זה בא לך בזכות מצוות 'צער בעלי חיים' שקיימת עם הכלב הזה, שריחמת עליו ודאגת לטיפולו במסירות. אני מאחל לך הרבה שמחה וכשהכלב יבוא, אבוא לבקר ולהכיר אותו"
השמחה אצל יורם היתה גדולה. לאחר שבועיים הביא יורם את הכלב מהמרפאה והכניס אותו למלונה ומאז הפך הכלב ל"שכן החדש" של יורם.
הצעת דיון
- מה לדעתכם יכול היה להיות שיקול ההורים לא לקנות כלב ליורם?
- מה יכול לגרום צער לכלב, גם אם הוא לא פצוע ולא חולה?
- איזו מצווה קיים יורם בכלב כשפגש אותו ברחוב במצוקה?
- האם גם לכם הזדמנה אפשרות לעזור לאיזה בעל חיים?
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com