סיפור ילדים: מה ריגש את החייל הבודד אורי?

"היית אולי בטכס הדלקת המשואות בהר הרצל?" שאל אורי את דן ביום העצמאות כשיצאו יחד מהבסיס לחופשה קצרה, וכולו נרגש.

"לא, לא הייתי שם, הייתי אז בשמירה, אבל צפיתי בו אחר כך. אבל מדוע אתה כל כך נרגש? האם היה משהו מיוחד הפעם?" שאל דן

"אצלי תמיד מרגש לראות את הדלקת המשואות"

"ספר לי מדוע, בבקשה"

"ובכן, הסיפור מתחיל עוד בניו יורק בגיל 10. משפחתנו היא ציונית מאד, אוהבת ישראל, וההורים הקפידו לחגוג ולציין את כל האירועים של המדינה, גם העצובים: יום העצמאות, יום שחרור ירושלים וגם יום הזיכרון לחיילי צה"ל. לקראת ימים אלה למדנו על תוכנם ויום העצמאות היה יום שבתון בבית. ההורים לא יצאו לעבודה ואנחנו לא הלכנו לבית הספר. בערב צפינו בהדלקת המשואות בשידור ישיר מישראל וביום יצאנו לטייל עם חברים ולספר שם על ארץ ישראל."

"אני שומע אותך, ועוד יותר לא מבין את ההתרגשות שלך. אם כך, טכס הדלקת המשואות הוא לא חדש לך. אתה צופה בו כבר כעשר פעמים!"

"נכון, אבל תבין דן, מגיל עשר חלמתי להגיע ארצה ואף לשרת בצבא. זכיתי להגשים חלום זה ועליתי כבודד לארץ. בשבילי הדלקת המשואות בכל שנה היא כמו בפעם הראשונה. אני לא מפסיק להתרגש מהעובדה שיש לנו מדינה משלנו, מדינת ישראל!"

"אני עכשיו מתרגש מההתרגשות שלך. כחבר, אני לא זוכר הרבה פעמים שהתרגשת ממשהו, אבל כאן אתה באמת נרגש. אני אפילו מבחין בדמעה אחת על לחייך, אות לעומק ההתרגשות…"

"דן, חברי הטוב, אני חושב שאני מבין את ההבדל בינינו. אתה נולדת בארץ למציאות קיימת: יש מדינה, יש צבא והחיים הם חיים רגילים. לא הכרת מימיך משהו אחר ואולי גם כשגדלת לא חשבת הרבה על אפשרות אחרת, וזה טוב, אשריך! אצלי המצב שונה לגמרי. כילד גדלתי במדינת רווחה. אנחנו נחשבים ברמת החיים שלנו כעשירים, כך שמבחינה כלכלית לא חסר לי שום דבר. בכל זאת, החינוך הציוני שזכיתי לקבל מהורי עורר בי געגועים למציאות אחרת, לחיים במדינת ישראל כשמסביבי יהודים דוברי עברית והדגל שלי הוא דגל ישראל ולא דגל אמריקה. אמש כשהייתי בהר הרצל בפעם הראשונה וראיתי במו עיני את משמר הכבוד של חיילי צה"ל ליד דגל המדינה, התרגשתי עד דמעות. אמרתי למי שהיה לידי: 'אני לא מאמין למה שאני רואה! עד היום ראיתי את הטכס בביתי באמריקה בשידור ישיר ועכשיו אני כאן!'. חיי היהודים באמריקה ובכל מדינות הרווחה כבר לא מה שהיו פעם. האנטישמיות גוברת ואכן יותר ויותר משפחות עולות מאמריקה. ההורים שלי הבטיחו לי ביום ההולדת האחרון לתת לי מתנה מיוחדת…הם החליטו לעלות ארצה! אז אני אתרגש עוד יותר ונקוה שבמהרה יעלו ארצה כל אחינו שבגלות"

"תודה לך אורי ששיתפת אותי בתחושותיך הנפלאות"

הצעת דיון

1. ספרו לנו מה ידוע לכם על חיילים בודדים.
2. מדוע התרגש אורי מאד בטכס הדלקת המשואות?
3. מה הוא ההסבר של אורי לכך שדן התרגש פחות?
4. האם גם אתם הייתם פעם בהדלקת המשואות בהר הרצל? האם צפיתם בטכס?

קרדיט תמונות: חייל- Israel Defense Forces