הדפסה"אבא, בעוד שבוע תתקיים בבית הספר שלנו תערוכת ציור בית ספרית. כך הודיעה לנו המחנכת רינה" סיפר ראובן, תלמיד כיתה ו' לאביו רועי.
"וואו, איזה יופי. חיכיתי למשהו גדול בנושא הציור שתוכל להשתתף בו. הכנת כבר ציור לתערוכה?"
"לא, לא הספקתי. אתה יודע שבכיתה ו' הלימודים יותר רציניים, עלינו לגשת לבחינות בחטיבת הביניים העירונית והשקעתי הרבה זמן בהכנה למבחני הכניסה."
"אין בעיה, דודה חגית, הציירת המהוללת של המשפחה, תשמח לתרגל אתך כשתצטרך"
"למה אתה רומז, אבא?"
"כן, אתה אולי שכחת, אבל בחופשת הקיץ תתקיים תחרות מחוזית בנושא ציור ואשמח שגם אתה תיגש לתחרות הזאת"
"טוב, אבא, בוא נהיה מעשיים. עכשיו אני עסוק בבחינות הכניסה. בעוד חודש אוכל לחשוב על הרעיון הזה"
עברה תקופת הרישום והמבחנים לחטיבת הביניים. ראובן עבר את המבחנים בהצטיינות והתקבל לחטיבת הביניים של העיריה.
"אתה רואה, אבא, את הציור הזה? איזה נוף 'משגע'! מעניין מאיפה לקח אהוד את הרעיון היפה הזה." הביע ראובן את התפעלותו במהלך התערוכה.
"מי זה אהוד?"
"אהוד הוא חבר שלי מהכיתה. הוא פשוט גאון בציור. כיף לי לראות את העבודות שלו ולהתבונן בו כשהוא מצייר. למדתי ממנו טכניקות חשובות בציור, יש כאלה שאפילו המורה לציור לא לימדה אותנו."
"ראובן, מה אתה אומר לאהוד כשאתה מתבונן ביצירות שלו?"
"מה הפרוש? אני מברך אותו על הכישרון הגדול שזכה בו, מפרגן לו ואף מבקש ממנו רשות להראות לחברים את היצירות שלו"
"ראובן, סכמתי עם דודה חגית שתגיע אליה בשבוע הבא ביום שלישי לתרגול, בסדר?"
"בשמחה, חיכיתי לזה, אבא"
"ראובן, אתה רואה את הנוף היפה הזה. זהו הארבל. שים לב לגובה שלו ביחס לעמק הנשקף ממנו. מה שאני מבקשת הוא שתנסה להעתיק אותו לדף שלך ותשמור על היחס הנכון שבין הגובה לעמק." כך פנתה חגית לראובן בביקור בביתה.
"וואו, ראובן, מהיכן המיומנות הגדולה הזאת?! אבא סיפר לי שבחודש האחרון היית עסוק במבחני הכניסה לחטיבת הביניים, אז מתי הספקת להתאמן?"
"דודה, תקשיבי, יש בכיתה שלנו ילד מקסים, גאון בציור, פשוט קיבל את הכשרון במתנה.. גם הוא מצייר נופים. ממנו למדתי כמה טכניקות ואולי הצלחתי היום להביא אותן לידי בטוי בציור הזה. "
"מותר להתגאות בך, אחיין שלי? אם עד לרגע זה חשבתי שיש לך כשרון מיוחד לצייר, עכשיו אני חושבת שהינך גם בעל מידות טובות. במקום לקנא בחברך, התבוננת בעבודתו ולמדת ממנו כתלמיד לפני מורה טכניקות שאתה יכול עכשיו להשתמש בהן. כל הכבוד לך!"
"דודה, אולי במקום השבחים נעבוד…"
"לא נראה לי שתצטרך להתאמן עוד. הציור 'הארבל' שציירת היום נראה לי שייצג אותך יפה בתחרות"
ראובן קיבל את המלצת דודה חגית. הוא שלח את הציור לתחרות ו…
"ראובן. יש לך הפתעה גדולה…זכית בתחרות המחוזית במקום הראשון. ממחלקת התרבות של העיריה התקשרו אליך היום לבשר לך על זכייתך" בשרו ההורים לראובן.
הצעת דיון
- בזכות מה, לדעתכם, זכה ראובן בתחרות המחוזית?
- איזו תחושה אחרת יכלה להתגבר בלב ראובן למראה כשרונו המבורך של אהוד?
- מה דעתכם על דברי ההערכה של דודה חגית לראובן?
- האם גם לכם היה נסיון של קנאה? איך התמודדתם אתו? ספרו בבקשה.
קרדיט איור: ענבל גיגי בוסידן igigib@gmail.com
בס״ד:
שלום וברכה לעורך היקר והחביב, ידידי משכבר הימים הרב יצחק עמרני, הי״ו!
כתמיד, גם השבוע, שבוע פר׳ ״בראשית״ נהניתי לקרוא מפרי עטך המבורך והעשיר בנוגע למידות הטובות הנלמדות והנרכשות בע״ה מפרשתנו!
* בהתייחס לסיפור על ראובן, הדודה חגית ומידת הקנאה: הסיפור מקסים וממצה מאד את ההתמודדות הראויה עם איסור הקנאה על כל המשתמע מכך! ישר כחך!
מתוך קריאת השאלות המתלוות לסיפור זה, ניכר כי השקעת בס״ד מאמץ ומחשבה מקוריים ומלאי השראה פדגוגית בכתיבת השאלות והתאמתן למסרים החינוכיים העולים מתוך הסיפור הנ״ל!
חילך לאורייתא!
* נ.ב.: הייתי ממליץ מאד, כאיש חינוך ותיק, ב״ה וכהורה, להוסיף בפניית האב (רועי) אל בנו, ראובן וכן – בפניית הדודה חגית, אל אחיינה, ראובן, גם מילות חיבה והערכה חשובות ונצרכות, כגון: ״ראובן היקר / החביב״ / ״ראובן, בני / בנינו היקר״ וכד׳… החשובות מאד באמירתו והעברתן אל בנינו, בנותינו, תלמידינו ותלמידותינו!
בהקשר זה ברצוני להוסיף כי יצא לי מס׳ פעמים להיכנס למס׳ שיעורים של מורה מסויים באחד מבתי הספר בארץ ושמעתי אותו פונה, כמעט באופן מתמיד אל התלמידים, בתחילת שיעוריו, במילים: ״שלום, תלמידים״ ומייד מתחיל את השיעור (״היום נלמד על הנושא וכד׳…)! וכאב לי מאד מאד שהמורה הסתפק במילים: ״תלמידים״ ולא הוסיף: ״תלמידים יקרים״ וכד׳…!
ואסביר מדוע הדברים הפריעו לי מאד (כמורה): בכל פעם ששמעתי את הביטוי הסתמי והפשוט: ״תלמידים״! – חשתי שכאילו המורה פונה אליו בתור עצמים / חפצים סתמיים!
ע״פ ראייתי החינוכית וניסיון השנים הרב שבהם אני זוכה ב״ה ללמד תלמידים רבים, חשיבות הבעת הערכת המורה להצלחת והשתדלות תלמידיו, חייבת להיפתח בכל שיעור גם בהוספת התייחסות מכבדת ומוקירה / מעריכה כלפי תלמידיו ועל כך כבר אמרו לנו חז״ל, כמדומני: ״כמים הפנים – לפנים, כן לב האדם – לאדם״!
נראה לי מובן ופשוט שבעזהי״ת הורים המכבדים את ילדיהם וכל שכן – מורים, מורות ורבנים / ״מלמדים״ המכבדים באופן זה את תלמידיהם, שהרי הם כבניהם (״כל המלמד בן חברו תורה,מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו…״!!!), יכבדוהו גם תלמידיהם / תלמידותיהן!
בברכת הצלחה רבה ושבת שלום ומבורך בע״ה לנו ולכל בית ישראל היקרים והאהובים (!!!)
מ: מאיר קורן, מורה ליהדות בבי״ס ממ״ד ״חברון״ בנים בקרית ארבע היא חברון, ת״ו
בס״ד:
(הערה: הערה זו הינה שכפול תגובתי הקודמת, בתוספת תיקוני טעות כתיב – הקלדה):
שלום וברכה לעורך היקר והחביב, ידידי משכבר הימים הרב יצחק עמרני, הי״ו!
כתמיד, גם השבוע, שבוע פר׳ ״בראשית״ נהניתי לקרוא מפרי עטך המבורך והעשיר בנוגע למידות הטובות הנלמדות והנרכשות בע״ה מפרשתנו!
* בהתייחס לסיפור על ראובן, הדודה חגית ומידת הקנאה: הסיפור מקסים וממצה מאד את ההתמודדות הראויה עם איסור הקנאה על כל המשתמע מכך! ישר כחך!
מתוך קריאת השאלות המתלוות לסיפור זה, ניכר כי השקעת בס״ד מאמץ ומחשבה מקוריים ומלאי השראה פדגוגית בכתיבת השאלות והתאמתן למסרים החינוכיים העולים מתוך הסיפור הנ״ל!
חילך לאורייתא!
* נ.ב.: הייתי ממליץ מאד, כאיש חינוך ותיק, ב״ה וכהורה, להוסיף בפניית האב (רועי) אל בנו, ראובן וכן – בפניית הדודה חגית, אל אחיינה, ראובן, גם מילות חיבה והערכה חשובות ונצרכות, כגון: ״ראובן היקר / החביב״ / ״ראובן, בני / בנינו היקר״ וכד׳… החשובות מאד באמירתו והעברתן אל בנינו, בנותינו, תלמידינו ותלמידותינו!
בהקשר זה ברצוני להוסיף כי יצא לי מס׳ פעמים להיכנס למס׳ שיעורים של מורה מסויים באחד מבתי הספר בארץ ושמעתי אותו פונה, כמעט באופן מתמיד אל התלמידים, בתחילת שיעוריו, במילים: ״שלום, תלמידים״ ומייד מתחיל את השיעור (״היום נלמד על הנושא וכד׳…)! וכאב לי מאד מאד שהמורה הסתפק במילים: ״תלמידים״ ולא הוסיף: ״תלמידים יקרים״ וכד׳…!
ואסביר מדוע הדברים הפריעו לי מאד (כמורה): בכל פעם ששמעתי את הביטוי הסתמי והפשוט: ״תלמידים״! – חשתי שכאילו המורה פונה אל תלמידיו, בתור עצמים / חפצים סתמיים!
ע״פ ראייתי החינוכית וניסיון השנים הרב שבהם אני זוכה ב״ה ללמד תלמידים רבים, חשיבות הבעת הערכת המורה להצלחת והשתדלות תלמידיו, חייבת להיפתח בכל שיעור גם בהוספת התייחסות מכבדת ומוקירה / מעריכה כלפי תלמידיו ועל כך כבר אמרו לנו חז״ל, כמדומני: ״כמים הפנים – לפנים, כן לב האדם – לאדם״!
לכן, נראה לי מובן ופשוט שבעזהי״ת הורים המכבדים את ילדיהם וכל שכן – מורים, מורות ורבנים / ״מלמדים״ המכבדים באופן זה את תלמידיהם, שהרי הם כבניהם (״כל המלמד בן חברו תורה,מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו…״!!!), יכבדוהו גם תלמידיהם / תלמידותיהן!
בברכת הצלחה רבה ושבת שלום ומבורך בע״ה לנו ולכל בית ישראל היקרים והאהובים (!!!)
מ: מאיר קורן, מורה ליהדות בבי״ס ממ״ד ״חברון״ בנים בקרית ארבע היא חברון, ת״ו
תודה לך ידידי ורעי הרב מאיר על דברי ההערכה המשמעותיים היוצאים מיד מחנך ותיק, דגול ומוערך.
הארותיך המאלפות חשובות לנו. בדרך כלל ערים אנו לנקודה זו של צרוף מילת עידוד/הערכה לתלמיד/לילד בפנייתנו אליו, אך לעתים נשמט הדבר מתחת הקולמוס…
נשתדל להיות ערים לכך להבא.
צוות "מידה טובה בפרשה"