הדפסה"אמא, כבר שלושה חודשים אין מנהלת בבית הספר" התלוננה יסכה בפני אמא נעמה. המנהלת צפורה בקשה לסיים את תפקידה מסבות אישיות ומאז שפרשה לא נמצאה מחליפה לתפקידה.
"מעניין שלא הרגשנו בכך, לא שמענו על אי סדרים או בעיות מיוחדות שקרו בתקופה זו. אני בהחלט רוצה לשאול את נועה חברתי, המשמשת כחברת ועד הורים של בית הספר, מה קורה בנושא מינוי מנהלת חדשה" הגיבה נעמה
נעמה אכן התקשרה לנועה ושאלה אותה: "מה קורה?"
"נעמה, את יודעת מי היתה המנהלת צפורה. קשה למצוא מנהלת שתסכים להחליף אותה. היא ריכזה כל כך הרבה תחומים תחת אחריותה ואת הכל עשתה בצניעות ובענווה. אנחנו, ועד ההורים, ממשיכים לחפש מועמדת מתאימה. אדרבה, אם יש לך רעיון נשמח לשמוע. בינתיים, ישבנו עם המנהלת היוצאת ועל פי המלצתה פנינו אל מספר מורות ובקשנו מהן שכל אחת תקבל אחריות על נושא מסוים. זה שההורים לא שומעים על בעיות בבית הספר, מצב זה הוא הודות לעבודתן המסורה של המורות האלה."
נעמה שמעה את הדברים. ההסבר הבהיר לה את המצב ואף נתן לה תחושת רגיעה. בערב ישבה עם בעלה שאול והם חשבו על מועמדת אפשרית לתפקיד ניהול בית הספר.
"מה דעתך, נעמה, על חגית המורה לאמנות של בית הספר?" שאל שאול
"מה ראית באישיותה מתאים לתפקיד, הרי היא אף פעם לא חינכה תלמידים, זאת נראת לי הצעה רחוקה קצת"
"נעמה, תפקיד ניהול דורש אמנם נסיון בחינוך, אך זה לא התנאי העיקרי. אני חושב שהבסיס להצלחה בתפקיד ניהול הוא ענווה. מי שאין לו ענווה גם אם היה מחנך מצליח לא יצלח בניהול"
"אולי תסביר יותר את דעתך?"
"ענווה מאפשרת לאדם להטות אוזן קשבת לדעות אחרות. העניו לא יחשוב שאצלו מרוכזת כל החכמה ואם הוא מנהל, אף אחד לא יכול להעיר לו וודאי לא להעביר בקורת על מעשיו."
"הבנתי. ומה ראית אצל חגית בהקשר לענווה?"
"אני מזכיר לך סיפור משנה שעברה. תלמידי בית הספר הציגו את יצירותיהם באמנות בסוף השנה. היו מספר תלמידים שהתביישו להציג את יצירותיהם בטענה שאינן עומדות ברמה של חבריהם. היתה זו חגית שישבה במשך שבועיים בבית הספר ועזרה אחרי שעות הלימודים לכל מי שרצה, כך שכולם הציגו את עבודותיהם"
"יפה, אני שומעת כאן על מסירות, אבל היכן אתה רואה ענווה?"
"זה לא סוף הסיפור. לאחר תצוגה של שבועיים התקיימה מסיבת סיום בבית הספר והמנהלת צפורה ציינה לשבח מספר מורות. את המורה חגית ציינה בכך שתלמידיה הגיעו להישגים יפים, כל אחד בתחום האומנות המתאים לו. כשנקראה חגית לבמה לקבל שי שהכינו עבורה, בקשה רק לומר מספר מלים: 'אני רוצה להודות להורי תלמידי שזכיתי ללמדם. ההצלחות הן שלהם בלבד. מה שלימדתי היה כל מה שזיכה אותי ה' וחשתי שעלי לזכות בזה גם את תלמידי' "
"וואו, כל הכבוד לחגית. זאת באמת צניעות וענווה. היא מאד מוכשרת ויפה שלא ייחסה את הצלחתה לכישורים האישיים שלה, אלא לרבונו של העולם."
שאול העביר לועד ההורים את הצעתו. הם פגשו את חגית, הציעו לה ולאחר ששקלה היטב את ההצעה השיבה בחיוב.
חגית מילאה במחלקת החינוך של העירייה את הטפסים המתאימים ומועמדותה התקבלה לאחר המלצת ועד ההורים. מינוייה התקבל בהפתעה רבה אצל ההורים, אך לא בצוות המורים שהכירו מאז ומתמיד את מעלותיה הרבות.
היכן פוגש סיפורנו את הפרשה
משה ואהרן נהגו בענווה גדולה מול תלונת בני ישראל. המורה לאמנות גם היא נהגה בענווה כשייחסו לה את ההצלחה בהפקת העבודות המוצלחות של תלמידותיה, (אולי למדה מהם?…)
הצעת דיון
- המשיכו את המשפט הבא: "עניו אמתי הוא מי ש…"
- מהי הסיבה לדעתכם שמידת הענווה לא קל להשיגה?
- אם המורה תשאל בכיתה: "מי יודע לפתור את התרגיל הזה?" האם להצביע ולהציע פתרון זה מנוגד לענווה?
- האם מכירים אתם חברים או אחרים שנוהגים בענווה? שתפו
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com