הדפסהזוהר הוא אחד התלמידים המעניינים בבית ספרנו. מאז שהכרתי אותו, כשהגיע כעולה חדש מפרו, לא פסקתי מלעקוב אחריו. הוא פשוט שונה מכולם, אבל לחיוב. מתחילת השנה זכיתי כבר ללמוד ממנו דבר אחד בודאי: עמידה בזמנים. הוא אולי לא התלמיד הכי מצטיין בלימודים בכיתתנו, כיתה ד', אבל בהחלט נחשב מצטיין בהתנהגותו. בחרתי לספר לכם היום על אירוע שחווינו בכיתה, שזוהר בלט בו.
כבר בחופשת הקיץ, כשבוע לפני תחילת הלימודים, דאגה טובה המנהלת לשלוח לכל ההורים את תקנון בית הספר. התקנון מכיל רשימה ארוכה של נהלים, חוקים המכוונים את התלמידים להתנהגות נאותה. אחד הפרקים בתקנון, הוא "שמירה על רכוש בית הספר". בפרק זה מופיעים כללי התנהגות ביחס למחשבים, לוח הכיתה, השירותים וגם הכסאות והשולחנות בכיתה. ודאי שמעתם על הרגל לא טוב שילדים מקשקשים על שולחן בבית הספר. לפעמים, שמענו גם על תלמיד ששיחק במספריים באמצע השיעור וגרם נזק לשולחן. מחנכת הכיתה שלנו, מיכל, שמלמדת בבית הספר כבר מספר שנים, החליטה לקחת ברצינות רבה נושא זה. מנסיונה, ישנה רגישות רבה אצל התלמידים לנקיון השולחנות ולשלמותם, לכן, כבר בתחילת השנה הכריזה על תחרות בשם ה"שולחן המחייך". כלומר, כולם נקראים לשמור על שולחן יפה ונקי במשך כל השנה. מדי פעם יתבצע בכיתה ניקוי של כל השולחנות ו"השולחן המחייך", הוא השולחן שעמד במראהו היפה עד סוף השנה.
אנחנו אוהבים מבצעים כמו הרבה ילדים, במיוחד כשמדובר במבצע שגם נעים לבצע אותו. כל ילד מקפיד בביתו על מראה נקי ומסודר של חדרו, שולחן יפה ושלם וכו'. לכן, קיבלנו את ההכרזה בשמחה ויצאנו לדרך. בשבועות הראשונים לא היה מה לעשות כי אב הבית, שמעון, דאג כבר לנקות את כל שולחנות בית הספר במהלך חופשת הקיץ. אך לאחר כחודש ימים היה כבר צורך לנקות את השולחנות. זוהר, שהוא שכני לספסל הלימודים, לא המתין שיעבור חודש ימים. מתחילת השנה הצטייד במטליות לחות לניקוי ששם אותם דרך קבע בילקוטו. בכל בוקר רגיל הוא להעביר ניגוב על השולחן לפני הצלצול. לא אחת נעזרנו במטליות שלו לשימוש כתתי: לניקוי הלוח, לניקוי שולחנות לאחר מסיבה ועוד.
באחת ההפסקות הוא שיתף אותי בתחושה שלו ואמר: "אני לא מבין מדוע צריכה היתה המורה להכריז על מבצע "השולחן המחייך", הרי זה כל כך פשוט להבין שלא יושבים ליד שולחן לא נקי! "טוב", השבתי לו, "אתה עולה חדש שלא מכיר את ההרגלים שלנו. אם לא מכריזים על מבצע, לא משיגים את המטרה!".
בכל אופן, השולחן שלנו כבר הקדים את כולם ב"חיוכו". בכל פעם שהמחנכת מגיעה לקרבת השולחן שלנו, עולה על פניה חיוך… את המבצע צריכים להמשיך והמחנכת אף עודדה את כל התלמידים להגיע לרמת הניקיון של השולחן שלנו. "אם תרצו – אין זו בעיה" היתה רגילה להכריז.
בחודש האחרון ללימודים, הלך וגבר המתח בכיתה: מי יזכה בפרס השולחן המחייך? זוהר הרגיש אי נעימות לקבל את הפרס, למרות שזה היה כבר די צפוי. מה עשה? באחת ההפסקות פנה לשני תלמידים שמצב שולחנם היה לא טוב, והציע להם את עזרתו. הם שמחו כמובן להצעה וסוכם שהם ייפגשו בכיתה ביום המחרת, לאחר הלימודים, עם ציוד מלא לניקוי שולחנות. בשעה ארבע אחר הצהריים, כשכבר הגיעו עובדות הניקיון של בית הספר, התחילו השניים יחד עם זוהר בניקוי השולחן שלהם. הם הביאו אותו למצב כה נקי עד שקשה היה להכירו….סיימו עבודתם והלכו כל אחד לביתו.
למחרת, נושא השולחן היה לשיחת היום של כל הכיתה. המחנכת שיבחה את שלושתם ובמיוחד את זוהר.. בסוף השנה, מועד חלוקת הפרס ל"שולחן המחייך", החליטה המחנכת להעניק שני פרסים: לשולחן של זוהר, כמובן, ולשולחן של חבריו שנעזרו בו לניקויו.
המחנכת לא הסתפקה במתן הפרס אלא ביקשה מזוהר להסביר לכל החברים מה מביא אותו להקפדה כל כך גדולה על נקוי שולחנו. הוא היה אמנם נבוך לעמוד בפני כל הכיתה ולדבר. הוא הסתפק במשפט קצר: "פשוט, אני מרגיש חבר לשולחן, וכמו שצריך להכיר טובה לחבר שעושה לך טוב, צריך להכיר טובה לשולחן שעוזר לך כל יום ללמוד ולחייך…".
הצעה לדיון
- מהו החפץ הדומם שזכה להכרת הטוב? מדוע זכה?
- מה היה פשוט כל כך לזוהר?
- מדוע כדאי לדעתכם להכיר טובה גם לחפץ דומם?
- האם גם לכם יש רעיון של הכרת הטוב לחפץ דומם? למה, למשל?