הדפסהנעמה היא תלמידה חרוצה בבית הספר "שלום עליכם" בבת ים. נעמה ידועה בין חברותיה כתלמידה מסודרת ונקיה, כל המחברות והספרים שלה נקיים, עטופים יפה ומסודרים.
לפני שנתיים קבלה נעמה במתנה ילקוט חדש מסבא וסבתא לקראת כתה א'. בסוף כתה ב' רצו סבא וסבתא לשמח את נעמה ולקנות לה ילקוט חדש במקום זה בו היא משתמשת כבר שנתיים. אך נעמה לא הסכימה. היא הודתה להם, אך הסבירה להם שהמצב של הילקוט הישן עדיין טוב מאוד ואין צורך להחליפו בחדש.
כל זה היה בחופשת הקיץ.
בתחילת שנת הלימודים הגיעו כל התלמידות לכתה ג' והרבה בנות הגיעו לכיתה עם ילקוט חדש. בשעת ההפסקה הגדולה של היום הראשון היתה הכתה הומה מדיבורים ושאגות שמחה של הבנות על הילקוטים חדשים שהביאו כמה מהן.
נעמה עמדה בצד, שמחה בשמחתן של חברותיה ואמרה בלבה: "לי יש שמחה אחרת בלב. הילקוט שלי הוא הכי יפה בעיני, גם אם הוא לא חדש, הוא פשוט יפה מאוד בעיני. אני לא חושבת שבכל שנה צריכים לקנות ילקוט חדש", לחשה לעצמה נעמה.
היום הראשון של הלימודים הסתיים וכולן שבו הביתה. חגית, אמא של נעמה, שאלה אותה: "איך היה היום הראשון? אלו חויות יש לך מיום זה?" ואז בחרה נעמה לשתף את אמא בתחושה שלה.
– אמא, את זוכרת שלמדנו בפרשת השבוע על האיסור "לא תחמוד". אני חושבת שהיום אני התגברתי ולא חמדתי…
– למה את מתכוונת, נעמה? מה היה לך בכתה לחמוד?
– תראי, את יודעת שהרבה בנות הגיעו לכיתה עם ילקוט חדש. אני בין היחידות שמשתמשות עדיין בילקוט ישן וזה בכלל לא אכפת לי, השתדלתי לשמוח בשמחתן ובעיקר לשמוח בילקוט שיש לי.
– האם מישהי שאלה אותך על הילקוט שלך? שאלה אמא.
– כן, שאלו, ענתה נעמה. ועניתי להן שבעיני הילקוט שלי הוא הכי יפה ואני שמחה בחלקי, ולך אני אגלה, אמא, מדוע הוא הכי יפה בעיני: פשוט כי קיבלתי אותו מתנה מסבא וסבתא.
– נעמה, חמודה שלי, מגיע לך נשיקה על כך…
שאלות לילדים:
- מדוע נעמה לא רצתה לקבל מסבא וסבתא ילקוט חדש?
- האם ניתן לומר שנעמה שמחה בחלקה? במה?
- מה למדה נעמה מפרשת השבוע?
- האם תוכלו למצא עוד דוגמה למי ששמח בחלקו?