הדפסה"אמא, אני צריך את העזרה שלך" קרא רן לאמו רינה לאחר ארוחת הערב
"מה קרה, רק לפני חמש דקות ישבנו לאכול והיה בסדר?"
"אמא, את לא רואה שאני עצוב כבר שבועיים?"
"לא מדוייק. אני רואה שאתה לא במצב רוח רגיל, אבל אני יכולה לחשוב מדוע"
"כבר שלוש פעמים, תוך שבועיים, יש לאבא מה להעיר לי. אני לא מבין, מה, אני כזה גרוע?"
"רן, אני רואה שאתה מתוח וקצת כועס. תחליט מתי נוח לך שאדבר אתך כשאתה רגוע, בסדר?"
רן הלך לישון. הוא לא נרגע מהשיחה שהיתה לו עם אביו גיל. בכל זאת המליצה לו אמו ללכת לישון, כך יירגע ויקום בבוקר ליום חדש. בדיעבד, היה זה טוב, כי לא היתה רוצה לשוחח אתו לפני שיחתה עם אבא גיל.
"גיל, מה אתה אומר? אולי אפשר למתן את ההערות שלך לרן?"
"רינה, שימי לב. מדובר בהרגל לא טוב שמתפתח אצל רן. לאחר ארוחת הערב, הוא יושב ומשחק במחשב למשך למעלה משעה!"
"לא נורא, אתה יודע שרן משקיע הרבה בלימודים. שעה של משחק לפני השינה זה לא גרוע, לדעתי"
"את צודקת, כשזה קורה פעם-פעמיים בשבוע, אבל בשבועיים האחרונים זה קרה כמעט כל ערב"
"גיל, ראית במה הוא משחק?"
"במשחקי מכוניות. מילא, אילו היה זה משחק שח-מט וגם לא בתדירות גבוהה"
"טוב. נראה לי שהבנתי. אני בעיקרון מסכימה שלא טוב להתרגל לשחק במחשב, אבל אם נסכם על כמה דברים עם רן, נראה לי שהוא יבין ויקבל את דעתנו"
"רן, בוקר טוב. מה נשמע? איך ישנת?" שאלה אמא רינה בבוקר
"האמת, לא היה לי נעים. אבל זה היה רק בהתחלה, אחר כך כבר ישנתי טוב ואפילו חלמתי חלום מעניין"
"תרצה לשתף אותי?"
"בהחלט, זה קשור למה שדברנו אתמול. חלמתי שאני ניגש יום אחד לאבא ומציע לו שאני אעבור לשחק במשחקים אחרים, אולי אז הוא לא יעיר לי עוד"
"רן, זה מעניין. עכשיו לא הייתי רוצה לפתח שיחה בנושא, אבל כשתחזור מבית הספר, יש לי משהו בכוון הזה להציע"
"תודה אמא שאת חושבת עלי…"
רן התארגן, הלך לבית הספר. כשחזר, אכל ארוחת צהריים, ומיד ביקש לקיים את השיחה עם אמא רינה
"רן, שים לב. אבא לא סתם העיר לך. ישנו כלל חשוב בהתנהגות של כל אדם – 'הרגל נעשה טבע'. אבא אוהב אותך לא פחות ממני. הוא רוצה בטובתך. הוא לא רוצה שתתרגל לשחק במחשב ולישון מאוחר. אחר כך יהיה קשה לשנות את ההרגל הזה."
"אז מה את מציעה, אמא?"
"אתמול ישבתי עם אבא ושוחחנו על השבועיים האחרונים. הוא הסביר לי על מה הוא העיר לך. הבנתי שמדובר במשהו לא חמור, אבל גם לא טוב. אתה משחק במשחקי מכוניות כמעט כל ערב."
"אבל משעמם לי…"
"נכון, אבל יש לי הצעה שאני חושבת שתסכים לה. בספרייה מזמן לא בקרת. אני מציעה לחלק את השבוע לשניים שלושה ערבים תקרא ספר לפני השינה ושלושה ערבים, אם תרצה תשחק במחשב, ושעת השינה שלך לא תעבור את השעה תשע"
"ואבא מסכים להצעה הזאת?"
"אבא יגיע בערב מהעבודה ונשב יחד על הנושא הזה"
"בסדר"
"רק רגע, שכחתי דבר נוסף. אנחנו מבקשים שתעבור ממשחקי מכוניות למשחק שח-מט או משחקי חשיבה אחרים"
"טוב, אמא, נדבר על הכל בערב"
גיל הגיע הביתה. רינה סיפרה לו על השיחה שהיתה לה עם רן ועל כך שחשוב לסכם את הדברים לאחר ארוחת הערב המשפחתית.
"רן, שלום, איך היה היום בבית הספר?" שאל גיל את רן
"כרגיל, היה כיף"
לאחר ארוחת הערב ישבו אבא, אמא ורן לשיחה
"רן, אני חייב לומר שאתה נראה טוב היום. מה קרה? משהו מיוחד היה בבית הספר?" שאל אבא גיל
"לא, פשוט אמא דברה אתי על כל העניינים …"
"מה אתה אומר על זה?"
"אני מסכים להצעה של אמא לחלק את השבוע לקריאה ולמשחקים. דוקא חבר שלי סיפר לי בשבוע שעבר שאת היידע שלו הבסיסי בשח-מט הוא רכש ממשחק במחשב"
"זה מתאים לך, או שהיית רוצה משחק חשיבה אחר?
"דוקא כן. אני אשאל אותו מחר על איזה אתר הוא ממליץ ואתחיל לשחק."
"אתה תרשה לי לפעמים להחליף את המשחק במחשב עם משחק שלך אתי?" שאל גיל
"וואו, זה הכי כיף!"
רן הפעם הלך לישון בשמחה. הוא היה שבע רצון מהסיכום.
השנים עברו. רן גדל ועבר ללמוד בבית הספר התיכון. הלימודים לא הו קלים, אך הוא זכר את תקופת הילדות ואת דברי התוכחה של אבא גיל על המשחקים המוגזמים במחשב. יום אחד החליט לשתף את חברו נועם במשהו עקרוני שהוא הולך אתו כבר שנים.
"נועם, אתה ודאי שואל את עצמך 'איך רן מצליח להישאר עירני במשך כל השיעורים?' "
"נכון רן"
"אז, דע לך רן שזה בזכות אבא שלי. כבר בבית הספר היסודי הוא עמד על כך שלא אישן מאוחר ושאקרא ספרים. פשוט ההרגלים האלה עזרו לי להישאר ער בשיעורים."
הצעת דיון
- על מה הוכיח גיל את בנו רן?
- מה באמת לא היה טוב במשחק במחשב?
- ספרו איך שיפרתם אתם את הרגלי השימוש במחשב?
- האם גם אתם קיבלתם תוכחה מאחד ההורים? שתפו.
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com