הדפסה"מתברר שדוד הוא המרעיש הגדול בשיעור" כך תיאר יוסי את דוד בפני אביו נדב לקראת סוף השנה.
"רגע, יוסי, אולי לא שמת לב, אבל אתה יודע שאני לא שומע לשון הרע"
"מה היה לשון הרע במה שאמרתי לך, בסך הכל משפט אחד על יוסי, דוקא משפט חיובי."
"במה הוא חיובי, אם אתה אומר שהוא מרעיש בשיעור?"
"סליחה, אבא, לא הבנת, בעצם לא התבטאתי נכון. לא התכוונתי לרעש של הפרעה, אלא לרעש חיובי, של לימוד"
"אהה, עכשיו זה נשמע אחרת. זוהי בעצם מחמאה לדוד, לא גנות. תוכל, יוסי, להרחיב מעט על הרעש הזה מעבר למילה אחת 'מרעיש'?"
"המורה שלנו אוהב ששיעור תלמוד יהיה שונה מיתר השיעורים. בשיעור זה הוא רוצה 'משא ומתן' שלו אתנו. כלומר, בפירוש לנסות להתנגד להסברים שלו, כדי שהדברים יהיו יותר מבוררים"
"יפה, יוסי, זה מזכיר לי את שנות לימודי בישיבה. שם היינו מתווכחים על סוגיה בגמרא לפעמים שעה שלמה, רק שמפתיע אותי שמורה דורש זאת מהתלמידים כבר בכיתה ו'."
"תתפלא, אבא, לשמוע. בנוסף לדוד ישנם עוד חמישה תלמידים מאד פעילים שמשתתפים בדיון העירני הזה וזה באמת יוצר רעש גדול…"
"ספר לי, מה קורה בהפסקה, האם הדיונים האלה נמשכים גם בהפסקה?"
"לא, המורה ביקש שבהפסקה נשחק ולא נמשיך את הדיונים. לכל דבר יש זמן"
"יוסי, זה נותן לי חשק לבא יום אחד לבקר בהפסקה, בחצר, ואם ירשה לי המורה, גם להיכנס לשיעור שלו"
"איזה כיף לי שתבא, אבא. אני יכול לומר לך רק שמחכה לך הפתעה מעניינת"
נדב, סקרן לגלות את ההפתעה, לא התמהמה יותר מדי ולאחר יומיים התייצב בחצר, בהפסקה.
"מה נשמע, חבר'ה, איך ההפסקה? איך אתם מרגישים כאן בבית הספר?"
"בסדר. אתה אבא של יוסי?" ענה אחד החברים של יוסי ואחריו ענו עוד על שאלות שונות ששאל אותם נדב.
נדב עצמו מלמד בבית ספר אחר בעיר והוא אכן סקרן לשמוע כל פרט על בית הספר מהתלמידים.
בתיאום עם המורה, נכנס נדב גם לשיעור גמרא שהיה לאחר ההפסקה. הוא שמע את הרעש שעליו דיבר יוסי בבית. הוא שם לב לתלמידים הנבונים שבכיתה שמתווכחים בלימוד עם המורה, ובחן בכלים שלו את היכולות שלהם.
"יוסי, היה לי מעניין מאד לבקר בהפסקה בבית הספר ועוד יותר בשיעור, רק חידה אחת לי אליך…"
"למה אתה מתכוון, אבא"
"שמתי לב שדוקא דוד שכל כך מתווכח בשיעור, בהפסקה הוא הכי שתקן. כששאלתי את החברים שלך על ההפסקות, על היחס שלהם לכל מיני דברים בבית הספר, הוא היחיד שלא ענה דבר…מדוע?"
"אבא, אני לא יודע, אני רק יכול לחשוב שזה קשור למה שלמדנו במסכת אבות 'סייג לחכמה – שתיקה'. הוא כנראה לא רוצה להכשל בדבריו, לומר דברים לא מדויקים על בית הספר וודאי לא לספר לשון הרע, לכן גזר על עצמו שתיקה. ואכן, תמיד הוא בולט בשתיקה שלו, בטיולים, בהפסקות."
"מדהים. זה מזכיר סיפור ידוע על ה'חפץ חיים' שחיבר את הספר 'שמירת הלשון'. כולם חושבים שהוא היה שתקן גדול, אבל, לא כך היה. הוא הירבה לדבר עם אנשים בשוק, התעניין בשלומם, אבל השתיקה הגדולה שלו היתה רק בדיבורים האסורים, בלשון הרע"
הצעת דיון
- האם דוד היה באמת שתקן גדול בשיעור?
- מה אתם חושבים על השתיקה שלו בהפסקות ובטיולים?
- האם זה אפשרי לדבר הרבה דיבורים מותרים? האם תוכלו להוכיח זאת מהסיפור?
- איך אתם מתמודדים עם דיבורים אסורים שחברים משמיעים, לפעמים?
קרדיט איור: ענבל גיגי בוסידן igigib@gmail.com
הפשטות של הסיפורים
זה היתרון הגדול שלהם
פשוט מהחיים ,יישר כחכם
לק"י
הרב דורון, ידידי ורעי
ראשית, תודתנו על עצם התיחסותך לתכני האתר. אחת המטרות היא לעורר התיחסות ודיון מסביב למידה השבועית.
דברי העידוד שלך מהווים לנו תמריץ להמשך עבודתנו כשליחים במשימה הגדולה של עוררות לערכים ומידות טובות בחברה ובחינוך.
המשך נא לשתף אותנו בחשיבתך
צוות "מידה טובה בפרשה"