הדפסהנועם היא ילדה חרוצה בבית ובבית הספר. היא לומדת בכיתה ג', את שיעורי הבית היא מכינה בעצמה, ללא עזרת ההורים. כשהיא בכל זאת מתקשה, פונה היא לבקשת עזרה מאחת אחיותיה הגדולות ממנה. בכך היא מונעת טרחה מאמא העסוקה לא מעט בעבודות הבית . וגם בעזרה שלה בבית היא בולטת בחריצותה. משתדלת למלא את כל המשימות וגם ביעילות.
זוהי אחת ממידותיה היפות, אך סיפורנו הוא על מידה טובה אחרת שישנה בה
"נועם, את זוכרת שיום ההולדת שלך יחול בשבוע הבא, ביום שלישי?" שאלה אמא שמחה
"איך לא, אמא?! כבר שבועיים אני מתכוננת ליום הזה."
"וואו, יפה. מה תכננת בינתיים למסיבה עם החברות שלך לכיתה?"
"בכיתה שלנו יש כבר שלוש בנות שלומדות נגינה. אחת על חליל, אחת על פסנתר ואחת על תופים. חשבתי לבקש מהן שתנגנה שלושתן בהרכב משותף איזה שיר שיבחרו. דבר נוסף שחשבתי הוא לבקש מאבא להגיע למסיבה, ולספר לכולנו על חוויות מהטיולים הרבים שהוא עושה עם תלמידיו."
"נועם, מקסים! חשבת על רעיונות מאד טובים ומשמעותיים. ביחס לנגינה של הבנות, אני מקוה שזה יתבצע, אבל ההצעה בענין הסיפורים של אבא, חשוב שכבר הערב תפני אליו, כי את יודעת כמה הוא עסוק…"
"תודה אמא, אגש אליו עוד היום."
אבא נתנאל קיבל בהסכמה ובשמחה את הבקשה של נועם. הוא רק הוסיף הערה קצרה:
"נועם, את יודעת שבעבודה שלי יש הפתעות. יתכן ואצטרך בדיוק באותו יום להגיע לישיבת צוות בענין הטיול השנתי של התלמידים שלי."
"מקווה שלא תצטרך", הגיבה נועם
יום שלישי הגיע, המסיבה אמורה להתחיל בשעה ארבע אחר הצהריים. נועם התחילה בעריכת השולחנות כבר בצהריים, כשחזרה מבית הספר.
החברות המנגנות הגיעו בשעה שלוש, כדי להתאמן. ביחס לנגינה בפסנתר ובתופים הודיעה נועם לחברותיה כי יש בביתה כלים אלה, שכן אחיה הגדול מנגן בתופים שקנו לו ההורים כמתנת בר מצווה, ופסנתר רכשה המשפחה לאחרונה, לכבוד יום ההולדת של אמא שמחה שכבר מנגנת מאז ילדותה. היחידה שהתבקשה להביא את כלי נגינתה היא השלישית, זו המנגנת בחליל.
"בנות חמודות, אני נהנית מאד מהנגינה שלכן" הכריזה אמא שמחה "זה מנעים לי את העבודה במטבח"
"אבל אנחנו רק מתרגלות, הנגינה עדיין לא חלקה לגמרי…" הגיבו הבנות
"בכל זאת, צלילי הפסנתר, במיוחד, נעימים לי. כבר הרבה זמן לא התפניתי לנגינה, אמנם כבר שלושים שנה אני מנגנת אבל לאחרונה לא מספיק מתפנה. המשיכו. …"
המסיבה התחילה. גם המחנכת שפרה הגיעה והשירה פצחה בקול גדול בליווין של שלוש המנגנות, החברות של כולן.
המסיבה כללה, כמובן, גם חלק משמעותי של ברכות מהחברות לנועם כלת המסיבה. בין הברכות היפות כל כך היו: "המשיכי בחריצותך גם בפעילות החברתית", "מאחלת לך ששמחה ונועם יהיו לך בכל אשר תעשי" ועוד ברכות יפות שנבעו מליבה של כל חברה וחברה.
ו…הגיעה השלב של סיפורי טיולים של אבא.
"אמא, אבא כבר הגיע?" שאלה נועם במתח, כיון שחצי שעה לפני כן הוא שלח הודעה שהוא מתעכב בבית הספר בגלל ישיבת צוות שהתארכה הרבה מעבר למצופה.
"בדיוק עכשיו אבא שלח הודעה. הפעם הוא ממש מתנצל בפנייך ובפני כל החברות שלך שהוא לא יוכל להגיע מהסיבה הקודמת."
"וואו, אמא, מה אעשה כעת, הבנות יתאכזבו מאד. במה אפצה אותן, לפחות?" הגיבה נועם באכזבה
פתאום נשמעות דפיקות בדלת הכניסה…
מי הגיע? האח הגדול, נדב, המשרת בצבא, הגיע לחופשה בהפתעה גמורה!
"איך זה, נדב, שהגעת היום?" שאלה אמא שמחה בהתרגשות רבה
נועם לא המתינה שנייה, ורצה אליו לחיבוק עמוק…
"אמא, גם אני מופתע עד עכשיו, אספר לך אחר כך. בקיצור, המפקד החליט להפתיע אותנו לכבוד יום ההולדת שלו ושיחרר אותנו עד מחר בצהריים."
"וואו, איזה יופי, ברוך הבא!"
"ועכשיו, יש לי הפתעה לנועם ולכל החברות שלה. מרוב שהתרגשתי מהחופשה, התקשרתי לאבא מאמצע הדרך, ואז הוא ביקש ממני להחליף אותו במסיבה – לחשוב על שני סיפורים מיוחדים מהצבא ולספר אותם במסיבה"
איזה כיף, נדב, לא הייתי חושבת שנוכל לשמוע ממך סיפורים, כי אתה בצבא!" הגיבה נועם
"טוב, נתחיל בסיפור הראשון" הזדרז נדב לספר כשהוא עדיין לבוש במדי צה"ל "הסיפור הראשון הוא על חייל מבני מנשה, שעלה לארץ מהודו רק לפני חצי שנה, הוא אמנם למד קצת עברית באולפן, אבל עדיין התקשה להבין כל פקודה שקבלנו. התברר שבמחלקה שלנו ישנו חייל מבני מנשה שעלה ארצה כבר לפני שלוש שנים, ובהסכמת המפקד הוא הפך להיות המתורגמן הקבוע שלו.
הסיפור השני הוא על המפקד שלנו שבאחד התרגילים הקשים שהיו לנו הוא גילה מהר מאד שאחד החיילים מתקשה בריצה. הוא הפסיק את התרגיל והודיע לכולם שהתרגיל נדחה לשבוע הבא. במשך השבוע תירגל המפקד עם אותו חייל ריצה ודרש ממנו בהדרגה להגיע להישגים גבוהים, כך שבתרגיל שנדחה הוא הצליח במאמץ רב להגיע עם כולם ליעד"
"נדב, תודה על ההפתעה, בעצם על ההפתעות הרבות שנתת לנו. האכזבה הגדולה שלנו מזה שלא שמענו סיפורים מאבא, הפכה להיות אכזבה מתוקה…"
היכן בפרשתנו נרמז הסיפור
הסיפור שלנו מגלה לנו שלא הכל בשליטה שלנו, של בני אדם. אנחנו מתכננים משהו, ולא תמיד הוא מתבצע כמתוכנן. גם בפרשתנו מגלה לנו התורה שה' הוא המתכנן והבצע של החיים שלנו ושל כל הגויים בעולם. כך, למשל, ביציאת מצרים, תכננו המצרים למנוע יציאתנו בכל דרך שהיא, מה עשה ה'? הביא עליהם את מכת בכורות, כך שהם היו עסוקים עם קרוביהם
הצעת דיון
- מה גרם אכזבה לנועם?
- האם ידע אבא נתנאל שהוא לא יוכל להגיע למסיבה?
- מה למדה נועם מכך שהתכנית עם אבא התבטלה?
- האם גם אתם נפגשתם עם אכזבה שנהפכה לטובה? שתפו