הדפסהשאיפתו הבסיסית של עם תרבותי היא שתהיה לו ארץ, בה יחיה חיים עצמאיים והמיוחדים לקבוצה החברתית שמרכיבה אותו. מדינות העולם חיים בהן עמים שונים, בדרך כלל, לכל עם יש ארץ. לעם ישראל נתן ה' את ארץ ישראל. ההשתייכות של עם ישראל לארצו אינה אקראית, אלא מהותית. ייחודה של הארץ מתאים לייחודו של העם וכאילו מהווה הארץ נשמה לעם עליה. קשר מהותי זה, למרות היותו חיוני ובלתי ניתן להפרדה, אינו מהווה קנין של עם ישראל על ארצו. אין עם ישראל בעלים על ארץ ישראל. פרשת "בהר" מלמדת שהארץ שייכת לה' והוא נתן לעם ישראל את הזכות לחיות בה, להפריחה ולקיים בה חיים עצמאיים מלאים.
מהי המשמעות של "הארץ לה"?
שתי משמעויות עיקריות יש לקביעה זו, שהיא כאקסיומה, לא ניתנת לשינוי. האחת בתחום הקניין, מי שקונה אדמה או בית, עליו להשיבו לבעליו בשנת היובל. כלומר, רכישת הנכס היתה מראש לזמן מוגבל. לכן חישוב הערך בשעת הרכישה, הוא בהתיחס למספר השנים שנותרו מהמכירה ועד היובל. וכך הוא נוסח הפסוקים בתורה:
"כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ, וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו, וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו. וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל, וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ. וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ; וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ. וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל; וְיָצָא בַּיֹּבֵל, וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ." (ויקרא, כ"ה:כ"ה-כ"ח)
המשמעות השנייה והחשובה יותר היא בקשר של עם ישראל לארץ ישראל. כאמור, הקשר הוא מהותי. רק כאן יכול וחייב עם ישראל למלא את ייעודו הגדול להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש" (שמות, י"ט:ו'). בארץ ישראל יש מימד רוחני שאינו נראה לעיניים. הקדושה של הארץ עליונה ביותר היא, ומשפיעה על כל מי שיושב בה, גם אם אינו מחובר מספיק למצוותיה בפן המעשי. דווקא מסיבה זו – היותה מרכז רוחני גבוה – חייבת הארץ להשתייך תמיד לה'. הוא בראה והוא מפיח בה נשמה ייחודית כל הזמן כפי שאומר הפסוק:
"אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱ'לֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ. תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱ'לֹהֶיךָ בָּהּ, מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה." (דברים, י"א:י"ב)
שיא הברכות לעם ישראל בקיום מצוות ה' היא השראת השכינה בארץ ישראל, דרך המקדש. בפרשת "בחוקותי" מופיעה ברכה זו כסימן להשגה רוחנית גבוהה של העם: "וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא'לֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם." (ויקרא, כ"ו:י"ב)
כנגד מציאות עליונה זו, שהיא השכר הגבוה ביותר למצב רוחני גבוה, מאיים העונש החמור ביותר על עם ישראל על ריבוי העברות – סילוק השכינה והגלייתם מהארץ. כך מנוסחים הדברים בפרשת "בחוקותי" בחלק הקללות:
"וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה, וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם; וְלֹא אָרִיחַ בְּרֵיחַ נִיחֹחֲכֶם. וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ; וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם, הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם, וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב; וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה, וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה. (ויקרא, כ"ו: ל"א-ל"ג)
מהו היחס של עם ישראל לארצו בימינו?
לאחר כאלפיים שנות גלות קשה זכה עם ישראל לשוב הביתה ולהקים את מדינת ישראל. תהליך השיבה לארץ היה בשלבים: חמש עליות העיקריות שהיו לאורך כמאתיים שנה עד להקמת המדינה. העלייה לארץ הלכה וגברה, הלכה והתעצמה עם הקמת המדינה, ומאז ועד היום נמשכת עליית יהודים מכל הגלויות. הסיבות שהניעו יהודים לקום ולעלות ארצה לא היו רק כדי למצוא מנוח לנפשם משעבוד הגלות, מרדיפת האויבים, אלא, ובעיקר, ממניעים עקרוניים של אהבת הארץ וציפייה לישועה. געגועיהם הרבים של אבותינו במשך אלפיים שנות הגלות באו לידי הגשמה. גדולי מנהיגי העם בארצות השונות ראו את העלייה לארץ כמצווה מן התורה וכהגשמת חזון הנביאים. היחס שלהם לארץ היה מאז ומתמיד אהבה עזה וכמיהה. אהבה זו נמשכת ואף מתעצמת לנוכח התפתחותה היפה של המדינה בכל התחומים. אהבה זו היא נחלת כל העם, ללא הבדל ביחס האמוני והמעשי לתהליכי הגאולה ולהתנחלות ביש"ע. המחלוקות הפנימיות בתוכנו ביחס לעתידם של היישובים בהתנחלויות, וכן בדרך להשגת שקט בינינו לאויבינו, אין בכוחם לפגום באהבה זו שהיא חלק בלתי נפרד מהברית הכרותה בין עם ישראל לארצו.
האם יש לערך "הארץ לה' " השפעה על מדיניות ההנהגה המדינית?
בהחלט כן. מנהיג שאמון על ערך זה חש שכל פעילותו בהתנהלותו המדינית נובעת משליחות. שליחות למלא תפקיד שהוטל עליו על ידי "בעל הבית", ה', בורא העולם, דרך קבוצת הבוחרים בקלפי. הוא לא ירשה לעצמו לוותר על אף רגב אדמה . הוא ייאבק להשאיר ביד עם ישראל כל יישוב וחלק ממנו. הוא ישאף ויתאמץ להקים יישובים. הוא יחנך לאהבת הארץ ולמסירות למענה.
המתח הגדול הקיים כיום בין "ימין" ל"שמאל" בכל הקשור להתנחלויות ולחתירה להסכמים עם אויבינו, נובע מההבדלים בתפישה האידיאולוגית של שייכותנו לארץ ישראל. ה"שמאל" רואה בכל מה ששוחרר במלחמת "ששת הימים" כאזורים כבושים, ולכן נאבק הוא כל הזמן למסור אותם לערבים. ואילו ה"ימין" רואה את שחרור האזורים האלה כנס א'להי האומר לנו: "הנה זכיתם לשוב לנחלת אבותיכם". ולכן אין ברשותנו למסור אף שעל, כי הארץ לה' היא ואדרבה צריכים אנו להודות לו ולהכיר לו טובה על מימוש זכות זו.
נקוה כולנו להתפקחות ולשיבה של כולם למקורות, להכיר בשייכותה של הארץ לה' ולפעול ליישובה כימים מקדם.
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
הילדים גדלים על רקע כללי. הם ערים ועדים להתרחשויות מסביבם, כולל ויכוחים בין ציבורים שונים, והמגיעים לעתים לתוך המשפחה, בנושאים מדיניים הקשורים לעתיד ההתנחלויות וכדומה. טוב יעשו הורים אם ילמדו את עיקרי הוויכוח וההבדלים בין הדעות ותפישות העולם האלה. במאמר הנ"ל יש נסיון להבהיר את ההבדל הרעיוני בין הצבורים, אך אין בו די. יש להרחיב את הידיעות בנושא, אם רוצים להגיע להבהרה גדולה.
סיפור ילדים: הארץ לה'
הסיפור הוא על בנות שיש ביניהן קרבה משפחתית. האחת גרה במרכז הארץ והשנייה בגוש קטיף. בביקור שעשתה זו מהמרכז אצל בת דודתה עמדה על הייחוד שבאזור והתפעלה מאד ממנו. לימים, כשהתבצע הגירוש והמשפחה עברה לגור ביישוב ניצן שיועד למגורשים, היתה לבת הגוש הזדמנות להבהיר לבת דודתה שהכאב הגדול שלה ושל משפחתה, כתוצאה מהגירוש, הוא לא במישור החומרי, אבדן הרכוש, אלא במישור הרעיוני: איך העזו אנשים ליטול לעצמם בעלות על אדמת ארץ ישראל, ולוותר עליה ואף למסור אותה לאויבינו?!
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com