הדפסהברכה היא איחול לתוספת טובה. האיחול הוא של מי שחש קרבה לאחר ומבקש לברכו, שיזכה לטוב. איחולי ברכה נשמעים ומתקבלים בין ידידים, חברים, קרובי משפחה. המברך מאחל ברכה ברגע של שמחה או הכרת הטוב מצדו למי שגמל אתו טוב, או שקרבתו אל המתברך גדולה ומברך הוא אותו גם ללא סיבה מזדמנת, אלא מעצם יחסו אליו. כך מוצאים אנו את עצמנו מברכים ומתברכים באירועי שמחה וביקורים, או כהורים לילדינו, בני משפחה הנפגשים ומברכים ומתברכים זה מזה וזה את זה . אלו הם ברכות של בני אדם, איש לרעהו או לקרובו. פרשת "בחוקותי" מפגישה אותנו עם שפע של ברכות שמים. ברכות מיוחדות, עשירות בתכנן, מכוננות, הבאות ממקור כל הברכות, ממי שבידו לברך, להשפיע ולהעניק טובה לכל הנבראים ובמיוחד לבניו, בני ישראל.
מתי זוכים לברכות שמים?
תמיד! בכל יום ובכל עת ובכל שעה. ישנן ברכות גלויות כשפע כלכלי החריג בכמותו ובאיכותו, וישנן ברכות סמויות, כעצם המשך החיים. טבעו של אדם לא לחוש תמיד את הטובה המוענקת לו בכל רגע נתון. התרגלנו לקום בכל בוקר, להתעורר ליום חדש, מאתגר, מעניין. התרגלנו לנשום ולתפקוד כל מערכות הגוף שלנו. התרגלנו לראות בכל בוקר את השמש זורחת, מלטפת, מאירה, ואת הצמחים "מחייכים" לנו. זהו דרכו של עולם שהשגרה גוברת על הצורך להתבונן בפרטים הנדושים שבחיי היום-יום. מתי אנחנו חשים בטובה העליונה? כשנזקקים אנו לבריאות, לפרנסה, להצלה מאיזו צרה, חלילה. אז אנחנו פונים באופן טבעי לבקש עזרה מהמומחים בתחום, וכשזו לא מגיעה, פונים אנו ל"מומחה הגדול והאולטימטיבי", ה"מומחה מספר אחד ביקום כולו", הלא הוא בורא העולם המחייה בטובו בכל יום את עולמו. ואם זכינו, נרפאה המחלה, חולצנו מצרה, נפתרה הבעיה.
ברכות שמים מיוחדות – מתי?
פרשת "בחוקותי" מביאה לפנינו מעין "חוזה שכירות", בינינו לבין "בעל הבית", ה', שבביתו, בארצו, בעולמו אנו חיים. תנאי "השכירות" שלו הם פשוטים למדי. אין צורך בתשלום מראש, ולא בערבים, לא בחתימת עורך דין ולא במסמך משפטי. יש צורך בדבר אחד – נאמנות. בורא העולם אוהב אותנו מכל נבראיו. אנחנו בניו והוא אבינו. וכמו כל אב הרוצה בטובת בנו, רוצה הוא וממתין להעניק לנו שפע טובה מאוצרותיו הרבים, אלא שהדבר תליו בנו, במידת נאמנותנו לקיום הברית, שכרת אתנו בהר סיני. וכך מנוסחים הדברים בפרשתנו:
"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם… וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע, וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם. וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ, וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד; וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם; וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם, לֶחָרֶב… וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְהִפְרֵיתִי אֶתְכֶם וְהִרְבֵּיתִי אֶתְכֶם וַהֲקִימֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם… וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכְכֶם; וְלֹא תִגְעַל נַפְשִׁי אֶתְכֶם. וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכְכֶם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא'לֹהִים; וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי לְעָם. … וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם, וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת" (ויקרא כו:ג).
שפע של ברכות! ברכות מיוחדות שבאות בריכוז ובאיכות עולמיים! הברכות האלה מוענקות לנו אם אנחנו מקיימים את מצוות ה'. מנהיג מדיני הקורא את שפע הברכות האלה מכנס את שריו ויועציו לדון בדרכים למימוש הברכות, מה עליו לעשות כדי להביא את העם לביצוע התנאים. ברכות כאלה משחררות אותו מדאגות מטרידות לגיוס משאבים לכלכלת המדינה, ולהשגת שלום.
אימון חד צדדי?
יהודי קם בבוקר ואומר: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך." משמען של המלים המסיימות תודה זו – "רבה אמונתך" – הן: האמונה שלך, בורא העולם, בי, היא רבה. הסבר: זה שאני זוכה לקום משנתי בכל בוקר בריא ושלם, אין זה מובן מאליו! יכולתי להמשיך "לישון" לנצח…אם החלטת בורא העולם להחזיר בי את הנשמה בבוקר, כדי לחיות יום נוסף בעולמך, הרי זה בא ממקום של אימון. אתה נותן בי אימון. אולי באמת לא מגיע לי לחיות, אולי הייתי צריך להיענש על מעשים לא טובים שעשיתי, אך אתה מחליט לתת לי הזדמנות נוספת, אפשרות לתקן את מעשי לשוב אליך בתשובה. זהו, אם כן, מעין דו-שיח בין האדם לבוראו, "דו-שיח" קצר הבנוי יותר על רמזים ו"קודים" המובנים ל"שני הצדדים".
יש דין ויש דיין
לכאורה נשמע מהדברים הנ"ל שהאדם חופשי לנהל את חייו ככל העולה על רוחו ותמיד יזכה לאימון מהבורא ולהזדמנות חוזרת. הדבר נכון בחלקו. יש בחירה חופשית, ויש אימון אך לא לנצח. על האדם לזכור שכל מעשיו מתועדים. בעידן המודרני, המתקדם כל כך בתחום המדיה והטכניקה, לא נופתע אם נדמיין את המציאות כעולם המלא במצלמות נסתרות המלוות את האדם בכל רגע נתון, בכל מקום ובכל שעה. וכך אמנם לימדו אותנו חכמינו במסכת אבות (ב':א') כבר לפני קרוב לאלפיים שנה: "רבי אומר…הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מה למעלה ממך: עין רואה, ואוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבין.". כלומר, האדם חופשי אמנם לחיות ככל העולה על רוחו, אך עליו לדעת שיש דין ויש דיין, ועליו יהיה לתת דין וחשבון על כל מעשיו. בינתיים, ה' נוהג אתו במידת "ארך אפיים", כלומר, בסבלנות אין קץ, ממתין הוא לו שיתבונן במעשיו, יבחין במה שטעה ויתקן, ולכן זוכה הוא למתנת חסד, המשך תפקודו בעולם הזה בבריאות ובפרנסה טובה ובמילוי משאלותיו לטובה. כשמועד הוא בבריאות, או שקורה לו דבר מה המשבש את סדרי חייו, עליו להתבונן במעשיו ולהאמין שאלה הן "תזכורות" משמים על מעשיו.
תחזית אופטימית
למרות כל האמור, יש תקווה. יש תמיד אפשרות לתקן ולהגיע לאיכות חיים גבוהה בכל המובנים. לכך נכתבה פרשת התוכחה בפרשתנו. האדם שוכח באופן טבעי גם דברים חשובים. התוכחה מעמידה בפנינו שתי אפשרויות של התנהלות בעולמו של הקדוש ברוך הוא. האפשרות המומלצת והטובה היא נאמנות לה' בקיום מצוותיו. במצב זה זוכים לשפע רב של טובה בתחום הכלכלה, הבטחון, השקט הנפשי ועוד. אך, כנגד זה עומדת האפשרות השנייה, מצב בו העם לא נוהג בנאמנות, עובר על מצוות ה'. אז באה הענישה בהדרגה, מן הקל אל הכבד, כשלאורך תקופת הענישה עומדת תמיד האפשרות לשוב אל ה' ולהפסיק את תהליך הענישה.
בהצלחה לכולנו! בתקווה לקבלת כל השפע הטוב משמים!
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
"הרגל נעשה טבע" (שני). כך אומר הפתגם. ההורים מספקים לילדיהם מדי יום את צרכיהם הבסיסיים לתפקודם הטוב, אך לא תמיד זוכים ההורים להכרת הטוב מהילדים – אמירת מילה אחת ופשוטה: "תודה", לא מפני שאין הילדים מכירים בערך הדברים שהם מקבלים, אלא השגרה שוחקת והופכת את ההרגל לטבע, כאילו "מחוייבים" ההורים בנתינה זו. בדומה לכך ויותר, נמצא את יחסנו למתנות חינם שאנחנו מקבלים מדי יום מאבינו שבשמים: בריאות הגוף ויישוב הדעת, פרנסה ועוד. כדי שבעתיד יכירו הילדים להכיר טובה לאבינו שבשמים, טוב להרגילם להכיר טובה להוריהם על ה"מתנות" שהם מקבלים חינם מדי יום.
סיפור ילדים: ברכות שמים
הסיפור הוא על שיחה ממושכת בין אב לבנו ביחס לצרכים יומיומיים שהילד זקוק להם ו"מישהו" מספק לו אותם. במהלך השיחה מביא האבא את בנו להבין שבעצם כל ילד וכל מבוגר מקבל מתנות חינם מאביו, אביו שבבית ואביו שבשמים.
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com