פרשת בראשית: צניעות

ה' ברא את כל העולם בחכמה רבה. חלק בלתי נפרד מדאגת האדם לכבודו העצמי הוא ההתיחסות להופעתו החיצונית בפני הבריות. טבעי מאד הוא שלפני צאתו לרשות הרבים, במיוחד לאירוע משמעותי, יקפיד על לבוש הולם, נקי ומכבד. פרשת "בראשית" מלמדת שחלק בלתי נפרד, ואף חשוב יותר, בהופעתו החיצונית של האדם הוא איברי גופו. מה שנראה לחלק מהאנשים כיפה לחשיפה, נחשב בתורה כבלתי צנוע. ועל האדם לכסותו תמיד, ובמיוחד בסביבת בני אדם, בביתו וכל שכן ברשות הרבים.

הצניעות בפרשתנו

דרגתו הרוחנית של האדם הראשון לפני שחטא בחטא עץ הדעת, היתה גבוהה ביותר. נושא הצניעות הופיע ברגישותו הרבה רק לאחר שחטא עם חוה בעץ הדעת. לפני החטא נאמר על האדם ועל אשתו:

"וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא יִתְבֹּשָׁשׁוּ". (בראשית, ב:כה).

אך לאחר החטא נאמר עליהם:

"וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת." (בראשית, ג:ז)

זה נשמע מפתיע ביותר, ובחשיבה ראשונית, קשה לקבלה, אך זוהי האמת! האכילה מעץ הדעת גרמה לאדם ולחוה לחוש בושה במראיהם החשוף ולכן הזדרזו וכיסו עצמם בעלי תאנה. נושא זה עמוק מלהסבירו במסגרת זו (הוא חלק מהנושא המרכזי – חטא האדם וחוה שדורש עיון מעמיק וארוך), אך "על רגל אחת" נומר שלפני החטא דרגתם הרוחנית היתה כה גבוהה, כך שהאיברים הצנועים נחשבו בעיניהם כיד ורגל, ונחשבו בעיניהם כאיברים שנועדו לשרת אותם לקיום המין האנושי כמו שהפה – לאכילה, והרגל – להליכה), אך כשאכלו מעץ הדעת ירדו מאד מדרגתם הרוחנית הגבוהה והופיעה אצלם תחושה רגשית-יצרית, שהביאה אותם מייד להצנעת האיברים האלה. במשמעות חדה יותר – חוסר צניעות נחשב בעיניהם לאחר החטא כדבר רע שיש להסירו ולכן חיפשו מייד אמצעי להסתרת איבריהם. כך נבין מדוע התחבאו והצניעו את עצמם כששמעו את קול ה' מתהלך בגן, וכן את שאלתו הנוקבת של ה' על החידוש בתחושתם:

"וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל ה' אֱ'לֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם; וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ, מִפְּנֵי ה' אֱ'לֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן. וַיִּקְרָא ה' אֱ'לֹהִים אֶל הָאָדָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, אַיֶּכָּה. וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן; וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי, וָאֵחָבֵא. וַיֹּאמֶר מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה; הֲמִן הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכָל מִמֶּנּוּ, אָכָלְתָּ." (בראשית, ג:ח-יא)

היחס לחוסר צניעות בפרשתנו

התבוננות ברצף התגובות למצב החדש אליו נחשפו אדם וחוה, מראה שנושא הצניעות זכה לטיפול משמעותי ביותר הן מצד אדם וחוה והן מצד ה':

א. תגובתם המיידית של האדם ואשתו למראיהם החשוף היתה אלתור אמצעי לכיסוי איבריהם.

ב. כששמעו את קול ה' לא הסתפקו בכך אלא התחבאו. הנימוק לכך נאמר על ידי האדם כשנשאל על ידי ה' "אַיֶּכָּה?" – "וַיֹּאמֶר אֶת קֹלְךָ שָׁמַעְתִּי בַּגָּן; וָאִירָא כִּי עֵירֹם אָנֹכִי, וָאֵחָבֵא". כלומר אדם וחוה התמלאו בתחושת יראה מפני כבוד ה'. למרות שאבריהם היו מכוסים, עדיין היתה להם תחושת יראה, כי כל גופם עדיין היה חשוף ואין זה מכובד.

ג. ה', בכבודו ובעצמו, תופר להם בגדים שיחליפו את עלי התאנה, וגם מלביש אותם, מה שמלמד על חשיבות הצניעות מצד אחד, ועל חומרת העדרה מצד שני: " וַיַּעַשׂ ה' אֱ'לֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר, וַיַּלְבִּשֵׁם." (בראשית, ג:כא)

משמעות רחבה למושג "צניעות"

הנביא מיכה שואל שאלה מרכזית בעבודת ה' ומשיב עליה:

"הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה–טּוֹב; וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ? כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ." (מיכה ו:ח).

ההוראה להצניע לכת אינה מתיחסת, כמובן, רק לנושא הלבוש, אלא לכלל לכתו של האדם בחייו, שתהיה הליכתו עם ה' בצנעה. הווה אומר, למשל, לא יפרסם ברבים את מעשיו הטובים, אלא ישמרם בצנעה, בינו לבין בוראו. עשיית טוב בצנעה מראה שהאדם עושה זאת ללא כוונות צדדיות, אלא לשם הענין עצמו.

האם יש קשר בין צניעות בלבוש לבין צניעות בהתנהגות הכללית?

עניינה הפנימי של הצניעות בלבוש, היא שמירה על כבוד האדם. כבודו של האדם הוא אישיותו, חלקו הערכי, הנשמתי. חשיפת יתר של גופו מסיטה את הסובבים אותו ממהותו זו לצדדים אחרים שבו, שאינם אמורים לייצג את אישיותו. כדי לחדד את הדברים נדגים זאת בשתי נשים, האחת נאה ביותר וחושפת את גופה, אך, מה לעשות, אינה מצטיינת במידות טובות. מי שמעניין אותו ההיבט החיצוני שלה יעריך אותה לחיוב, אך בעצם לא את מהותה, אישיותה, אלא את מה שמושך את עיניו ולבו. מצד שני נצבת לה השניה שאינה מכוערת, אך אינה נאה במיוחד, אבל לאחר דקה-שתיים של היכרות אתה, ניתן לעמוד על אישיותה המיוחדת. מי בעצם אמורה להיות מוערכת יותר? אולי שתיהן, תלוי בעיני מי…הנביא מיכה עוזר לנו להכריע בשאלה זו. מי שמצניעה את הליכותיה עם ה', היא המוערכת יותר. אשה כזו גם תדע להצניע את גופה, כי מה שמנחה את הליכותיה הם ערכים ומדות המביאים לעיצוב חיובי של האישיות.

צניעות בימינו

התרבות המערבית מאופיינת, בין השאר, בהחצנה. זוהי אמנם הכללה, אך די מקיפה באחוזים. כמו שאנשים אוהבים לפרסם ולהתפרסם, ואינם נוהגים במידת "והצנע לכת", כך גם ביחס ללבוש. ישנה נטייה לחשיפת יתר, כי הרושם המתקבל מהחברה הוא שמי שמבקש את הערכת הצבור, צריך לחשוף את הישגיו השונים, את עשייתו. ומי שלא מצטיין כל כך באלה, מוכן לחשוף את גופו, אף שבכך הוא פוגע בפרטיותו הוא.

עלינו כצבור לתבוע חיים איכותיים מעצמנו ומהסובבים אותנו, לא "נוצצים", כאלה שריקים מתוכן, כך שנחזור ונאמץ את המידה "והצנע לכת" שביטויה הוא בהליכות החיים וגם בלבוש.

עסקנו הפעם בנושא רגיש ביותר, אך מרכזי ביותר. חשוב להעמיק בו ולהרחיב את הידיעות. לפניכם קישור לשיחה קצרה בנושא, של הרב אורי שרקי. https://www.youtube.com/watch?v=uFUKL0y-LhA

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

כל הורה מקפיד במידה זו או אחרת על הופעה חיצונית מכבדת של ילדו. הוא לא ירשה לו, למשל, לצאת החוצה ללא בגדים. חשוב מאד להפגיש את הילדים בנושא הצניעות מההיבט הערכי, כך שגם מחוץ לבית ינהגו בהתאם וישמרו בכך על כבודם האישי.

סיפור ילדים: צניעות

הסיפור הוא על פעילות ארצית במוסדות החינוך סביב נושא הצניעות, נושא שהוכרז על ידי שר החינוך ובו עסקו בתי הספר לאורך שנת הלימודים. תלמידים מכיתה ו' של אחד מבתי הספר הציגו במסגרת מבצע הסיום כרזה ובה רשימת היבטים מגוונים לנושא הצניעות.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com