נאמנות בין בני אדם מתבטאת, בין היתר, בעמידה על דברים, בקיום הבטחה. מי שאינו עומד בדבורו, יגרום מהר מאד להתרחקות ממנו. פרשת "וארא" מלמדת אותנו על הקדוש ברוך הוא שקיים הבטחה ישנה, הבטחה שהבטיח לאברהם אבינו לגאול את בניו ממצרים.  במעמד הסנה, כשניגש משה רבנו לראות את הפלא הגדול שאש בוערת בתוך הצמח ואינה מכלה אותו (!) או אז  פנה אליו ה' וגילה לו מי מדבר אתו, והודיע לו שהוא נבחר לצאת לשליחות אל פרעה ולדרוש ממנו להוציא את עם ישראל מארצו. ההסכמה של משה לקבל את התפקיד לא היתה מיידית. קדם לה מסע שכנוע של ה', ובסופו הסכים משה רבנו לצאת לשליחות.

באיזה הקשר היתה ההבטחה של ה' להוציא את עם ישראל ממצרים?

אחד ממראות הנבואה של אברהם אבינו נקרא "ברית בין הבתרים" על שם תוכנו. אברהם אבינו הצטווה לקחת חמשה בעלי חיים ולבתר, לחצות שלושה מהם – את העגלה, את העז ואת האייל – ולהניח את החצאים זה מול זה. ה' העביר תנור עשן ולפיד אש בין הגזרים, החלקים המבותרים וזה היה סימן לכריתת ברית עם אברהם. בברית זו הבטיח ה' לאברהם את הארץ, לו ולזרעו עד עולם וכן הבטיח לו שיהיה זרעו רב ככוכבי השמים. בנוסף הודיע ה' לאברהם כי נגזר על בניו להשתעבד ב"ארץ לא להם". שם יעבדו קשה ביותר, אך אחר כך "יצאו ברכוש גדול". והנה הגיע זמן גאולתם של בני ישראל וה' ממנה את משה רבנו להיות הגואל אותם מיד פרעה מלך מצרים.

ישנו מדרש המתאר בצורה ציורית את "מחויבותו" של ה' לקיים הבטחתו. כשיצאו ישראל ממצרים אמר  ה' למשה:

"דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם, וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ, וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ, כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב." (שמות, יא:ב).

רש"י מביא בשם חז"ל את הדברים הבאים: "אין נא אלא לשון בקשה. בבקשה ממך הזהירם על כך, שלא יאמר אותו צדיק אברהם: ועבדום וענו אותם קיים בהם, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם". כלומר, ישנה כאן דוגמה אישית למחויבות לקיום הבטחה.

מהי התכונה הפועלת בנפשו של מקיים הבטחה?

ישנו פסוק בקהלת המקצר לנו את הדרך להבנת הענין: 

"לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי, אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱ'לֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר; וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" (קהלת, ז:כט).

כלומר, ישרות היא מידה טבעית ביותר לאדם. רצונו האמתי הפנימי של כל מבטיח היא לקיים את הבטחתו, אלא שהמציאות מזמינה "תירוצים" שונים המהווים "סבות טובות" לאי קיום ההבטחה. מכאן יוצא, שככל שהאדם נוטה לישרות, כך ידאג לקיום הבטחתו. יתרה מזו, נוכל לזהות לעתים אי נוחות אצל מי שהבטיח ועדיין לא הספיק לקיים הבטחתו. אי נוחות זו נובעת מהרצון להיות הוגן, ישר כלפי מי שהבטיח לו.

ה"נורמה" השגויה בחברתנו

ישנו ביטוי עממי, מוזר ושלילי: "אמנם הבטחתי, אך לא הבטחתי לקיים" יש המייחסים אותו לאחד הפוליטיקאים, אך אין זה מכשירו לשימוש. אכן, מוכרות לנו, האזרחים, הבטחות השווא של פוליטיקאים, בעיקר ערב בחירות, כשהכל יודעים בעצם שאין בכוונתם לקיים או שאינם מתחייבים לקיים. מי שמשתמש בבטוי זה מכריז על פגם באמינות כלפיו. אם לאמץ ביטוי בנושא זה, אולי כדאי לאמץ את הבטוי המיוחס לנפוליאון: "הדרך הטובה ביותר לקיים הבטחה היא לא להבטיח אותה." על משקל זה ישנו פסוק בנושא נדרים. מאחר ואי קיום נדר הוא ענין חמור ביהדות, מציע שלמה המלך בספרו קהלת:

"טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר- מִשֶּׁתִּדּוֹר, וְלֹא תְשַׁלֵּם." (קהלת, ה:ד).

כך ביחס להבטחה, מי שלא מתכוון לקיים, עדיף שלא יבטיח.

נזק נלווה של אי קיום הבטחות

ישנן כמה מידות הקרובות זו לזו וכשהאחת לקויה יש להניח ש"הבאה בתור" תהיה "אחותה". כבר אמרנו שאי קיום הבטחה מערער את האימון כלפי המבטיח. כמובן, הדברים אמורים במי שרגיל בכך. בנוסף, הרגיל באי קיום הבטחה ואינו מרגיש אי נוחות בכך, מתפתחת אצלו תחושה שלהבטיח ולא לקיים זה "נורמלי". מכאן סביר שיחשוב שאי דיוק בהתנהגויות שונות גם הוא "לא נורא" . לכן, לא נתפלא אם אדם כזה לא יהיה מדוייק בדבריו, דבריו יכללו אמירות לא נכונות וכדומה.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

נושא ההבטחות מצוי מאד בעולם הילדים. ההורים מבטיחים, המורים וגם חברים. איננו יכולים לשלוט על הבטחות של אחרים, יהיו נא הם אחראים על קיום הבטחותיהם, אך אנחנו ההורים מחוייבים להקפיד על קיום הבטחה. לפני שנבטיח נחשוב היטב אם אנחנו עומדים מאחוריה ומתחייבים לקיימה. אם לא, עדיף שנוותר הפעם על ההבטחה, עד שזו תהיה ברת קיום. בכך יתחנכו ילדינו לא להבטיח כשלא מתחייבים לקיים, או, להיפך, להבטיח כשכן מסוגלים להתחייב.

סיפור ילדים: קיום הבטחה

הסיפור הוא על ראש עיר זהיר שהצליח לפתח כלפיו אימון בלב תושבי עירו, בכך שעמד בהבטחותיו. הוא לא היה ממהר בהכרזה על חידושים צפויים בעיר, אלא רק כשהיה מספיק בטוח ביכולתו, הודיע על חידוש נוסף.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com