הדפסהבהתנהלותו של כל אדם תתכנה שגיאות, טעויות. אם גילה שטעה או אחרים העירו לו על כך, ישתדל, כמובן, לתקן את מה שאפשר וגם להתנצל. לכל הדעות, ההגינות מחייבת להימנע מראש מטעויות צפויות. פרשת "מטות" מלמדת שגם כשבעיני האדם, אין דופי בפעולתו, כי נקי הוא מכל רבב של עברה כלפי שמים, צריך הוא לחשוב איך ייראו הדברים בעיני בני אדם. שמא יתעורר חשד בעיני מי מהם כלפי נקיון כפיו של האיש או של המעשה.
התנקות מחשד בפרשתנו
עם ישראל זכה בחסדי ה' לנצחונות מזהירים בכיבוש עבר הירדן המזרחי. הוא כבש גם את ארצות סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן. כיבוש כבר הירדן המזרחי היה שלב ראשון בכיבוש הארץ כולה שכלל את עבר ירדן המערבי, בהמשך, על ידי יהושע בן נון, המנהיג הבא של עם ישראל.
בני השבטים גד וראובן זכו למקנה רב מאד. הם ראו את עבר הירדן המזרחי שהוא פורה ומתאים מאד להם לרעיית עדרי הבקר והצאן ולכן חשבו כי יהיה זה רעיון נכון לבקש להתנחל בחבל ארץ זה. לכן, פנו בבקשה ממשה רבנו להתנחל שם. בקשתם פתחה בפני משה רבנו נושא רגיש ביותר, מה שגרם לבירור נוקב סביב בקשתם. וכך מתארת התורה את הדיון:
בקשת בני גד ובני ראובן:
"וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד; וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר, וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד, וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה. וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר: עֲטָרוֹת וְדִיבֹן וְיַעְזֵר וְנִמְרָה, וְחֶשְׁבּוֹן וְאֶלְעָלֵה, וּשְׂבָם וּנְבוֹ, וּבְעֹן, הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל, אֶרֶץ מִקְנֶה הִוא; וְלַעֲבָדֶיךָ מִקְנֶה. וַיֹּאמְרוּ, אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ, יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה: אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן.״ (במדבר לב:א-ה).
תגובתו הראשונה של משה – תוכחתו:
״וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן: הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה?! וְלָמָּה תנואון (תְנִיאוּן) אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה'. כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם, בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ. וַיַּעֲלוּ עַד נַחַל אֶשְׁכּוֹל, וַיִּרְאוּ אֶת הָאָרֶץ, וַיָּנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה'. וַיִּחַר אַף ה' בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר. אִם יִרְאוּ הָאֲנָשִׁים הָעֹלִים מִמִּצְרַיִם, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה, אֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב: כִּי לֹא מִלְאוּ אַחֲרָי. בִּלְתִּי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, הַקְּנִזִּי, וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן: כִּי מִלְאוּ אַחֲרֵי ה'. וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל, וַיְנִעֵם בַּמִּדְבָּר, אַרְבָּעִים שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר, הָעֹשֶׂה הָרַע בְּעֵינֵי ה'. וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים: לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל יִשְׂרָאֵל. כִּי תְשׁוּבֻן מֵאַחֲרָיו, וְיָסַף עוֹד לְהַנִּיחוֹ בַּמִּדְבָּר; וְשִׁחַתֶּם לְכָל הָעָם הַזֶּה. ״ (במדבר לב:ו-טו).
תשובת בני גד ובני ראובן:
״וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ, גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה, וְעָרִים לְטַפֵּנוּ. וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם; וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר, מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. לֹא נָשׁוּב, אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ. כִּי לֹא נִנְחַל אִתָּם, מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וָהָלְאָה: כִּי בָאָה נַחֲלָתֵנוּ אֵלֵינוּ, מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִזְרָחָה.״ (במדבר לב:טז-יט).
החלטתו של משה:
״וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה, אִם–תַּעֲשׂוּן אֶת–הַדָּבָר הַזֶּה: אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה. וְעָבַר לָכֶם כָּל חָלוּץ אֶת הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי ה' עַד הוֹרִישׁוֹ אֶת אֹיְבָיו, מִפָּנָיו. וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' וְאַחַר תָּשֻׁבוּ וִהְיִיתֶם נְקִיִּם מֵה' וּמִיִּשְׂרָאֵל; וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה'. וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן, הִנֵּה חֲטָאתֶם לַ ה'; וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם. בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם, וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם; וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ. וַיֹּאמֶר בְּנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר: עֲבָדֶיךָ יַעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי מְצַוֶּה" (במדבר, לב:כ-כה)
משא ומתן זה נמשך בתורה בעוד מספר פסוקים. למרות שבקשת בני גד ובני ראובן היתה ישרה, הגיונית ואולי אף תמימה ומצפה להתיחסות דומה, משה רבנו ראה בעיניו, כמנהיג אחראי, סכנה חמורה שטמונה במהלך זה וראה מחובתו להוכיחם על כך. לאחר שהסבירו בקשתם, הואיל משה להיענות להם, אך הוא הציב בפניהם תנאי כפול, על פיו חייבים הם להצטרף לכיבוש עבר הירדן המערבי עם אחיהם ולהתעכב שם עד שכל שבט יתיישב בנחלתו. משה רבנו הדגיש בתשובתו שעליהם להיות נקיים מחשד לא רק כלפי ה' אלא גם כלפי אחיהם בני ישראל, לכן עליהם למלא את התנאי כולו במלואו: להשתתף בקרבות הכיבוש, לוודא שכל שבט התנחל בנחלתו, ורק אז לשוב לבתיהם שבעבר הירדן המזרחי.
אכן, משה היה "נאה דורש ונאה מקיים", בבניית המשכן, לאחר שהוקם וראו כל ישראל לאן הגיעו תרומותיהם, לא הסתפק משה בכך שכלפי שמים גלוי שלא מעל, חלילה, באף תרומה, אלא הגיש לעם חשבון מפורט על כל שקל וכל תרומה: מה היתה הכמות שקיבל מישראל ומה היה השימוש בה.
נקיות מחשד בימינו
אנשי צבור בימינו, בעיקר, חייבים לראות תמיד פרשה זו נגד עיניהם! אם אנשים ישרים וצדיקים נדרשו להיות נקיים גם כלפי שמים וגם כלפי בני אדם, על אחת כמה וכמה אנשים ברמה מוסרית רגילה. בפועל, נחשפים אנו מדי פעם לפרשיות אי אימון ומעילות שנחשדים בהם אני צבור. ברוב המקרים מסתיים הדבר בחשד שווא או, מקסימום, בעברה בהיקף קטן, יחסית, אך פרשתנו מלמדת שעל אנשי צבור להיות רגישים הרבה יותר ולא להסתפק בהערכות ריאליות מצויות, כי עיני הצבור נשואות אליהם, לראות הנהגה ישרה ללא כל חשד. ככל שהתפקיד של איש הצבור בכיר יותר, עליו לחשוש יותר מ"מה יגידו" ובכך שייחשד בדבר זה או אחר. אינו יכול לפטור עצמו בטענה: "עשיתי ככל דרישות התקן, או הוראות המערכת", אלא אם צופה הוא חשד כלשהו למרות התפקוד הנכון שלו, עליו לעצור את הפעילות, לסלק את החשד ורק אז להמשיך. אך, חובת התביעה הפנימית להתנקות מחשד היא על כל אחד מישראל, גם הפשוט שבהם.
בברכת "והייתם נקיים מה' ומישראל". בהצלחה לכל העוסקים בצרכי צבור באמונה.
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
כל פעולה שנעשית, רצוי שתהיה משולבת בה כוונה מסוימת. לפעמים, קורה שכוונה טובה הביאה לתוצאה לא טובה. למשל, הורה שביקש להעיר לבנו הגדול על עברה שעשה, עשה זאת בפזיזות, בלי לחשוב על התוצאה שהדבר יגרום להיעלובות עמוקה של הבן. אכן, להגנתו יומר ההורה שהתכוון לטובת בנו, ובכך הוא מבקש להיות נקי, אך חובתו היא גם להיות נקי גם כלפי בנו, כלומר, לחשוב היטב על כל ההשלכות של מעשה שעושים ולהיראות נקיים במעמד מכל חשש/חשד.
סיפור ילדים: התנקות מחשד
הסיפור הוא על ראש עיר שמונה להיות שר אוצר, בשל נקיון כפיו, ובשל השקיפות בה ניהל את ענייני העירייה.
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com