כל אחד מבני האדם אוהב את עצמו. איננו מוכן שכבודו ייפגע וודאי שלא יפגע בכבוד עצמו. כך, למשל, לא נעים לאף אחד להודות במעשה לא ראוי שעשה, אם אכן עשה, כי הוא רואה בכך פגיעה. הכרה בחטא פירושה הודאה של בעל המעשה במעשה לא טוב שעשה. פרשת "מקץ" מלמדת אותנו על האחים שהכירו בחטא שעשו וראו בו גורם לצרות שנחתו עליהם לאחריו.

מה היה החטא שהודו בו האחים?

תשובת שאלה זו מצריכה הקדמה. כידוע, קיימת פרשה כאובה מאד של יוסף ואחיו. שנאה של האחים ליוסף על רקע חלומות, לשון הרע וקנאה, סיבות המפורטות בתחילת פרשת "וישב". השנאה הזאת התפתחה והתלהטה עד כדי התבטאויות קשות כלפיו ורצון לשים קץ לחייו. למעשה, בזכות התערבות אחראית של ראובן ויהודה נמנע אסון והוא הושלך חי לבור על ידם. בהמשך, כשעברה אורחת ישמעאלים נמכר להם, ובדרך נמכר עוד עד שהגיע למצרים. במצרים זכה יוסף לעלות לגדולה והתמנה למשנה למלך מצרים. לימים, כשפרץ רעב בארץ כנען שלח יעקב את בניו לקנות תבואה ממצרים. כשהגיעו לשם, זיהה אותם יוסף והתנכל אליהם, במטרה לגרום להם לשוב ממעשיהם הקשים כלפיו. לאחר מספר האשמות כלפיהם, התעורר בלבם רגש החרטה והכרת החטא, וכך אמרו:

"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת. וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר, הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ."(בראשית, מא:כא-כב)

בדומה לזה אמר גם יהודה בשם אחיו, בעמדו לפני יוסף וכך אמר לו:

"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, מַה נֹּאמַר לַאדֹנִי, מַה נְּדַבֵּר, וּמַה נִּצְטַדָּק; הָאֱ'לֹהִים מָצָא אֶת עֲו‍ֹן עֲבָדֶיךָ"(בראשית, מד:טז)

כלומר, יהודה והאחים מכירים בחטא מכירת יוסף ובמה שנגרם לו עקב כך ואף מזהים את הצרות הנגרמות להם מצד יוסף כעונש על מעשיהם.

מה מביא אדם להכיר בחטאו?

מערכות החיים השונות יכולות להתנהל באופן תקין רק בזכות חוקים וכללי התנהגות ראויים ומקובלים. מי שמפר חוק כזה, גורם נזק לא רק לעצמו, אלא גם לכלל הקבוצה. עקב כך, עליו לתת את הדין, ולקבל את העונש הקבוע בחוק על אותה עברה שעבר. כך מתנהלת קבוצה קטנה, כך גם מתנהלת מדינה שלמה. קורה שאדם נכשל ועובר על חוק. ככל שהעברה חמורה יותר, כך מצופה ממנו יותר להתחרט, ולא לשוב לחטאו. הכרה בחטא וקבלה לעתיד שלא לשוב אליו עוד, מבטיחים שמירה על איכות חיים טובה ותחושה נעימה בתוך הקבוצה. הכרה בחטא היא, אם כן, תגובה מתבקשת מכל מי שחטא בשוגג או במזיד, אם אכן רצונו בהמשך קיומה הטוב של החברה בה הוא חי.

האם יש מי ש"מזכיר" לאדם שחטא? ומהי מסגרת החיים המומלצת למעוניינים להישמר מחטא?

בדרך כלל, אין אחד כזה ש"מזכיר" לאנשים חטא שחטאו. אמנם, במסגרת המשפחתית מופקדים ההורים להוכיח את ילדיהם, אך בחברה, אין מי שנוטל על עצמו לעבור בין האזרחים ולהוכיח אותם על עברותיהם. בעבר, היה זה הנביא שהוכיח את העם על חטאים ציבוריים שהוא שוגה בהם, ושה' דורש מהם לשוב בתשובה. בימינו, מה שנדרש מכל אחד המשתייך לחברה, או לכל קבוצה שהיא, הוא לגלות אחריות אישית ולהכיר בחטא שעשה, לשוב ממנו ולחזור לתפקד כאחד התורמים לחברה.

ביהדות, דרישה זו מכונה בשם "יראת שמים". כלומר, יראה, פחד מסמכות עליונה, מלך מלכי המלכים, שרואה ויודע את מעשי בני האדם. לו האדם מחוייב לתת דין וחשבון על כל מעשיו. מי שזוכה לחיות בתחושה כזאת, מובטח לו שלא יבא לידי עברה, כי תמיד יחשוב שרואים אותו וייזהר מלחטוא. אדם כזה אינו זקוק לתזכורת חיצונית של מישהו אלא משהו פנימי "מזכיר" לו, מצפונו, מחויבותו העצמית להיות טוב.

מי שמאמץ אורח חיים יהודי, רוכש לעצמו מודעות גבוהה למצבו הרוחני ואינו זקוק עוד לתזכורות חיצוניות. מצפונו מאותת לו בכל חריגה מכללי ההתנהגות או מחוקי החברה הנכונים.

אחי יוסף שהיו מאמינים בהשגחה עליונה, בשכר ועונש, הבינו שיש דין ויש דיין והם משלמים כעת על עוון מכירת יוסף, למרות שעברו כבר למעלה שנים רבות מאז חטאו. לכן הכירו בחטאם, התחרטו ושבו בתשובה.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

ילדים מטבעם שובבים הם, ונוטים להיכשל מדי זמן קצר בהתנהגות לא ראויה, במריבה עם חבר וכדומה. טוב יעשו ההורים והמחנכים אם ילמדו/ירגילו את התלמידים/הילדים להתבונן במה שעשו ולהכיר בעובדה שחטאו במה שחטאו. כדאי להתאמץ להביאם להכיר בכשלונם (הזמני, כמובן), ובכך, בעצם, ידמו למבוגר המכיר בחטאו.

סיפור ילדים: הכרה בחטא

הסיפור הוא על תלמיד בבית ספר שהרבה לפגוע מילולית בתלמידים שפגעו בו. כתוצאה, חבריו הנפגעים פגעו בגופו. המחנך שוחח עם תלמידיו והביא לידי הכרה של התלמיד בחטאו.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com