הדפסהכל חברה אנושית מתוקנת מקיימת בתוכה מערכת חוקים, מערכת משפט וגם מערכת אכיפה של פסקי הדין. שלושת מוסדות אלה מהווים בסיס להתנהלות תקינה של חיי החברה. החברים, או התושבים בקבוצה זו ירגישו נוח ויתהלכו בבטחה כשהם יודעים ש"יש דין ויש דיין". "הכל שווים בפני החוק" הוא כלל יסודי במערכת המשפט, ובכל זאת כשנסיבות העברה מיוחדות מתעורר ספק בעיני השופטים אם יש ליישם את החוק כלשונו, גם באותן נסיבות. פרשת "משפטים" מלמדת שלפעמים, ניתנת לשופט אפשרות חריגה ממה שמחייב החוק, אם הוא רואה סיבה מוצדקת לקיים "רחמים בדין", כלומר, להתחשב בנאשם בגלל הנסיבות המיוחדות, ולאורן להקל בעונשו.
"רחמים בדין" בפרשתנו
פרשת "משפטים" מביאה רשימה ארוכה של מצוות/חוקים שבין אדם לחברו. ברשימה זו מופיעים גם החוקים ביחס לגנב:
"כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה, וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ – חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר, וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה." (שמות, כא:לז)
מדובר בביצוע שתי פעולות על ידי הגנב: גנבת בהמה ומכירתה (או שחיטתה) לאחר מכן. לאחר שגנב את הבהמה, הזדרז ודאי הגנב להיעלם מהשטח עם הבהמה שגנב. כאן משתנה הפעולה בהתאם למשקל הבהמה. אם זה שה -כבש לא כבד במיוחד, יעדיף הגנב לשאת אותו על כתפיו ולחמוק מה שיותר מהר, אך אילו זו בהמה ממשפחת הבקר – שור וכדומה, יסתפק בהברחתו. למרות שהעונש על ביצוע שתי הפעולות חמור, משתנה העונש בהתאם לסוג הבהמה, בהתחשב לצער שנגרם לגנב במהלך מנוסתו. לכן ישלם פי 5 על שור שגנבו ומכרו או שטו ופי 4 על שה.
כלומר, התורה נוהגת "רחמים בדין" ומתחשבת בצערו של הגנב. אמנם אינה פוטרת אותו, אבל מפחיתה מעט מעונשו בהתחשב בצער שנגרם לו בכך שנשא את השה על כתפיו.
יחס הדיינים לכל אחד מבעלי הדין
חובה להבהיר שוב, שערך זה – רחמים בדין – לא רומז על עשיית "איפה ואיפה", כלומר התיחסות בראשיתית שונה למי שנמצא במצוקה. הדיון המשפטי של תובע מול נאשם בפני שופטים, צריך להתבצע על פי כל כללי החוק. וכך לימדונו חז"ל במסכת אבות (א:ח): "יהודה בן טבאי אומר: אל תעש עצמך כעורכי הדיינין. וכשיהיו בעלי דינין עומדים לפניך, יהיו בעיניך כרשעים.וכשנפטרים מלפניך, יהיו בעינך כזכאין, כשקבלו עליהם את הדין." כלומר, על הדיינים להתגבר על רגש ההתחשבות והחמלה שאולי מתעורר אצלם מול אחד הנדונים, ולהתרכז בדיון עצמו. הם ידונו ויכריעו מי הנאשם ובמה, ומה עונשו, ורק אחר כך כשיבואו לפסוק את גודל העונש, יתחשבו, כאמור, בנסיבות העברה וברע האישי של הנאשם.
"רחמים בדין" בימינו
כאמור, על הדיינים לשפוט משפט צדק, ללא חשש או פחד מתגובות הנאשם. ובנושא זה ישנן הוראות מפורטות. בכל זאת, גם מי שידוע כשופט צדק ונאמן בכל משפטיו, עשויה להתעורר אצלו שאלה ביחס לנסיבות מסוימות או רקע אישי של אחד הנדונים, אם לצרף פרטים אלה כשקלול בפסיקת הדין, או לא. להמחשת ההסבר, נביא פסוק מחכמת שלמה המלך: "לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב, כִּי יִגְנוֹב, (אם גנב) לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ, כִּי יִרְעָב". (משלי ו:ל). כומר, ודאי שהגנב ייענש, אך אם נסיבות גנבתו לא היו מושחתות, כזולל וסובא, אלא "למלט נפשו" ממות, אז יתחשב בון השופט ויקל בעונשו.
שופטי ישראל עמלים קשה לשפוט ולהוציא דין אמת לאמתו. פסקי הדין ביחס לאירועים דומים, ונים הם זה מזה, למרות הדמיון. הסיבה לכך היא השוני בנסיבות אכן, חלק בלתי נפרד משיקולי הכרעת הדין הם הנסיבות המשתנות מאדם לחברו. למשל, יתכן אירוע זהה: שני אנשים חנו בעיר במקום האסור לחניה, אך הקנס שיינתן לשניהם יהיה בפער גדול, בהתחשב בנסיבותיו של כל אחד, האחד חנה לאכול במסעדה סמוכה והשני חנה כדי לפנות חולה הגר בסמיכות…
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
במהלך חינוך הילדים, קורה ונאלצים ההורים להעניש את ילדם על עברה שעשה. טוב יהיה אם ירגילו עצמם ללוות הסבר לעונש. כך יוכל הילד להפנים את מטרת הענישה ולהתבונן מכאן ואילך בתגובות ההורים על עברות דומות. לכן, אם יקרה ששני אחים יבצעו את אותה עברה, אך בנסיבות שונות, יבין הילד שנענש חמור יותר, את הסיבה לכך, ולהיפך, את הסיבה לכך שהוקל ענשו של אחיו.
סיפור ילדים: רחמים בדין
הסיפור הוא על משפחה קשת-יום, המתקיימת מהכנסה חודשית דלה, שהחליטה להרחיב את הבית ולבנות חדר נוסף. החוק מחייב במקרה זה להזמין על חשבון המשפץ מכולה מיוחדת לפסולת בניין. מאחר והוצאות השיפוצים היו גבוהות מדי עבורם, לא עמדו בדבר ולא הביאו מכולה מיוחדת. הם נתבעו למשפט וחוייבו בקנס בן עשרת אלפים ₪, אלא שיושרם של ההורים ומצבם הכלכלי עמדו לזכותם והשופט נהג אתם רחמים בדין והוריד את הקנס לאלפים ₪ בלבד.
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com