הדפסההאהבה היא ערך יסודי וגדול במערכת היחסים בין כל בני האדם. היא קיימת בין הורים לילדים, בין איש לאשתו, בין אדם לחברו, ובכלל בין שני צדדים המעוניינים שהקשר ביניהם יהיה חזק ויציב. פרשת "קדושים" מתיחסת למצוות אהבת הריע – "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא, י"ט:י"ח), וגם למצווה ייחודית – אהבת הגר:
"וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם-לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ-כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱ'לֹהֵיכֶם" (ויקרא, י"ט:ל"ג-ל"ד)
מהו היחס בין אהבת ישראל לאהבת הגר?
במבט ראשון נראה שלא צריך להיות הבדל. פשוט, גוי שמתגייר חלים עליו כל הזכויות והחובות הקיימים על כל יהודי, ובתוכם חובת כל יהודי לאהוב אותו מתוקף המצווה "ואהבת לרעך כמוך", אלא, שעיון בכל החומשים מביא אותנו למסקנה אחרת. שלושים ושש פעם (!) מתיחסת התורה למעמד הגר. תמיד היא מצווה על יחס חיובי ורגיש כלפיו ואף מחייבת לאהוב אותו.
מדוע מופלא לטובה הגר על פני יהודי פשוט?
מי שמצוי בשיטה החינוכית של התורה, לא מופתע. התורה מרבה במצוות שבין אדם לחברו, שמטרתן לעצב אנשים טובים העושים טוב לעצמם, למשפחתם ולחברה בכלל. הנימוק שמופיע מספר פעמים למצוות השייכות לנושא זה הוא החובה להיזכר שהיינו עבדים לפרעה במצרים ושם סבלנו עינוי והשפלה. לכן, חובתנו להגן על הגר, ולמנוע ממנו צער דומה. אמנם קיים הבדל משמעותי בין הסבל שעבר עם ישראל במצרים ובין חבלי הקליטה של הגר בעם זר, שהרי לא נתבע הוא להתענות בעבודת פרך, אך יש כאן רעיון עמוק. תחושת הזרות המתלווה באופן טבעי לכל מהגר, קשה היא לפעמים יותר מעבודה פיזית. ואם נוסיף עליה את המחוייבות של הגר לקיים מצוות ולהצטרף לקהילה שמקיימת מצוות כחלק בלתי נפרד מסדר יומה, הרי שלפנינו משימות קשות שעל הגר להתמודד איתן יום יום בתחילת דרכו ביהדות. לכן, הקדימה התורה וחייבה אותנו לשים לב לנפשו העדינה של הגר ולא לצערו בדברים, אלא אדרבה, לתת לו תחושת שייכות ו"דלת פתוחה" אצלנו לכל בקשה שירצה.
מהו היחס ל"אחר" ביהדות?
במשרד החינוך פיתחו תכנית לימודים בתחום החברתי הנקראת "האחר הוא אני". יש בהחלט סמליות רבה בבחירת שם זה לתכנית שמטרתה לפתח אכפתיות והתיחסות חיובית לאחר. ביהדות ה"אחר" הוא רחב מאד. הוא כולל לא רק את מי שמשתייך לעם ישראל והנכלל במצוות "ואהבת לרעך כמוך", אלא גם כל אדם באשר הוא אדם, בהיותו נברא ב"צלם א'להים". אמנם, אין חובת אהבה לכל אחד מבני האדם, אך ישנה חובה להתיחסות מכובדת גם כלפי הגויים. למשל, חכמינו אמרו במסכת אבות (א':ט"ו): "והוי מקדים בשלום כל אדם". רבי יוחנן קיים מצווה זו בהידור רב עד שאמרו עליו חבריו בתלמוד (ברכות, דף י"ז):
"אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הקדימו אדם 'שלום' מעולם ואפילו נכרי בשוק".
האיזון הנכון בין מחויבויות חברתיות
בשמיעת דברים אלה עשוי להתפתח אצל הלומד רצון לקרב מה שיותר אנשים. ובכן, עיקרון חשוב בנושא חינוך למידות הוא איזון. היכולת לאזן בין המידות הנדרשות. ראשית, עלינו לדייק בהוראות. על הגר נאמר שחובה לאהוב אותו, אך את הגוי החובה היא לכבד, לא לאהוב. כמו כן, אין חובתנו לדאוג לכלכלתו של גוי הגר בתוכנו (אלא אם כן הוא עני, ואז חובה לפרנסו ככל העניים). המציאות הקשה בימים אלה של נוכחות עשרות אלפי מסתננים במדינתנו, בעיקר באיזור תל אביב, היא תופעה מיותרת, לא מחויבת ואף פסולה. הם חדרו לארצנו ללא רשות, ולכן אפילו הכבוד המינימלי שמחויבים אנו ביחס ליתר הגויים, לא קיים כלפיהם. עלינו לזהות נכון מהי חובתנו ולא להתבלבל. חובתנו היא לדאוג שאחינו האזרחים היהודים, שלתוך שכונותיהם פלשו, ימשיכו לגור בבטחה ובשלום בכל הארץ ושזרים לא יציקו להם. אותם זרים, חובתנו לדאוג ליציאתם מהארץ בהקדם, לפני שיהיה מאוחר מדי וקשה מדי.
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
מדינתנו היא מדינה צומחת במובן של קליטת עלייה, מאז הקמתה לא פסקה עליית יהודים אליה מרחבי העולם. זהו ייעודה, בכך מתגשם לעינינו חזון הנביאים של קיבוץ גלויות. בין העולים ישנם רבים הטעונים גיור מסיבות שונות. תהליך הגיור הוא ממושך ומאופיין בתקופה לא קלה של קליטה תרתי משמע. הילדים פוגשים בבתי הספר ובשכונות את ילדי המשפחות האלה. חובתנו להכין אותם לקראת מצב זה ולחנכם לאהוב כל אדם, במיוחד את הגרים.
סיפור ילדים: אהבת הגר
הסיפור הוא על תלמידה עולה חדשה, גיורת, שנקלטה בבית ספר, אך התהליך היה קשה. שכנתה לספסל הלימודים התלוננה בפני הוריה שלה על טרוניות רבות שהיא שומעת מהתלמידה החדשה. בסופו של דבר היא הוזמנה למשפחת התלמידה הותיקה ולאחר שיחות והתרשמות הוקל על כולן ונוצרה חברות טובה בין השתיים ובכך קיימה התלמידה המארחת מצוות אהבת הגר.
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com