הדפסהאחד מעמודי העולם הוא הדין, המשפט. חברה מתוקנת מקיימת מערכת משפט הדואגת לקיום התנהגות חוקית וצודקת בין אדם לחברו, בין אדם לצבור ובין אדם למדינתו. אכן, חכמינו ראו עיקרון זה כבר לפני אלפי שנים וניסחו זאת במסכת אבות בסגנונות שונים. אחד מהם הוא: "רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלושה דברים העולם קיים: על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר (זכריה ח`, ט"ו): `אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם' " (אבות, א:יח). בורא העולם עצמו, מנהל את עולמו, כמובן, במשפט צדק. כך מתאר משה בשירת "האזינו" את ה' בנושא זה:
"הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט:
אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא. (דברים, לב:ד)"
פסיקת הדין במשפט חברתי לא תמיד מתקבלת בהסכמה על ידי אחד הצדדים, לפחות. ובמשפט א'להי, כשאדם נידון ונענש על ידי בורא העולם, לא קל לאדם לקבל את הדין. פרשת "שמיני" מלמדת על אהרן הכהן ששכל שני בנים באירוע הגדול של חנוכת המשכן וקיבל את הדין באמונה רבה. הוא הצדיק עליו את הדין.
השראת השכינה בפרשתנו, והשמחה בעקבותיה
הימים הם גדולים. ימי בניית המשכן במשותף על ידי כל העם. משה רבנו העמיד את המשכן המפואר והנאה בעיצובו האמנותי, היקר בחומריו המיוחדים, וגם הכין את אהרן ובניו הכהנים לקראת עבודתם בחנוכת המשכן, במשך שבוע ימים. ביום השמיני, יום חנוכת המשכן, כל העם נקהל אל מול המשכן לחוות בהשראת השכינה, המעמד הנכסף כל כך בלב כולם. אהרן ובניו פעלו על פי ההדרכה שקבלו ממשה והקריבו את כל הקרבנות הדרושים. בתום ביצוע חלקם בקרבנות, ברכו משה ואהרן את העם. אכן, עבודתם עלתה ברצון לפני ה', וכאות לכך, הופיעו ענני הכבוד, המסמלים את הופעת השכינה, ומהם יצאה אש ואכלה את הקרבנות. המראה הגדול הזה ריגש מאד את כולם והם פצחו בתשואות שמחה והודיה לה' על הנס הגדול הזה של השראת השכינה, וכך מתארת התורה את הופעת השכינה ושמחת העם:
"וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וַיֵּצְאוּ, וַיְבָרְכוּ אֶת הָעָם; וַיֵּרָא כְבוֹד ה' אֶל כָּל הָעָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים; וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם (ויקרא, ט:כג-כד)
שמחה גדולה זו נחשבה בעיני ה', על פי חז"ל, כשמחה שהיתה לו בבריאת העולם (מגילה, י:ב).
האסון בעיצומה של השמחה, וצידוק הדין
נדב ואביהוא, בניו הגדולים של אהרן היו שותפים מלאים לעבודת הקרבנות, אך החליטו ליזום פעולה נוספת שנראתה להם כמכובדת למעמד זה, והגישו לפני ה' קטורת עם אש זרה, כנדבה. המעשה הזה, באירוע הגדול והמכובד ביותר, נחשב לחמור מאד לפני ה', למרות כוונתם הטובה, והם נענשו על כך במיתה מיידית:
וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת; וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה' " (ויקרא, י:א-ב)
כמובן, כולם הותקפו בהלם עצום, אך משה רבנו התנהג ברגעים קשים אלה באחריות רבה ובתושייה. הוא ניגש אל אהרן אחיו ואמר לו משפט קצר, אך משמעותי ביותר:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד; וַיִּדֹּם אַהֲרֹן" (ויקרא, י:ג)
משה ראה באסון הנורא שקרה, קידוש ה' וכבודו. כלומר, דוקא ברגע כה נעלה שבו משרה ה' את שכינתו לראשונה במשכן, חשוב היה ללמד את הכהנים ואת העם "שיעור" בעבודת ה' ובקיום מצוותיו: אין לחרוג, ולו במעט, מצוויו של ה', גם כשכוונת העושה היא חיובית. תגובתו של אהרן – "וַיִּדֹּם אַהֲרןֹ" – היתה הצדקת הדין עליו. הוא שתק, הפנים את דברי משה וקבלם. תגובתו נבעה מתוך הכרה עמוקה בצדקת הנהגתו של ה', מצד אחד, ובריחוק יכולתו שלו להבין את הנהגתו זו, מצד שני.
צידוק הדין בחיי היום-יום
תגובתו המדהימה של אהרן הפכה להיות מקור ללימוד מעמיק בנושאי המשנה של אירוע זה: חומרת הדיוק במצוות ה', חומרת העונש לאנשים גדולים, משמעות המושג "קידוש ה' " ועוד. בחיי היום-יום נדרשים אנו להתבוננות במה שקורה לנו, ולעתים, לצערנו הרב, כשמתבשרים על אירוע קשה שקרה, נדרשים אנו להצדיק את הדין ולהאמין שיש צדק לפני ה', וכלשון משה רבנו – "צדיק וישר הוא" בורא העולם. מי שהוריד את הנשמה לעולם מעלה הוא אותה אליו כשהוא מחליט שהגיע זמנה.
בשורות טובות לכל עם ישראל!
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
בהתנהלות המשפחתית, קורה ונדרש אחד ההורים להעניש את ילדו על עברה שעשה. לא תמיד מקבל הילד בהבנה את העונש. רצוי מאד שההורים יקיימו שיחות הכנה עם ילדיהם בנושא "שכר ועונש" בכלל, ובמיוחד בהקשר להתנהגות ילדים מול הורים. אחד התחומים שיכולם להקל על ההורים בהפנמת נושא זה הוא ניתוח אירועים מתחום בית הספר או החברה שבו היו ילדים או מבוגרים מעורבים במעשה שלילי ונענשו. בניתוח כזה חשוב יהיה להדגיש את הצורך וההצדקה בענישה למרות הקושי שבה, כדי להבטיח שמירה על חיים מתוקנים בעתיד. שימוש בדוגמאות שהן מחוץ למשפחה, הרחוקות ממעורבות רגשית של הילד, מאפשר דיון ענייני, נקי מנגיעות.
סיפור ילדים: צידוק הדין
הסיפור הוא על תלמיד בבית ספר שהיתה בו רגישות לעוולות. הוא נהג להעניש בעצמו ילדים שפוגעים בחבריהם. מאחר וכמובן אין זה הנוהל הראוי, בכל פעם שהעניש, נענש. קשה היה לו להבין זאת, אך לאחר הסבר ממושך הצדיק עליו את הדין ואף נתן מתנה למנהל שהענישו.
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com