הדפסהההופעה החיצונית של האדם מעידה לא מעט עליו, על אופיו, על מעמדו. ישנם אנשים צנועים מאד וענווים, שמאחורי הבגדים הפשוטים שעל גופם מסתתרת אישיות גדולה, אך לא כך הם רוב בני האדם. כולנו משתדלים להקפיד על לבוש הולם ומכבד. פרשת "תצוה" מלמדת אותנו שהכוהנים לבשו בגדים מיוחדים מאד שנועדו
כלומר הבגדים שהיו יקרים מאד מבחינה כספית, (כי היו מורכבים מחומרים יקרים ביותר), הוכנו לכוהנים בהיותם משמשים בתפקיד הנעלה ביותר בישראל, משרתים בבית המקדש ובמשכן.
מדוע חשוב שהכוהנים ילבשו בגדים כל כך יקרים ומפוארים?
בחיי היום-יום אנחנו מכירים הבדלים ברמת הלבוש, המקבילים להבדלים במעמד/בתפקיד של אותם אנשים. נושאי תפקידים מיוחדים יקפידו על לבוש נאה. אנשי בטחון, כשוטרים וחיילים, לובשים מדים המיחדים אותם בתפקידם. מפקדיהם מעוטרים גם בדרגות שונות המעוררות יחס מכבד אליהם מצד הסביבה.
מה עומד מאחורי ההחלטה לחייב אנשי בטחון ללבוש בגדים מיוחדים? ברור שזה נועד כדי לשמור על מעמדם כאנשי בטחון, עם כל מה שזה אומר מצד האזרחים, ולשמש להם תזכורת למחויבותם למלא תפקידם. המלכים, בעבר (ועדיין מעטים בימינו), לבשו בגדי מלכות מיוחדים. מדוע? כיון ש"האדם יראה לעיניים", וכשהוא רואה את המלך לבוש בגדים מיוחדים הדבר משפיע עליו והוא רוחש כבוד ויראה כלפיו.
הכוהנים שימשו בתפקיד כל כך חשוב, נציגי העם לפני הקדוש ברוך הוא, לכן ראויים הם לבגדים מכובדים ומפוארים. מכובדים, מצד רואיהם- העם כולו העולה לבית המקדש ומתבונן בהם בעבודתם, ומפוארים, כלפי ה' שלפניו הם עובדים, כמו השרים המשרתים בארמון המלוכה לפני מלכם.
מהו היחס הראוי לבגד, אצל אנשים פשוטים?
לבגד יש תפקיד חשוב לאדם הפשוט, עוד לפני שהוא מכבד את נושאי התפקידים המכובדים.לאחר שחטאו אדם וחוה וגילו שאינם לבושים, מיהרו למצוא עלה תאנה לכסות עצמם מפני הבושה. צורך זה היה כל כך הכרחי עד שה' בעצמו עשה להם בגדי עור ללבושם הזמני. לכן, אין צורך בבגדים מפוארים, אלא מכבדים. וכך מופיע במקורותינו:
"ר' יוחנן קרא לבגדיו: 'מְכַבְּדַי'" (מסכת שבת, דף קי"ג).
באירועים משמחים, או בימים מיוחדים, כשבת ומועד, נוהגים לכבד את האירוע ואת קהל המוזמנים והמזמינים בבגדים מתאימים, יותר נאים, אך עדיין לא מפוארים. לשמחתנו, ניתן בימינו לרכוש בגדים במעט כסף ובכך לשמור על כבודנו כבני אדם. זהו ייעודם הבסיסי של הבגדים. כיון שכך, ראויים הם גם לכבוד מצדנו, כבוד במשמעות של הכרת הטוב על עצם הימצאם בהישג יד לכל אדם, וכבוד גם מההיבט של מראיהם, שיהיו מכבדים ולא מביישים.
הכוונה היא לבגדים שבוחרים אנשים, בעיקר צעירים, לשים על עצמם, כשהמראה שלהם מעורר תמיהה אצל רבים מהאנשים, כיון שאינם מכסים את רוב גופם או שהם קרועים (מכנסי ג'ינס שדואגים לקרוע בהם פסים לאחר קנייתם, לפני לבישתם…). בעיני אותם צעירים זוהי צורת ההופעה המתאימה להם, זה מה שמקובל ומה שמשייך אותם לחברת הצעירים בני גילם, אך המבוגרים שבחברה רואים בכך בושה לדמותו של האדם בכלל, ומתעוררת אצלם תמיהה ביחס לעיקר ייעודו של הלבוש לאדם.
מעניין שהמילה "לבוש" רומזת כנוטריקון (ההבדל בין נוטריקון לראשי תיבות הוא שנוטריקון מזכיר את המילה בצליל ואילו ראשי תיבות הם ממש ראשי מילים., למשל זקן = זה שקנה חכמה – נוטריקון.את צירוף המלים "לא בוש", כלומר הבגד גורם למניעת הבושה, אותה חוו האדם ואשתו לאחר החטא. נשתדל כולנו לכבד את עצמנו בלבוש מתאים וממילא יתכבדו גם הבגדים בנו.
היכן פוגשים הילדים ערך זה?
הרבה אימהות מוצאות את עצמן מעירות לילדיהם על לבושם: שימי לב, ליכלכת במשחק את הבגדים. אל תלך בבגד קרוע וכו'. הגברת המודעות אצל הילדים לחשיבות הבגד בהיותו מצרך בסיסי לכל אדם, עשויה להגביר אצלם את היחס המכבד לבגדים ואת האחריות לנקיונם.
סיפורי ילדים: כבוד לבגדים
הסיפור הראשון הוא על ילדה שלמדה בזכות חברתה שהתארחה אצלה, על חשיבות השמירה על בגדים.
הסיפור השני הוא על ראש עיר צנוע ההולך בבגדים פשוטים, עד שלא ניתן להכיר בו ברחוב.
- לעילוי נשמת ר' יודא בן ר' חלקיה זצ"ל.
מקסים.יישר כוח גדול
תודה לך משה על התיחסותך
משתדלים לתרום מעט לשיפור האקלים החינוכי-חברתי במדינתנו האהובה.
צוות "מידה טובה בפרשה"