האדם מטבעו שואף הוא לחיים טובים. אחד המאפיינים המקובלים של חיים טובים הוא מצב כלכלי טוב, המבוסס על עצמאות ויכולת עמידה בתנאי מחיה שונים, ללא הזדקקות לאחרים. התפישה הכלכלית הרווחת בתרבות בארץ ובעולם המערבי, היא של הישגיות. כלומר, האדם שואף להשיג יותר ממון ממה שיש לו, גם אם מצבו הכלכלי סביר וטוב. בחינת "יש לו מנה (=מאה מטבעות)- רוצה מאתיים". התורה מחנכת את האדם לנתינה לחברה ולתרום למי שזקוק לכך. פרשת "תרומה" מלמדת על סוג נוסף של נדיבות – לבית המקדש, למשכן- המקדש הזמני שבנו בני ישראל במדבר.
נדיבות לנזקקים חשובה היא מבחינה חברתית ואישית. לעומת זאת נדיבות למשכן, יש בה חשיבות מסוג אחר. התורם למשכן מתחבר למרכז משותף של כל עם ישראל, לבית המקדש, שבו משרה הקב"ה את שכינתו. החיבור למרכז כזה מביא את האדם לעלייה רוחנית, והוא יחפש מעתה משמעות רוחנית גם למעשיו היום-יומיים.
מנדיבות למשכן לנדיבות בחברה
הנדיבות למשכן מכונה בכתוב בשם נדיבות לב:
"מאת כל איש אשר ידבנו לבו, תקחו את תרומתי".
נדיבות לב של חומרים יקרי ערך כזהב וכסף ונחושת, מעוררת את התורם גם לנדיבות לצרכים כלכליים, לנזקקים, למעוטי יכולת, לקשישים ולכל נצרך.
מהי התחושה של התורם במעשה הנדיבות?
מחקרים רבים מראים שקיים אצל כל אדם צורך לתת משלו לאחרים, בגופו, בחפציו, בכספו. מי שנשמע לצורך פנימי זה יוצא נשכר, בכך שמביא לעצמו בריאות נפשית וזכויות רבות. רמז יפה לרעיון זה נמצא במילה "נתן" הנקראת כך גם בהיפוך אותיותיה, מהסוף להתחלה, לומר לך שהנותן גם מקבל, מקבל תחושה מיוחדת, סיפוק רוחני.
מפרטיות לכלליות
על משקל הפתגם העממי משנות החמישים: "מעוֹלֶה לעוֹלֶה- כוחנו עולה", נוכל גם לומר "מנתינה לנתינה- רוחנו עולה". הרוח יוצאת מחשיבה פנימה בתוך "הקופסה" – המשפחה הפרטית, לחשיבה החוצה למשפחה הלאומית. בזמנו, טבע אחד ממפקדי צה"ל האלוף יצחק מרדכי את האימרה: "אל תשאל מה נותנת המדינה לי, אלא מה אני נותן למדינה". אכן, עם ישראל מכונה "נדיבי עמו", כלומר, עם שאופיו הוא התנדבות. תופעת ההתנדבות הסוחפת את כל הציבור מתגלה יותר בשעות קשות, לצערנו, אך עלינו לגלותה גם ביום-יום. גילוי נדיבות יפחית למינימום בקורת על שירות שלא התקבל, תלונות על שכנים מציקים, חסימה בחניה ועוד.
הנדיבות למשכן פרצה גבולות
עם צאת הכרוז לעם, התחילו להגיע אל משה התרומות. תרומות רבות ומגוונות מכל חומרי הגלם הדרושים למשכן, לכליו ולבגדי הכוהנים. כמויות החומרים שהגיעו עלו מעל לנדרש, עד שהיה צורך להכריז לעם שאין עוד צורך בתרומות, כיוון שיש די והותר. נדיבות הלב שרק עתה הוכרז עליה, פרצה לה את הגבולות ועלתה על גדותיה…
זוהי סגולת הנדיבות, זה כוחה של נתינה. מי יתן ונרבה בנדיבות פשוטה, עממית, נתינה מכל הלב גם את המעט שבקושי יש לנו.
היכן פוגשים ילדינו מידה זו?
הילדים גדלים יפה בחסות ההורים. תחושת הנדיבות לא נקרית בדרכם בדרך כלל, כלומר, הנדיבות כנתינה בעלת משמעות גדולה כגון כלכלית או פיזית, אינה מצויה בעולם הילדות. אך ודאי נרצה לחנכם לנדיבות בעולם הילדות שלהם, כמו רצון לעזור לאחים הקטנים מעצמם, ולא רק כשהם מתבקשים, וכן בחברת הילדים ליזום נדיבות חברתית נצרכת.
סיפורי ילדים: נדיבות
הסיפור הראשון הוא על תלמיד שיזם רעיון מקורי של נדיבות למען חבריו לכיתה.
הסיפור השני הוא על לוחם מחתרת שסיפר על עולם ההתנדבות שלו בפני תלמידים.
את המשפט שמיוחס לאיציק מרדכי אמר ג'ון קנדי נשיא ארהב 🙂
חוצמזה תודה רבה!!!
תודה לך ישראל על תיקון הטעות
לי זכורה אמירה זו מאיציק מרדכי, לא חקרתי מה מקורו…
צוות "מידה טובה בפרשה"
מקסים!!!
תודה רבה!
העברתי גם לצוות המורים בבית הספר את האתר המקסים ומשתמשים בו לרוב!
עוזר מאוד לחדד את המסרים בפרשת השבוע לכיתות.
ישר כח גדול
תודה לך אביעד על העידוד הגדול…
שמחים שמשתמשים בתכנים במסגרת חינוכית.
נשמח שתפרט בעתיד על השימוש בתכנים אצל המורים השונים
צוות "מידה טובה בפרשה"