הדפסה"אמא, יש לי חדשות מבית הספר" פתח גד את דבריו בשובו מבית הספר.
"היום נכנס המנהל לכתות ו' וסיפר לנו שבית הספר עומד לקלוט חמישה תלמידים, עולים חדשים שעלו ארצה מצרפת, רק לפני כחודש ימים, ושאל בכל כיתה מי מעוניין לקלוט אותם."
בבית הספר "נחשון" שבהרצליה ישנן שלוש כתות ו'. גד לומד בכיתה ו'3.
"מי קולט אותם למעשה?" שאלה אמא רינה
"מאחר וכולם שמחו לקבל אותם. עשינו הגרלה והכיתה שלנו זכתה."
"איזה כיף לכם, תהיו שותפים לעניין כל כך חשוב…" הגיבה רינה בשמחה
התלמידים העולים, יהונתן וישראל, הגיעו לכיתה לאחר שבוע ימים. המלים היחידות בעברית שידעו לומר היו: "שלום ותודה רבה"
"גדי שלי, אני מבקשת שתזמין את יהונתן וישראל אלינו לארוחת צהריים" בקשה רינה
"אמא, אבל הם עדיין לא יודעים לתקשר! איך יסתדרו כאן? הם עלולים להיות נבוכים"
"אל תדאג, הכל יהיה בסדר"
אמא מאד מבקשת, גד משתדל…המורה של גד, חדוה, יודעת צרפתית. בשלב זה החליטה להקל על העולים החדשים ולתרגם להם הוראות. למחרת ניגש גד למורה וביקש ממנה להזמין בשם אמו את יהונתן וישראל אליו הביתה לארוחת צהריים. הם הגיעו, אכן היו מעט נבוכים, אך מהר מאד התמקמו בביתו של גד. עד להכנת הארוחה שיחקו שח-מט עם גד בחדרו.
"הארוחה מוכנה, גד"
כולם ניגשו לאכול. מבע המבוכה על פני הילדים הפך לחיוכים ולתחושת קירבה. רינה ידועה בבית כטובה בבישולים. לקראת הארוחה התיעצה עם חברה שבקיאה בתבשילים צרפתיים והטיבה בתבשיליה לטעמם של האורחים.
בסיום הארוחה הודו הילדים לרינה בשפת גופם. גד ליווה אותם חזרה לביתם כשבדרך הם מבטאים את רחשי ליבם בתנועות ידיים שרמזו לגד על סיפוקם ושמחתם.
למחרת, הזדרזו הילדים לספר למורה בצרפתית על האירוח החם שזכו לו בבית משפחת גד. הם סיכמו את התיאור במשפט קצר מרגש: "אמא של גד דיברה איתנו בשפת הלב…"
המורה חדוה "ניצלה" אירוע זה והחליטה שבשעת חברה באותו שבוע היא תעסוק בקליטת עלייה כשסיפור האירוח יהיה ברקע.
"תלמידים יקרים. כבר הספקתם לשמוע שגד אירח את יהונתן וישראל אצלו לארוחת צהריים. הילדים באו אלי למחרת וסיפרו לי בשפתם על האירוח המרגש לו זכו. בתחילה גם אני הופתעתי: איך אמא של גד מזמינה ילדים שעדיין לא יודעים לתקשר, אבל למדתי מיהונתן וישראל על מושג חדש: 'שפת לב'. פשוט, ברגע שהלב מתמלא באהבה כלפי מישהו, אין צורך עוד במלים. מי שעומד לידך מרגיש זאת ומשתף פעולה. גם גד הופתע מכך וכשהמתינו לארוחה, שיחק איתם שח-מט ללא מלים…"
"תלמידים יקרים" המשיכה חדוה בדבריה "גד ואמו לימדו אותנו שניתן ורצוי לתקשר בשפת הלב. הבה נקרב את יהונתן וישראל אלינו יותר על ידי צירופם למשחקים בחצר. בדרך זו הם ייקלטו מהר יותר ולא ירחק היום שיתקשרו איתנו בעברית.
"אמא, את לא יודעת מה עשה הסיפור של הארוחה בכיתה… המורה פשוט השתמשה בו כדוגמה למה שאפשר לעשות בקירוב העולים החדשים. תודה רבה לך אמא על הרעיון"
הצעת דיון
- מדוע, לדעתכם, החליטה רינה להזמין את יהונתן וישראל כל כך סמוך להגעתם לבית הספר?
- מהי ה"שפה" שלמדו כולם להכיר באירוע ההזמנה לארוחת צהריים?
- מה היתה התחושה של גד לפני האירוח ומה היתה תחושתו לאחר האירוח?
- האם גם לכם יש סיפור על קליטת עולים בשכונה? בבית הספר?
קרדיט תמונות: לב- ThomasDurant