הדפסה"שמעת על התאונה הקשה בכביש 443?" שאל יוסי, אביו של דן את חברו יואב.
דן שמע את השיחה ומיהר בסקרנותו לבקש מאביו פרטים: "אבא, ספר גם לי מה קרה"
"דן, זה לא בשבילך, אני מקוה שבימיך לא יהיו בכלל תאונות דרכים" הרגיע יוסי את בנו
דן מכיר היטב את אביו, את זהירות הדרכים שלו וגם את הסבלנות שלו בכבישים. הסיפור הבא עם משפחת כהן יסביר יותר את התמונה הזאת.
"אמא, מה קורה בכביש? מדוע אנחנו בפקק כל כך הרבה זמן?" היה זה דן ששאל בחוסר סבלנות את אמו נועה לפני כשנה כשנסעו לנפוש בצפון.
"יש לי רעיון" הגיבה מייד אמו. "יש לנו כאן דיסק של שירי ארץ ישראל הישנה. אנחנו נמשיך ללמוד עוד שיר ואולי שניים בהזדמנות זו, המשך ללימוד שלנו בבית"
וכך במשך כחצי שעה של עיכוב בפקק, שרו במכונית כל בני משפחת כהן ולמדו עוד שני שירים יפים. לאבא יוסי זה לא היה נחוץ להרגעה מההמתנה הארוכה. אותו מכירה כל המשפחה, כאדם רגוע וסבלן.
"אמא, אני עכשיו חושב שזה רעיון טוב לא רק בשבילנו לשכוח מהפקק. אולי כדאי שעוד ועוד ילדים ילמדו שירים כאלה וכשייתקעו בפקק, במקום להתלונן על הפקק ואולי גם להאשים אחרים בכך, ילמדו וישירו שירים כל כך יפים. את יודעת, אמא, לא נעים לי לספר לך, אבל אצלנו בבית הספר, מעט מאד ילדים מכירים את השירים האלה."
משפחת כהן הגיעה למרום גולן, נפשה במשך כשבוע ימים וחזרה לביתה.
"יוסי, מה דעתך? הילדים שלנו למדו כבר ששה שירים בסך הכל. אולי נכין דיסק משפחתי ונחלק אותו לכל המעוניין." הציעה נועה
"זה רעיון טוב, נועה. בדיוק היתה לנו השבוע ישיבה שבה דיברנו מס' שוטרי תנועה עם מפקד התחנה על רעיונות שונים שיתרמו להפחתת התאונות. אם נחלק את הדיסק בצמתים, אולי יתלהבו הנהגים משירת הילדים ויהיו פחות מתוחים"
נועה שמעה את האישור מיוסי והזדרזה לבצע את הרעיון.
לאחר כשבועיים היה הדיסק מוכן. נערים התנדבו לחלק אותו בצמתים מועדים. התחילו להגיע תגובות חיוביות ונהגים דיווחו על נסיעות רגועות.
לאחר כחצי שנה, ביקש מפקד התחנה לקיים סקר על מס' התאונות במחצית האחרונה של השנה. לשמחתו ולשמחת כל התושבים, מס' התאונות ירד משמעותית.
הוא התרגש מהתוצאות וביקש ממנהל המתנ"ס לקיים אירוע מרכזי לציון מצב זה. לאירוע הוזמנו כל תושבי השכונה. כותרת האירוע היתה : "זה אפשרי – זה בידינו". לכנס הזה הוזמנה "מקהלת" משפחת כהן שכללה גם חברים מהשכונה. הציבור שמע את שירת הילדים, התרגש גם כן. במהלך הערב הוזמנו אל הבמה שלושה נהגים שהסכימו לשתף את הציבור בהשפעה משמעותית שעשה עליהם הדיסק הזה.
"תמיד אהבתי מוסיקה והיא מלווה אותי בנסיעות" סיפר אחד הנהגים, והמשיך: " אבל הדיסק הזה החזיר אותי אחורה לשנות ילדותי בהן שרתי הרבה את השירים האלה. היום, כשאני שומע את השירים ברכב מפי ילדי משפחת כהן, זה מרגש אותי יותר, ואני פחות חושב על הפקק, או על הרכב מלפני, שלא הזדרז לנסוע באור ירוק."
יוסי עובד כבר כעשרים שנה במשטרה. בסיום אותה שנה סיים את תפקידו ופרש לגימלאות. במסיבת הפרידה ברך אותו מפקד התחנה ואמר, בין היתר:
"זכיתי להכיר הרבה שוטרים שעבדו אתי. יוסי הוא מהמיוחדים שבהם. הרגשתי שעבודתו נובעת, בעיקר, מתוך אהבת ישראל גדולה שבוערת בו. אחרי כל תאונה שהוזעק אליה, היה משתף אותי רגשית. הביע בפני במשך שנים את צערו על ריבוי התאונות והשתדל להשתמש בכל רעיון טוב להפחתתן"
הצעת דיון
- מי נחשב במשפחת כהן רגוע וסבלן?
- מה היה הרעיון של נועה לילדיה כשנתקעו בפקק? מה התפתח מהרעיון הזה?
- איזו מידה טובה ציין מפקדו של יוסי במסיבת הפרידה?
- האם גם לכם יש רעיונות להפגת המתח כשנתקעים בפקק, או רעיון כללי להפחתת התאונות?