סיפור ילדים: העצה החשובה שיעץ המחנך לאבא

"תלמידים יקרים, הגענו לרמת הגולן. אני מבקש להישמע להוראות המדריך. כך גם נהנה יותר מהטיול“. זה היה המשפט האחרון ברשימת ההוראות שמסר המחנך רונן לתלמידיו לקראת ירידתם מהאוטובוס בהגיעם לרמת הגולן. מייד אחריו התחיל המדריך יוסי בהדרכה המקצועית שלו. הטיול בן היומיים היה מהנה. התלמידים חוו מגוון פעילויות המתאימות לאופי המקום: מים, תצפיות, וגם ביקור בפארק התלמודי שבקצרין.

"רונן, אני רוצה לומר לך שנהנתי מהדרכת התלמידים שלך. לא שלא היו לי הערות פה ושם לתלמידים, אך כללית, אני חייב לציין, הם היו ממושמעים. מזמן לא היתה לי קבוצה כזו." הביע יוסי את הערכתו בפני המחנך.

"יוסי, אני מאד מודה לך. אני פשוט לא בטוח שאני צריך לקבל את המחמאה הזאת. זה הם. בטיול יכלו להתנהג כמו הרבה תלמידים אחרים, אבל הם בחרו להתנהג יפה, כדבריך. אני ממש שמח ואשתף את מנהל בית הספר בשמחה זו."

"רונן, לא אאריך וגם לא זו ההזדמנות להרחיב בנושא, אך למרות הכל, זוהי תעודת כבוד עבורך!"

כאות הערכה לתלמידיו, החליט רונן לצ'פר אותם בארטיקים איכותיים.

"תלמידים יקרים. שמעתם ששוחחתי עם יוסי המדריך. זהו, מגיע לכם שי קטן ממני. תודה שהבאתם כבוד לבית ספרנו"

אחד התלמידים שיצאו לטיול, הוא חנן. לאביו יש מעט קשיים בתקשורת אתו בבית.

"רונן, שלום. מדבר דן אביו של חנן. אפשר אולי לפגוש אותך להתיעצות קטנה?"

"בשמחה וברצון רב"

השניים נפגשו ודן שפך את לבו בפני רונן.

"אינני יודע מה קורה! שמעתי מחנן על השבחים ששיבח אותך המדריך ברמת הגולן ועל הצ'ופר שקבלו ממך עקב כך, אבל בבית, לצערי, אין זכר לכל זה. לא נעים לי לצער אותך, אבל אני זקוק לעזרתך"

"אין בעיה, גד, ספר את מה שכואב לך, אני מקשיב."

"ובכן, כמו הרבה הורים שאכפת להם, גם אני מזכיר לחנן את שיעורי הבית ואף פעם לא זכיתי לתגובה מכובדת, כמו 'בסדר, אבא, עוד מעט' וכדומה, אלא תגובות מעט מחוצפות, כמו: 'אין לי כוח' או 'אוף עוד פעם שיעורי בית?'. מה אתה מציע לי לעשות?"

"מר גד, אני מצטער שאינני יכול להציע לך הצעה מנסיוני, כי ילדי עדיין לא הגיעו לגיל של חנן, אבל אני יכול לספר לך מה קורה בכיתה"

"בהחלט, רונן, הבנתי שעצות 'מהשטח' לא אוכל לקבל, אבל הניסיון שלך כמחנך יכול לעזור לי."

"אתה צודק, גד, גם אם אין לי ניסיון מילדי בגיל הזה, הניסיון שלי עם התלמידים יכול אולי לעזור. ובכן, יש לנו בהחלט הרבה משימות בכיתה לביצוע. ולפעמים, מדובר בהרבה תרגילים בחשבון תוך זמן קצר. מה עשיתי? בתחילת השנה הבהרתי לתלמידים מספר פעמים שההצלחה בלימודים היא ענין שלהם בלבד. 'אתם לא עושים לי טובה' הבהרתי להם מספר פעמים."

"ומה קורה כשתלמידים מתעצלים בביצוע המשימות?"

"אני שוב מזכיר להם את הכלל הזה, מבהיר עוד יותר את התוצאות העלולות לקרות מהתרשלות בלימודים, אך בשום פנים לא נגרר לכעס, אלא את כל מה שאני רוצה לומר, גם אם התוכן קשה, אני אומר במתינות"

"ובכן, תן לי בבקשה דוגמה לתגובה נכונה שלי על התרשלות בשיעורי הבית. מה היית אתה עושה במקומי?"

"אותו עיקרון שנוהג אני בו בכיתה, מתאים, לדעתי, גם בבית. להבהיר לבן את הנזק הצפוי מהתנהגותו, ולהתאמץ ממש לא לכעוס, אלא לומר את הדברים במתינות רבה."

"רונן היקר, תודה לך, אנסה ואדווח לך על התוצאות הטובות, אני מקווה."

גד חזר שמח הביתה. הוא גילה פן נוסף באישיותו של רונן, המחנך של בנו. הוא ישב עם אשתו וסיפר לה על השיחה שהיתה לא עם רונן. ובערב הראשון התאמץ לנהוג על פי עיקרון המתינות.

"חנן, מה נשמע? הכנת כבר את שיעורי הבית"

"אוף, אבא, די! אין לי חשק לשמוע עוד על שיעורי בית"

"אין בעיה, חנן, אני מקוה שלא אזכיר לך עוד, רק כדאי שתזכור את התוצאות העלולות לקרות מהחלטה זו. שיהיה לך המשך ערב טוב"

גד עזב את החדר. חנן חשב על המשפט האחרון שאמר לו אביו. הוא הרגיש שאביו מגיב אחרת ממה שנהג עד כה. במיוחד שם לב למתינות בה דיבר אביו. הוא המשיך לחשוב, והגיע למסקנה שאביו בעצם צודק.

"אבא, נראה לי שאתה אמרת לי הערב את המשפט הכי חשוב ששמעתי ממך בחודשים האחרונים. התחלתי לחשוב על העתיד שלי והגעתי למסקנה, שלמרות הקושי שלי להתיישב ולהכין שיעורי בית, אני אעשה את זה כי זה העתיד שלי. תודה אבא."

"גד, ערב טוב. מה שלומך? כאן רונן. נו, האם יישמת את הסגנון החדש? האם יש לך מה לספר לי?"

"רונן, אני חייב לספר לך שהניסיון הצליח. לא לקח הרבה זמן, ותוך יומיים של היצמדות לעיקרון הזה שמעביר את האחריות ללימודים לחנן, זה הצליח. הוא ניגש אלי לאחר יומיים והצהיר בפני שהחליט לנהוג באחריות ביחס לשיעורי הבית. תודה לך רונן, ירבו כמותך מחנכים במתינות רבה."

היכן פוגש סיפורנו את הפרשה

גם בפרשתנו פוגשים אנו מתינות בהנהגת משה. כשקמו קורח ועדתו וחלקו על מנהיגותו בטענה שהוא ואחיו משתררים על העם, נהג משה במתינות ולא הגיב מייד, אלא שתק, וגם כשדיבר היו אלה דברים עקרוניים ולא ישירים ביחס לכבודו הוא. 

הצעת דיון

1. מדוע פנה האבא לרונן לעזרה?
2. מה היה "סודו" של רונן? מדוע הצליח רונן בביצוע המשימות שנתן לתלמידיו?
3. מה קרה שחנן שינה את התנהגותו והחליט לקחת אחריות על שיעורי הבית שלו?
4. האם גם אתם יכולים לשתף אותנו באירוע שבו בלטה המתינות של מישהו? אשריכם!

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com