הדפסהבכל שנה, לאחר חג פסח, מתחילה בשכונתנו תכונה רבה של איסוף עצים למדורת ל"ג בעומר. הזריזים כבר התחילו לפני פסח והרויחו בכך שמצאו שלל רב של רהיטים שבורים שנזרקו מהבתים, כחלק מההתחדשות לקראת החג. מלאכת האיסוף היא יומיומית עד ל"ג בעומר. כל אחד מאלתר לעצמו פינה בה הוא מחביא את העצים שאסף מדי יום.
מהיכן אתם חושבים שאנו משיגים עצים? כל ילד מחפש ומוצא עצים בדרך מקורית: משטחי עצים שנזרקים לאחר השימוש בהם, רהיטים שבורים, פינת גזם שעובדי העיריה משליכים אליה את מה שגזמו מעצי הנוי, מכולת אשפה של נגריה באזור התעשיה ועוד.
ומה עם ענפי העצים שבגינות הציבוריות? אולי זה רעיון מקורי נוסף? נראה שלא כך חשב שאול, הגנן של העיריה, שגר בשכונתנו. היה זה ביום ראשון, שבוע אחרי פסח. דוד, ילד מהשכונה בגיל 12, טיפס על אחד מעצי הגינה הציבורית שבשכונה ובידו משור גדול. שאול הגנן ראה אותו ממרחק של כמה מטרים וצעק לכוון שלו: "עצור! דוד, עצור! מה אתה עושה?!" דוד נבהל מאוד מהצעקות, ירד מהעץ והמתין לשאול. הוא לא הבין מה כל כך חמור במה שהוא ניסה לעשות. שאול הגיע אליו בינתיים ודיבר איתו בנחת. תחילה התנצל על שצעק לעברו. שאול הסביר שהוא עשה זאת כי רצה להציל את העץ ב"רגע האחרון" מכריתת ענפים.
– דוד שאל: מדוע אסור לכרות ענפים מעצי גינה ציבורית?
שאול הסביר לדוד שישנן עונות גיזום לעצים, בהן העיריה שולחת את עובדיה לגינות הציבוריות לגזום את העצים מענפים מיותרים, במטרה לתת מראה יפה יותר לעץ או כשיש תלונה מתושבי השכונה על ענפים שמפריעים לעוברי הדרכים כשהם ארוכים ונכנסים לעומק המדרכה.
– דוד השיב: אינני מבין, מה הבעיה שאגזום עצים, הרי גם אתם תגזמו את הענפים האלה בבוא העת?
-שאול: גיזום עצים הוא לא דבר חופשי לכל מי שרוצה ובכל זמן שרוצה. צריך להכיר את העצים, את הטיפול בהם, כדי לדעת מתי טוב לגזום כל עץ, אלו ענפים צריך לגזום, מהו אורכו של ענף שגוזמים ועוד. בקיצור, זהו בעצם מקצוע הגננות.
וגם, הוסיף שאול, ישנה כאן גם בעיה של גזל רכוש. כי העצים אינם רכוש פרטי של אף תושב, אלא רכוש ציבורי שמופקד ביד העיריה.
– אז אני מבין ממך שלא אוכל לגזום ענפים מהעץ?
-הבנת נכון. פשוט, באופן שאתה רוצה לכרות, זוהי השחתה! מי שכורת ענפים בלי הידע שעליו סיפרתי לך, הוא עלול להרוס את העץ!
דוד עמד נבוך, עצוב מתשובתו הברורה של שאול והתחיל לחזור על עקבותיו. לפתע הבריק רעיון במוחו של שאול. הוא קרא לדוד והודיע לו שהוא יחשוב על פתרון אחר.
לאחר מספר ימים התקשר שאול אל דוד וסיפר לו שבשכונה הסמוכה הם עומדים לבצע גיזום באחת הגינות והוא מוזמן עם חברים לאסוף את הענפים שיכרתו מהעצים.
תחושת שמחה מילאה את לבו של דוד. הוא מיהר להודות לשאול והודיע לו שהוא יגיע ביום המיועד עם עוד שלשה חברים.
אכן, ביום המיועד הגיעו דוד ושלשה חברים לגינה הציבורית. העצים כבר נגזמו והענפים נערמו בפינת הגינה. לא נותר לחברים אלא לגרור את הענפים לפינת העצים שלהם לשמירה עד ל"ג בעומר.
בעקבות מה שקרה עם שאול ודוד, החליטה העיריה לעשות חיפוש במדורות ל"ג בעומר. בשעות אחר הצהריים, לקראת הדלקת המדורות, התפזרו פקחים מטעם העיריה ברחבי השכונות וחיפשו בערמות העצים ענפי עצים שנכרתו מהגינות הציבוריות. זוהי אמנם מלאכה לא קלה, אבל ראש העיר החליט שהוא לא מוכן לתת יד להדלקת מדורות שבהן עצים גזולים ושהם תוצאה של השחתת עצים.
דוד וחבריו, לשמחתם, היו נקיים מחשד. שאול העיד עליהם כי העצים שברשותם הגיעו אליהם ביושר. אך לא כך היה במדורה של נתן, חברו של דוד. במדורה שלו היו הרבה ענפים שנגזמו מהעצים שבשכונה ללא רשות, וכל ענף בערמה שלו שזוהה כענף של עצי הגינה, נשלף ונלקח. נתן נשאר לאחר החיפוש עם ערימת עצים דלה ועצובה…
בשנה לאחר מכן, הצטרף נתן לדוד ויחד הכינו מדורה גדולה וכשרה, מעצים שנגזמו על ידי העיריה בלוויו של שאול הגנן החביב.
שאלות לדיון
- מדוע כריתת ענפים מגינה ציבורית לל"ג בעומר היא השחתה?
- מה היה הרעיון של שאול הגנן?
- מה החליטה העיריה לעשות ביום ההדלקה של המדורות ? מדוע?
- האם אתם נזכרים בדוגמה אחרת של השחתת רכוש?