הדפסה"מתי יגיע כבר החופש הגדול?" נאנחו גד ודן בהפסקת החצר
השנה היתה עמוסה ביותר בכתה ו'. לימודים, מבצעים, התנדבויות וגם הרבה הכנות למסיבת הסיום. הרבה מאמץ השקיעו התלמידים, אך לא כולם שמחו בכך.
חופשת הקיץ מתקרבת, וכבר יש הרבה הצעות לפעילויות ולקייטנות.
"אמא, השנה אני רוצה ללכת לקייטנת 'גם אני יכול' " מיהר גד לבקש מאמו ענת
"ספר לי תחילה, מה מיוחד בקייטנה הזאת"
"בקייטנה הזאת מאמנים ילדים לבצע משימות לא קלות, כמו הכנת ארוחה לעשרים ילדים במשך רבע שעה או טיפוס על קיר גבוה בעזרת חבלים ועוד."
"אני לא מבינה אותך. רק אתמול חזרת מבית הספר כשכולך מלא בטענות על מאמץ גדול שהשקעתם בכיתה במשך השנה. מהיכן יש לך כוח לבצע משימות מיוחדות וקשות כאלה?"
"פשוט, אמא. יש הבדל בין בית ספר לקייטנה. בבית ספר מחייבים אותנו ובקייטנה זה בכיף, כל אחד בא מרצונו."
ענת שמעה את גד והחליטה לשתף את המחנכת שלו, עדינה. היא התקשרה אליה וקבעה איתה פגישה.
"נראה לי שחבל יהיה לסיים את כיתה ו' ואת ביה"ס בכלל בטעם לא טוב. גד ודן ביטאו את עייפותם מהמאמץ של כל השנה באופן קשה. נראה לי שהם לא היחידים. זה כשלעצמו אינו בעיה. אך חבל שתתלווה לכך תחושה שאולי משהו מכל המאמץ היה מיותר."
"ענת. תודה לך על השיתוף", השיבה המחנכת עדינה, אבל אולי אפתיע אותך אם אומר לך שהשיטה החינוכית שהנהיגה מנהלת בית הספר השנה, דוקא הביאה לתוצאות הפוכות. דוקא רוב הכיתה לא בתחושה הזאת. פשוט, כי העיקרון הוא שהילדים בחרו את המשימות בהן השתתפו. לקראת כל אירוע או משימה נבחר ועד פעולה מתוך התלמידים. אליו פנה כל מי שמעוניין. ויצא, שהיו תלמידים שבחרו להשתתף במספר משימות לעומת אחרים שהסתפקו בחלק קטן בלבד. גד ודן היו שותפים, למרבה הפלא, רק בחלק קטן של המשימות ואולי זאת הסיבה לתחושת העייפות הגדולה, כי הם ראו את חבריהם מבצעים פי שתיים או שלש משימות מהם…"
"תודה לך עדינה. הבנתי. אולי בהזדמנות זו תוכלי להסביר לי מה עומד מאחורי השיטה החדשה של המנהלת?"
"בשמחה. במשך השנים האחרונות התרבו המקרים בהם תלמידים התווכחו ביניהם מי יבצע איזו משימה ויצא שמשימות מסוימות לא בוצעו כפי שציפינו, בגלל 'בריחה' של תלמידים מהן. המנהלת חשבה, התיעצה, והגיעה למסקנה שלפיה זו זכות וחרות אמתית להשתתף בביצוע משימות של כתה ו'. ולכן השאירה את ההשתתפות בפועל, את האיוש של כל משימה, להחלטתו האישית של כל תלמיד. כך יצא שמי שהשתתף, גילה בכך רצון אמתי ולא כפייה. ואילו אחרים שבחרו להימנע, ודאי יחשבו על כך בהמשך ויגיעו למסקנה שהפסידו…"
"מקסים. רעיון נפלא. אני חושבת שאאמץ אותו אצלי בבית. אולי כך אגיע לשבת יותר מהר ורגועה.. תודה לך עדינה"
"אמא, מה עם הקייטנה 'גם אתה יכול' ?" שאל גד
"גד, החלטתי לאפשר לך להירשם לקייטנה. אבל לפני כן ארצה לספר לך על שיחה מעניינת שהיתה לי עם עדינה המחנכת שלך. שוחחתי איתה על ההתארגנות לביצוע המשימות על פני השנה. הגעתי למסקנה שלא יזיק לך ולדן ללכת לקייטנה 'גם אתה יכול', כדי שתגלו עד כמה אתם באמת מסוגלים לבצע משימות, יותר מאלה שביצעתם בכיתה ו', ואת הכל תעשו מתוך חרות, החלטה עצמית שלכם. הקייטנה הזאת תכין אתכם יפה לקראת עמידה במשימות רבות בחטיבת הביניים. בהצלחה"
"תודה לך אמא. מקוה לעמוד יפה בכל המשימות"
הצעת דיון
- מדוע, לדעתכם, היה הבדל בתחושת הסיפוק בין גד ודן לחבריהם לכיתה?
- בזכות מה נרכש הערך "חרות" בליבם של תלמידים מכיתה ו'?
- מדוע הסכימה ענת לרשום את גד לקייטנת "גם אתה יכול"?
- האם גם אתם פוגשים את הערך "חרות" בחברה, בשכונה, בבית הספר?