סיפור ילדים: העונש שהחזיר את יוסי לכיתה

"יוסי, מה קורה בבית הספר? מדוע אתה לא מסתדר עם החברים שלך?" שאל אבא נועם את יוסי בתמיהה, קצת גערה, כשהפעם נענש יוסי בהרחקה מבית הספר למשך שלושה ימים..

"אבא, כבר אמרתי לך שאולי כדאי שתבא יום אחד לחצר בית הספר ותציץ בתלמידים. אז תראה שאני לא חריג בהתנהגות שלי"

"יוסי, אני לא צריך לראות את זה. גם אם אחרים מגיבים כמוך על העלבה או פגיעה אחרת, אין זה מוצדק שתרים יד על חבר. במלים אחרות: אני אוסר עליך להרים יד!"

דבריו החד-משמעיים של אבא נועם חדרו הישר ללבו של יוסי. הוא פרץ בבכי ולאחר שנרגע הביע במר לבו את מה שהוא מרגיש ביחס לעונשים שהוא מקבל מבית הספר על התנהגותו.

"אבא, הבנתי מה אסור לי לעשות, אבל את העונשים שנותנים לי אני לא יכול לשאת עוד. אני לא מוכן לקבל עונש הרחקה מבית הספר. מה זה נותן? למי זה עוזר? אני בימים האלה מפסיד לימודים ורחוק מהחברים שלי. די! אני לא יכול יותר!"

אבא נועם הבין ללב יוסי, החליט, בהתיעצות עם אמא לקבוע פגישה עם המחנך.

"שלום נועם. מה שלומכם? במה אוכל לעזור?" פתח המחנך יואב את שיחתו עם נועם.

"ראשית, תודתי לך ולכל הצוות על העבודה הנפלאה שאתם עושים עם ילדינו. בענין יוסי, אבקש לומר מספר משפטים"

"בבקשה"

"אני מקוה שעמדתם על מידותיו הטובות של יוסי בתחום עזרה לזולת"

"ודאי. הוא תמיד ראשון להתנדב במשימות הכתתיות שלנו. לאחרונה, בטיול השנתי, הגדיל לעשות. כשסיימנו באחת התחנות את ארוחת הצהריים, עלינו לאוטובוס, התפקדנו והנה יוסי לא נמצא אתנו… התברר שהוא נשאר עדיין בפארק לאסוף את שאריות הפסולת שעדיין נותרו פזורים בשטח"

"תודה לך יואב. לו בשביל זה הגעתי, דייני. הסיפור הזה הוא דוגמה לאישיות המיוחדת שלו. אני מבין שיש לו "פתיל קצר" בכל הנוגע לפגיעה בכבודו. דברנו על כך בבית ואסרתי עליו באופן חד-משמעי להרים יד על חבר. מה שמפריע לו זה לא עצם העונש, אלא תוכן העונש. אני מקוה שלא תצטרכו עוד להענישו, אך אם יקרה שוב שהרים יד על חבר, אני מציע שהעונש יהיה אחר, בתחום בית הספר"

"מה למשל?"

"לקיים תצפית במשך שבוע על מגרש המשחקים של השכבה הצעירה ולזהות מצטיינים בהתנהגות חברית. את שמות המצטיינים יעביר למחנכת שלהם. נראה לך?"

"וואו, זה רעיון נפלא. בדרך זו הוא עשוי לפתח בלבו רגישות לזולת ועידון בהתנהגותו בחצר. אני מודה לך על הרעיון. נקוה, כציפיתך, שלא נצטרך לענישה נוספת, אך הרעיון הזה הוא טוב בכלל לכל מקרה שאצטרך"

אבא נועם חזר הביתה, סיפר ליוסי על הפגישה ועל השיחה שהיתה לו עם המחנך. הוא לא גילה ליוסי את הפרטים, רק אמר שהשיחה היתה טובה. יוסי ביצע את עונשו, חזר לבית הספר. הוא נרגע הפעם למשך חודש ימים אך לא יותר מכך…

"יוסי, מדוע אתה עצוב היום?" שאל אבא נועם יום אחד את יוסי

"הפעם אני עצוב לא על העונש, אלא על כך שלא התגברתי על עצמי…"

"מה, שוב הרמת יד?!"

"כן, אבא"

"ומה היה העונש הפעם?"

"להשגיח במגרש הצעירים על הילדים ולהעביר למחנכת במשך שבוע רשימת מצטיינים בהתנהגות"

"ואיך אתה מרגיש עם העונש הזה?"

"אבא, אתה מבין שזה לא נעים להיענש, אבל זה הרבה טוב יותר מלהרחיק אותי מבית הספר"

"אתה צודק. בעונש הזה אתה נשאר עם החברים שלך, נכנס לשיעורים ולא צובר פער לימודי"

היכן פוגש סיפורנו את הפרשה

"יוסי, אני חושב שענישה כזו ניתן להגדיר אותה בשם 'מידה כנגד מידה'. כלומר, המחנך רצה שבדרך זו תפגוש תגובות חיוביות להצקות של ילדים, ותחזור לשחק עם חבריך בגישה עדינה יותר. גם בפרשת השבוע פוגשים אנו אזהרה מפני עונש מסוג  'מידה כנגד מידה'."

הצעת דיון

1. מה לא מצא חן בעיני יוסי בעונשים שקיבל על הרמת יד?

2. מה אסר עליו אביו לעשות בתחום החברתי?

3. האם התלונן יוסי על העונש האחרון שקיבל? מדוע? מה בכל זאת כאב לו?

4. האם גם לכם יש דוגמה לעונש מסוג "מידה כנגד מידה" ?

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com