הדפסה"יוסי, שמת לב שהגיעו דיירים חדשים לבנין?" שאל אבי את יוסי שכנו בדירה ממול.
יוסי ואבי חברים שנים רבות, לומדים יחד בכיתה ו' ובחופשת הקיץ, לפעמים משעמם להם…
"ובכן, אתה רומז לי משהו?"
"פשוט, שנינו פנויים היום, בוא ניגש ונעזור להם בהעברת ארגזים"
"על זה גם אני חשבתי, רק אולי רצית להוסיף שאתה מכיר אותם?"
"לא, אינני מכיר אותם, רק שלא תתכנן משהו לשעות הקרובות…"
יוסי ואבי נגשו לדיירים החדשים, משפחת לוי, הציעו עזרתם וזו התקבלה בברכה, כמובן. נכון, הם אמנם צעירים אבל יכלו בכוחם להעביר לא מעט ארגזים, לשמחתם של השכנים החדשים.
"אבי, נראה לי שננוח מעט ונחזור לעזור להם" הציע יוסי.
יוסי ואבי נכנסו לדירה של אבי, נפשו מעט, שתו מים קרים וחשבו לחזור לארגזים.
"רק רגע, נראה לי להכין להם שני קנקני מים קרים וגם אבטיח קר לא יזיק…" הציע אבי
"בא נתחלק, אתה מים ואני אבטיח". השלים יוסי.
"בבקשה, שכנינו החדשים, נוחו מעט וטעמו משהו קר…"
"כל הכבוד לכם, ילדים חמודים, אנחנו כבר מתחילים לדמיין אלו שכנים יש לנו בבנין…"
וכך, באוירה חברית, כמעט משפחתית, המשיכו יוסי ואבי לעזור בהעברת ארגזים בפירוק, וכל מה שהתבקשו עד שעות אחה"צ, תוך כדי שהם נחים מעט מדי פעם.
יוסי כבר בגיל שתים-עשרה. הוא נכנס כעת לשנת בר-המצוה שלו.
כעבור כשנה…
"אבא, בעוד שבועיים מסיבת בר-המצוה שלי. חילקנו את ההזמנות ונראה לי שחלק מהשכנים לא הוזמנו."
"אתה צודק, יוסי, לא נוכל להזמין את כל השכנים, נסתפק בותיקים"
"אבא, לפחות את משפחת לוי אני מאד מבקש להזמין"
"בסדר, רק ספר לי מה הקשר שלך כל כך אליהם?"
"לא משהו מיוחד, רק שלפני כשנה, כשהגיעו, יצא לנו לדבר איתם והם פשוט חמודים"
"שלום", אמר יוסי בפתח הבית של שכניו, "אני שמח להזמין אתכם למסיבת בר-המצווה שלי בעוד שבועיים, בע"ה, הנה ההזמנה, בבקשה"
נחום, ראש המשפחה התרגש מאד מההזמנה.
"אתם זוכרים, ילדים, את שני הילדים שעזרו לנו כשהגענו הנה לפני כשנה?" פנה נחום לילדיו.
"ודאי, יוסי ואבי, איך לא?!"
"טוב, נראה לי שאני אנצל הזדמנות זו לגמול ליוסי המון טובה." פנה באמירה נרגשת לאשתו דבורה. "כשאני נזכר היום בעזרה שלהם, כולי התפעלות, איך ילדים כל כך צעירים ויתרו על משחקי חופש ועזרו לנו במשך שעות ארוכות?!"
"יש לך כבר רעיון לעזרה?"
"שמעתי שהם מארגנים את המסיבה בעצמם: הכנת האוכל וההגשה וכו'. אני חושב שביום המסיבה לא אלך לעבודה, אלא אתייצב כבר בבוקר באולם המסיבה ואציע את עזרתי ככל שיידרש"
אמר ועשה. ביום המסיבה בבוקר פגשו אותו בני משפחת כהן, בעלי השמחה, באולם, כאחד מהם. לא הועילו הפצרות יוסי והוריו שיסתפק בעזרה סבירה, כמו כל החברים שבאו לעזור. הוא התעקש לעזור כמעט בכל שעות היום.
למחרת, פגש אותו יוסי, בר המצווה. יוסי הרגיש צורך לפנות אל נחום לוי להודות לו במיוחד על עזרתו הרבה בכל יום אתמול. הוא הוסיף וביקש רק הסבר לעזרה המרובה כל כך. נחום שמח על השאלה. היתה זו הזדמנות בשבילו להסביר משהו ש"ישב" אצלו כבר הרבה זמן.
"דע לך יוסי, שאשתי ואני וכל הילדים שלנו ישבנו בביתנו ודברנו במשך כמה ימים על העזרה שלך ושל אבי. התפעלנו מאד מכך שבגיל כה צעיר התאמצתם לעזור ובמשך שעות ארוכות, עזרה שמתאימה לאנשים מבוגרים ואף שמתם לב להשקות אותנו בשתייה קרה. מאז, חיפשתי הזדמנות לגמול לך. מסיבת בר-המצוה שלך היתה בשבילי הזדמנות מצוינת להשיב לך כגמולך. אתה צודק שעזרתי מעבר למצופה, אבל עשיתי זאת בשמחה!"
"נחום, אתה מרגש אותי מאד. למדתי עכשיו ממך מהי הכרת הטוב. מידה שאין לה גבול!!!"
הצעת דיון
- מי בסיפור שלנו הכיר טובה?
- מדוע עזרו יוסי ואבי כל כך הרבה לשכנים החדשים?
- מדוע עזר נחום הרבה למשפחת כהן?
- במה פוגשים אתם יותר: בהכרת הטוב או בכפיות טובה?
קרדיט איור: ענבל גיגי בוסידן igigib@gmail.com
- לעילוי נשמת ר' יחייה בן חנה אדרעי ז"ל איש החסד היקר
סיפור מיוחד ומעורר למידות טובות
תודה לך אברהם על עצם התיחסותך
משמח מאד שמצאת באתר חומר שחיפשת!
האתר עשיר היום בהמון חומר בנושא מידות וערכים: מעל ל 200 מאמרים ומעל ל 250 ספורי ילדים להטמעת המידיות, כ 180 תגיות לניווט בין המידות
אכן משתדלים אנו להביא דברים של טעם בנושא חשוב זה של תיקון המידות.
כולנו מחויבים לתרום כל אחד את חלקו לנוכח המצב העגום המוכר לנו.
נשמח לדעת באיזה הקשר נפגשת עם התכנים: הורה, מורה וכו'.
אגב, ניתן להירשם בחלונית שבעמוד הראשון לקבלת הודעה קבועה למייל ביחס להופעת תוכן חדש.
הכל בסייעתא דשמיא כמובן
כל טוב
ובהצלחה
צוות "מידה טובה בפרשה"