סיפור ילדים: מה היתה הבעיה בענפי הסכך שגזם אבי?

"אבא, היום לא אוכל ללכת לחוג שחמט" הודיע רון לאביו

"מדוע, רון, הרי אתה אוהב כל כך את החוג הזה?"

"אבא, לא בגלל החוג, אלא בגלל פעילות כיתתית שנקבעה לנו להיום: עזרה בבניית סוכות לותיקים"

"מה בדיוק עליכם לעשות? הרי זאת משימה למבוגרים!"

"נכון, אבא, את הבנייה עצמה של הסוכה לא נבצע. התפקיד שלנו הוא לגזום ענפים לסכך"

"רק רגע, מאלו עצים תגזמו?"

"העירייה הרשתה לנו לגזום מהדקלים שבשדרת רחוב הרצל"

"שים לב, רון. אני מבקש מאד שתקפידו שלא לגזום מעצים שברחוב אחר. פשוט זה נחשב גזל"

"אבא, למדנו על כך בכיתה. זה אפילו חמור יותר מגזל רגיל, מאדם פרטי. זה נקרא 'גזל רבים' שקשה להחזירו"

"אם כן, רון, אני מברך אתכם להצלחה בעזרה בבניית הסוכות. זו מצווה גדולה לעזור למי שקשה לו"

הכיתה של רון הגיעה, כמתוכנן, בשעה ארבע אחר הצהריים לשדרה שברחוב הרצל. מחנך הכיתה נתן הוראות ברורות ביחס לשימוש במזמרה, והזהיר מאד שלא לגזום מעצים אחרים שאינם בשדרת רחוב הרצל. לרשות התלמידים עמדו חמש מזמרות, שני סולמות וחבלים לקשור את הענפים לקראת הובלתם למרכז החלוקה. התלמידים עבדו במרץ והמחנך התפעל מאד מהם ומכמות הענפים שהספיקו לגזום תוך שעה בלבד. בתום הגיזום, הגיע רכב מסחרי של העירייה ובעזרת התלמידים הועלו לרכב כל הענפים.

"תלמידים יקרים" פתח המחנך את דברי הסיכום למבצע. "ראשית, אני נרגש מהתפקוד שלכם, מהמרץ שבו עבדתם ומההספק היפה. אך, לצערי הרב, במהלך איסוף הענפים גיליתי ענפים מסוג אחר, לא ענפי דקל. אלו ענפים שנגזמו מהרחוב הסמוך. אתם זוכרים שהזהרתי שלא לגזום מרחוב אחר, נכון? לא תהיה ברירה אלא לבדוק את הפרטים ואם יהיה צורך נעניש את מי שעשה זאת"

המחנך פתח בחקירה של ממש ולאחר שיחה אישית עם כל התלמידים מצא את התלמיד האשם.

"אבי, מה קרה? מדוע עשית זאת?"

"המחנך, אני מצטער מאד, לא ידעתי שאסור לגזום מהעצים שברחוב הסמוך"

"האם לא שמעת שהזהרתי מספר פעמים לא לגזום מעצים אחרים?"

"אני מבקש סליחה. פשוט, ביום שהודעת בכיתה לא הגעתי לבית הספר, וביום המבצע הגעתי למקום באיחור, כך שלא שמעתי ולו פעם אחת את האיסור הזה"

"אבי, אני מצטער! למרות שלא היית בשתי הפעמים שהזהרתי, היה עליך להתעדכן, לשאול אותי או את החברים שלך לכיתה על ההוראות שיש להקפיד עליהן. מאחר ולא עשית זאת, עלי להעניש אותך, על פי שורת הדין, על גזלת הענפים האלה מרכוש צבורי, מעצי הנוי של הרחוב הסמוך, הרחוב שנאסר עלינו לגזום מעציו. העצים האלה הם רכוש צבורי ואסור לגזום מהם ענפים ללא רשות"

"המחנך, בבקשה, התחשב בכך שלא ידעתי את חומרת האיסור"

"אבי, נכון שלא ידעת שחמור הוא איסור גזל רבים, אך על איסור גזל בכלל למדנו בכיתה מספר פעמים. חשוב נא כאילו גזמת ענפים מגינה של שכן, ללא רשותו…"

אבי נענש בתשלום קנס בסך 50 ₪ לעירייה.

"אמא, אני חושב שהמחנך הגזים היום בעונש שנתן לי" הביע אבי את המחאתו בפני אמו.

"אבי, למחנך לא היתה ברירה. עליו הה לנהוג במידת הדין. זהו נושא רגיש. רק לפני שבוע שמענו על קבוצת נערים שגזמו ענפי דקל מאחת השדרות והציעו אותם למכירה. אני מבינה שציפית להתחשב בכך שלא שמעת, אך השיקול החינוכי של המחנך גבר על השיקול האישי"

היכן פוגש הסיפור את פרשתנו?

אבי ישב בחדרו עצוב ולאחר כשעה יצא ואמר לאמו:

"ישבתי בחדר וחשבתי שאת צודקת, אמא. ראינו בפרשת השבוע שאפילו משה רבנו לא זכה להקלה בעונש שלא להיכנס לארץ ישראל, למרות בקשותיו הרבות ולמרות שהיה הסבר להתנהגותו ב"מי מריבה", כי ה' נוהג בצדק מוחלט שלא תמיד בני אדם מבינים אותו, ובדומה לכך, גם המחנך היה צריך להשתמש בשיקול נוסף כשהחליט להעניש אותי."

הצעת דיון

1. מה הבנת מהסיפור בהקשר לשימוש בענפי עצי נוי ציבוריים?
2. מה חמור יותר: גזל יחיד או גזל ציבור? מדוע?
3. במה אתם מסככים את הסוכה שלכם?
4. האם גם לכם יש דוגמה להכרעה על פי שורת הדין? האם היה ניתן למצוא סיבות להקל על הנאשם?

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com