הדפסהדליה ונועה הן אחיות במשפחת כהן. הן לא תאומות ובכל זאת היו דומות מאד בהתנהגותן.
"אמא, שלום. קבלנו היום תעודות" הכריזה דליה הלומדת בכיתה ו' בבית הספר "נועם".
"חיכיתי, דליה, ליום הזה. ספרת לי לפני שבוע שהיום תקבלו תעודות מחצית השנה. בואי הראי לי את הציונים" הגיבה אמא טובה
"אמא, לא תשמחי לראות חלק מהציונים…"
"זה בסדר, השאירי לי להחליט איך להגיב…"
"אמא, גם אני קבלתי היום תעודה. את רוצה לראות אותה? היא לא הכי…" הזדרזה נועה, הלומדת בכיתה ה', להצטרף לאחותה.
"דליה ונועה, הקשיבו. הורים אוהבים את ילדיהם כמות שהם, כשהם משמחים בציונים ובמעשים הטובים שלהם וגם כשהם שובבים. לכן, אני שמחה לקרא את התעודה. הייתי שמחה יותר אילו היו הציונים גבוהים יותר, אך חשוב לי לקרא כל תעודה"
טובה קראה גם את התעודה של נועה. אכן, התברר שגם התעודה של נועה לא משמחת, בלשון המעטה. היא החליטה להתייעץ עם אבא דן ביחס להמשך.
"דן, קראת גם אתה את התעודות של דליה ונועה?"
"כן, אני רואה מהבעת הפנים שלך את הצער והאכזבה. מה את מציעה?"
"נכון, זה בהחלט מצער ומאכזב. בסך הכל אנחנו משקיעים בבנות, יש להן את כל הדרוש ללימודים, וגם מדי פעם הן זוכות לפינוק. כעת, נראה לי שלטובתן, נדרוש מהן להשתפר באופן משמעותי במחצית השנייה. דליה עוברת לחטיבת ביניים ועליה להגיע עם ציונים טובים, וגם נועה קרובה כבר לסיום בית הספר היסודי."
"מה בפועל את מציעה, טובה?"
"אני מציעה שכל אחת תביא הביתה, מדי שבוע, מכתב הערכה מהמחנכת על התקדמות, מאמצים, השתדלות, דברים שיצביעו על שינוי לטובה ברמת ההישגים שלה"
"מסכים בהחלט. זה רעיון טוב. ומה אם לא ישיגו את מכתבי ההערכה?"
"לא נעים לי לומר וודאי לא לבצע, אבל לא תהיה ברירה אלא לקנוס כל מי שלא תביא מכתב הערכה, במניעת יציאה לחברות בשעות אחר הצהריים"
"גם לזה אני מסכים, חשבתי גם כן על ענישה מהסוג הזה"
דן וטובה ההורים שוחחו עם הבנות. האוירה היתה טובה והן הסכימו והבטיחו שיתאמצו מעתה להשתפר. עברו שבועיים ואכן הבנות השיגו מכתבי הערכה מהמחנכות, והראו אותם להורים. בשבוע השלישי התחילו שיבושים.נועה הביאה – דליה, לא.
שבוע אחרי זה, מצב דומה, רק בסדר הפוך: דליה הביאה מכתב עידוד ואילו נועה – לא.
"בנות יקרות, אנחנו אוהבים אתכן מאד, ולכן עלינו לתת לכן לחוש את הנזק שעלול להיגרם כשלא משקיעים בלימודים. כמו שסיכמנו, עליכן להישאר השבוע בבית בשעות אחר-הצהריים. אנחנו מבקשים מכן לראות זאת כתוצאה ישירה לאי ההשקעה שלכן בשבועות האחרונים, ולא כעונש. זה דומה למישהו שמשחק בכוס זכוכית עד שנפלה לו מהיד ונשברה, הרי זה היה די צפוי ולכן אל לו להתפלא על התוצאה." כך הסבירה אמא טובה לבנותיה את מה שצפוי להן.
דליה קבלה את זה בהבנה, לנועה היה קשה.
"נועה, אני מבינה שקשה לך לא לצאת במשך השבוע לחברות. גם לי זה קשה, אבל אני מבינה שצריך 'לשלם' על אי רצינות בלימודים. אני מאמינה להורים שהם עושים את זה לטובתנו, כדי שנגיע להישגים טובים ונצליח בהמשך גם בתיכון ." כך ניסתה דליה לדבר על לב אחותה נועה.
"יהיה בסדר, דליה. התאוששתי מהצער שלי. אני בהחלט מצדיקה עלי את העונש." הגיבה נועה
העונש הזה אכן כאב לדליה ולנועה, אך מאחר והן הפנימו את המסר ואת מטרתו, מהר מאד עשו את השינוי והתמסרו ללימודים.
סוף השנה הגיע, הבנות קבלו את תעודת הסיום לשנת הלימודים.
"אבא ואמא, הפתעה ענקית מצפה לכם בתעודות שלנו…" פצחו בקול דליה ונועה בהגיען הביתה.
ההורים הזדרזו לגלות את ההפתעה, קראו את התעודות, ואכן הציונים היו כמעט הכי גבוהים שאפשר.
"וואו!!! דליה ונועה, עשיתן את זה! איזו הפתעה! בואו לקבל חיבוק עמוק… זה מעל ומעבר למה שציפינו וקיווינו. אבא ואני נחשוב על איזו מתנה יקרה שניתן לכן. אנחנו כבר קבלנו . זוהי מתנה יקרה ביותר שקבלנו מכן. היו בריאות ושמחות ותמשיכו לשמח אותנו." הגיבו ההורים
היכן פוגש הסיפור את פרשת השבוע
בפרשתנו מצדיקה רחל אמנו עליה את הדין על היותה עקרה. גם נועה הצדיקה עליה את הדין שקבלה מאמה – העונש -והבינה שהוא לטובתה.
הצעת דיון
- מהו צידוק הדין?
- במה בא ערך זה לידי ביטוי בסיפור?
- האם עלינו להצדיק את הדין רק מול ההורים? שתפו
- האם שמעתם על מישהו שהצדיק עליו את הדין? שתפו
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com