הדפסהבכל שנה דואגים ילדי שכונת "עמישב" לעצים למדורת "ל"ג בעומר". כבר מחופשת הפסח אוספים הם מהשכונות הסמוכות: לוחות עץ, שברי כסאות ושאר רהיטים, ארגזי קרטון ועוד. יום אחד, לאחר חג פסח, מצא יואל למשפחת כהן לוחות עץ גדולים ליד אחת ממכולות האשפה.
"אבא, נראה לי שהשנה נהיה ממש מסודרים לקראת 'ל"ג בעומר'. " מיהר יואל לבשר לאביו יוסי.
"מה מיוחד בשנה זו?"
"היום, בדרך הביתה מבית הספר עברתי ליד אחת המכולות בשכונה ומצאתי הרבה לוחות עץ גדולים"
"מעניין, אשמח לצאת אתך לראות את המציאה הזאת."
יוסי ויואל יצאו לכוון המכולה. אכן ראו שהלוחות עדיין שם.
"יואל, מצד אחד אתה צודק שהלוחות האלה פותרים אותנו השנה מלחפש עוד אחר עצים למדורה, אבל…"
"רגע, אבא, אל תגיד לי שאתה מתכנן משהו אחר…"
"יואל, אני מזכיר לך שרק לפני שבועיים דברנו בבית שצריכים לבנות בחצר מחסן לאופניים החדשות שלך ולעוד כמה חפצים שהוצאנו מהבית. זוכר?"
"כן, נכון, אבל מה הקשר? עכשיו אנחנו צריכים עצים למדורה"
"שמע נא, יואל. אני אעשה אתך 'עסקה'. תמורת הלוחות האלה אדאג בעצמי להשיג לך כמות גדולה של קרשים שקרובה לכמות הלוחות האלה. אל תדאג, בסדר?"
"אבא, אתה עדיין לא בדקת אם הלוחות מתאימים לבנות מהם מחסן, אז אולי קודם תבדוק לפני שתחליט שהם לא יגיעו למדורה?"
השיחה בין יואל לאביו היתה קצת מתוחה, כי קשה היה ליואל לוותר על מציאה כה גדולה ונדירה. בינתיים הגיע אבי, האח הגדול והשתתף בשיחה.
"יואל, שמעתי מה שאבא מציע כתחליף. מנסיון שלי במדורות, אם אבא יצליח להשיג קרשים, זה יהיה יותר מוצלח, כי לוחות לא בוערים מספיק טוב כמו קרשים. חוץ מזה אני חושב שאנחנו 'מחזירים כבוד' לעצים…לפני כן הם שמשו כארון בגדים ועכשיו במקום להתכלות, הם עוברים הסבה – לוחות קיר למחסן. שווה, לא?"
יואל האזין מאד לאבי, אחיו הגדול. הוא חשב, ובסוף אמר:
"אבא ואבי, אני עכשיו מבין שאתם צודקים. בהחלט זה נראה 'מכובד' לתת לעצים הזדמנות לשמש בתפקיד נוסף ולא לכלותם במדורה"
"אבי, תודה שעזרת לי להסביר ליואל את הרעיון. נכון, לא השתמשתי בביטוי היפה של 'כבוד לדומם', אבל בעצם זו היתה כוונתי. עכשיו אני נזכר בימי ילדותי. דעו לכם, שאמא שלי, סבתא שמחה, אף פעם לא זרקה בגד קרוע לאשפה. כל בגד שנקרע היתה שמה אותו בצד והיתה מכינה ממנו: מטליות לסירים, סינרים, טלאים למכנסיים שנקרעו, הכל בהתאם לגודל הבגד ולאיכותו. נראה לי שממנה למדתי לבדוק כל דבר שרוצים להוציא מהבית אם לא ניתן להשתמש בו שימוש אחר"
"אבא, בעצם, זה הרעיון של 'מיחזור'. כשאנחנו משליכים קרטונים למיחזור הם חוזרים אלינו מחדש ב'לבוש' אחר – כדפים לציור, כספרים, וכדומה" נזכר יואל בשיעור ששמע בבית הספר.
שבוע עבר מאז השיחה המעניינת הזאת בין יוסי לילדיו. יוסי בשבוע הזה טרח וחיפש אחר קרשים מתאימים, כאלה שנזרקו לאשפה. בכל יום-יומיים מילא את תא המטען בקרשים שמצא והביא את יואל ואת אבי על סיפוקם.
"יואל ואבי, ילדינו החמודים. יפה מאד! ביררנו את נושא השימוש בלוחות והגענו למסקנה שכדאי בהחלט לעשות בהם שימוש חוזר. בינתיים גם קיימתי הבטחתי והמדורה תהיה גדולה, מאירה וחמה כבכל שנה" סיכם יוסי את השיחה והמבצע.
היכן פוגש סיפורנו את פרשת השבוע
בפרשתנו ישנו איסור לבנות מדרגות עבור עליית הכהנים לגג המזבח, אלא לבנות כבש, מפאת כבודם של האבנים (צניעות ביחס לאבנים). רואים אנו כאן את היחס המכבד לדומם. גם בסיפורנו נהג האבא כבוד לדומם.
הצעת דיון
- מדוע סרב האב להשתמש בלוחות הגדולים למדורה?
- איך קישר הבן את מה שלמד בבית הספר עם דברי אביו?
- מהו "כבוד לדומם"? במה ניתן לבטא אותו?
- האם גם לכם היתה הזדמנות להיפגש עם הערך "כבוד לדומם"? שתפו
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com