הדפסה"כמה סוכריות אספת?" שאל דני את אבי בסוף התפילה. בשבת עלה שאול לתורה לרגל הגיעו למצוות. האחיות שלו ואמו זרקו מעזרת נשים המון סוכריות לכוון הבימה לאות שמחה. זהו יומם של הילדים. הם רצים לכוון הנחיתה של הסוכריות כמו דבורים לפרחים, עטים עליהם וממלאים בידיהם חופנים רבים של סוכריות. הם יוצאים מאירוע זה בשלל רב. יש לפעמים ששקית הטלית של אביהם כבר לא מספיקה להכיל את כל אשר אספו, ומראש מצטיידים הם בשקית נוספת…
"אספתי…לא כמוך, אבל זה מספיק לי לחודשיים הקרובים."
תראה לי כמה אספת…ממש מעט. אתה רואה את השקית הזאת? זאת השקית השניה שלי" התפאר דני.
"טוב, תהנה עם זה. אני לא רוצה יותר ממה שאספתי. זה מספיק לי"
כשחזרו כולם הביתה מבית הכנסת פתח אבי את השקית וחילק לאחיותיו הצעירות שלא היו בעליה לתורה הבוקר, ושיתף אותן בשללו. במשפחתו של אבי אוהבים ממתקים, אבל הרבה פחות מאחרים. הם מקפידים מאד מגיל צעיר למעט בכל דבר מתוק, מאכל או משקה. כשצמאים- שותים מים. בשולחן שבת הם מגישים שתיה במתיקות מעודנת, לכבוד שבת.
"אמא, מתי החוג היום?" שאל אבי על חוג "שעת סיפור" המתקיים בשבת אחר הצהריים.
"הסיפור שלנו היום הוא על תקופת ה'צנע' שהיתה בשנותיה הראשונות של המדינה", פתח יוסי אביו של דני, את סיפור השבוע. "בתקופה זו היתה מסיבת יום הולדת לאחד מילדי שכונת 'התקוה', ולא היה להורים במה לכבד את ילדי השכונה שבאו לחגוג עם ילדם את המסיבה. האמא נאלצה להסתפק בעוגה אחת שהכינה לכבוד האירוע, קישטה אותה יפה ובתום המסיבה חילקה פרוסה אחת לכל משתתף".
יוסי המשיך את הסיפור ובסוף שאל את הילדים:
"מה אתם אומרים, ילדים, על המסיבה? האם הייתם מסתפקים היום בעוגת יום הולדת במסיבה שלכם?"
היו כמה תשובות. המיוחדות שבהן הן אלה:
- "הייתי מרגיש עצוב קצת, אילו היתה זו השמחה שלי"
- "יוסי, אני חושב שצריך לומר 'כל הכבוד' לילד שלא התלונן על הכיבוד הדל שהיה שם"
- "אני חושב שכדאי לנו להתחיל לחשוב על המסיבות שלנו, אולי נוותר על חלק מהממתקים ששופעים בשולחן האירוח"
- "אני בכלל לא מבין על מה אתם מדברים" הגיב אבי "אצלנו בבית, בכל המסיבות מגישים רק עוגת יום הולדת מקושטת יפה ושתיה במתיקות מעודנת"
- "מה, אתם לא מחלקים שקית לכל ילד בסוף המסיבה?!" התפלא דני וחברים נוספים
יוסי הרגיש שעומד להתחיל וויכוח בין שתי קבוצות, כשבעמדתו של אבי תומכים רק שלושה ילדים…הוא החליט להפסיק את הוויכוח וסיכם את המשאל הקצר:
"תודה לכל הילדים שהשיבו לשאלתי. לא התכוונתי לקיים דיון בנושא מסיבות בימינו. אנחנו רוצים רק להתיחס למסיבת יום ההולדת שבסיפור. צודקים אותם ילדים שהביעו הערכה לילד ולחבריו שידעו לשמוח גם עם עוגת יום הולדת בלבד. השמחה היא על זה שילד זוכה לגדול בשנה והכיבוד הוא הפחות חשוב באירוע כזה. כעת אומר גם אני תשובה לשאלה שהצגתי בפניכם. אני חושב שצריך להעריך מאד גם את ההורים של אותו ילד שקיימו מסיבת יום הולדת בתקופת ה'צנע', כשמוצרי מזון לא היו בשפע כמו בימינו, ובכל זאת התאמצו לשמח את ילדם ולא ויתרו לעצמם".
"אבא, אני שומע מדי פעם את אבי וחושב שבעצם הוא צודק. נראה לי שגם אני אתחיל להפחית מהממתקים שאני אוכל…" הפתיע דני יום אחד את אביו יוסי.
"וואו. כל הכבוד לך דני. אתה משמח אותי. מקווה שתעמוד בזה. אבל עצם ההחלטה היא כבר טובה. גם אם מדי פעם יתחשק לך לגשת לשקית הסוכריות משבת ה'בר מצוה', אל תרגיש אכזבה מכך"
"תודה לך אבא על העידוד. אתה יודע, אבא, אני חושב עכשיו שאם היתה תחרות בשכונה תחת הכותרת 'הילד המתוק של השכונה' אבי היה זוכה בתואר הזה…"
"אתה צודק, דני חמודי, הוא כנראה לא צריך ממתקים כי הוא עצמו מתוק כל כך…"
הצעת דיון
- האם אתם חושבים שאבי לא יכל לאסוף הרבה סוכריות? מדוע?
- מה היה התפריט הרגיל במסיבות בבית של אבי?
- מהו הקשר בין הסיפור לנושא הפרשה "קדושת הנזיר"?
- מי אתם חושבים שראוי לקבל את התואר "הילד המתוק של השכונה"? מדוע?