שכונת "הרימון" בעיר הרצליה ידועה כאחת השכונות הטובות בעיר מכמה סיבות, בעיקר, בזכות האווירה החברתית הטובה הקיימת בין תושביה.

אבל, כמו בכל משפחה טובה, קורה לפעמים שמתעורר ויכוח בין שכנים.

הסיפור שלנו הוא על אירוע כזה שהתחיל אמנם בויכוח סביר, אך התפתח לקשה ביותר.

בית מספר 5 ברחוב הרקפת, הוא בן שלש קומות. בכל קומה גרות שתי משפחות. בקומה שניה גרות משפחת לב ומשפחת בן ארצי. באסיפת הדיירים האחרונה הוחלט לבטל את דמי ועד הבית המשולמים עבור הוצאות הניקיון, ולהעביר את אחריות הניקוי על הדיירים: מדי שבוע תנקה כל משפחה בתורה את חדר המדרגות ואת החצר. 

הסדר חדש זה התנהל יפה, עד שהתעורר ויכוח קשה בין שתי שכנות. תורה של משפחת לב הגיע, חגית ניקתה את המדגרות ואת החצר, אך, משום מה, הניקוי לא היה מספיק יפה בעיני נועה בן ארצי. נועה ניגשה בעדינות לחגית והראתה לה שאחת הפינות בחדר המדרגות לא נקייה מספיק. חגית טענה שהיא עשתה כמיטב יכולתה ובעיניה המקום די נקי. הויכוח שהתחיל בטון סביר התפתח לקולני והתלווה בהאשמות הדדיות. כל אחת ניסתה להגן על עמדתה בדרכה, אך האווירה הלכה ונעשתה מתוחה. כשראו שתיהן שהן בעצם לא מצליחות לשכנע האחת את חברתה, החליטו לסיים את הויכוח, אך האווירה העכורה נשארה בחלל. האירוע הזה השאיר בלב כל אחת תרעומת על שכנתה, והגיע לכך שבמשך מספר שבועות הן לא דברו זו עם זו לשלום.

שלומית כהן הדיירת מקומת הקרקע שמעה בשלב מסוים על הוויכוח שהיה ביניהן. היא קיוותה שהוא הסתיים בבקשת מחילה הדדית כיאה לשכנותיה הטובות, אך כשהתברר לה שהויכוח התעצם, וגרם להתרחקות הדדית ביניהן, הצטערה מאד והחליטה לנסות להשלים ביניהן, בתקווה שהחברות הטובה שלה עם שתיהן תועיל להצלחת המשימה.

לאחרונה היא הקריאה לילדיה את הסיפור הידוע על אהרן הכהן שהיה משכין שלום בין אדם לחברו בדרך מקורית. אם שמע על ריב שקיים בין שני אנשים, היה פונה לאחד מהם ומספר לו שהוא פגש את חברו וכולו מלא צער על הריחוק שקיים ביניהם, ושהוא כבר מוכן להשלים. כששמע זאת החבר התעורר בלבו רגש האחווה ומיד הביע את הסכמתו לשלום, וכן עשה עם השני. לאחר שסיפר זאת לכל אחד מהשניים הפגיש ביניהם והשתתף בשמחת הריעות המחודשת.

ברוח זו של אהרן הכהן ולאור הצלחותיו הרבות כמסופר, הלכה שלומית וניסתה את מזלה. היא פנתה תחילה לחגית ותארה לה את הצער של שכנתה נועה ושהיא מלאת חרטה על הביקורת שהשמיעה בפניה ומבקשת לפגוש אותה ולהביע בפניה את בקשת הסליחה. חגית התרגשה מאד לשמוע זאת, הביעה את הסכמתה בלב שלם והודתה לשלומית על מאמציה להשכין שלום. לאחר זאת הלכה ופגשה את נועה ודברה על ליבה בסגנון דומה והביעה בפניה את צערה של חגית על הנתק שנגרם ביניהן. לאחר קבלת הסכמתה גם כן להיפגש, נפגשו שלושתן בביתה של שלומית והשמחה היתה רבה.

לאחר מספר ימים התגלה לחגית ולנועה ה"סוד" הגדול – שבעצם אף אחת לא אמרה את מה שאמרה לשלומית בשמה. כמובן, הן לא התלוננו בפני שלומית על כך, אלא הכינו לה הפתעה יפה. הן בררו את מועד יום ההולדת שלה והפתיעו אותה בעוגה מיוחדת, כזו שהיא מאד אוהבת.

בהזדמנות זו ספרה להן שלומית מהו הרקע לפעילות שעשתה איתן. סבא שלה היה בגדר "תלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום" ממנו למדה ללכת בדרכו של אהרן הכהן ולהתאמץ להשכין שלום גם בדרכים מורכבות…

הצעת דיון

1. מה גרם לנועה להתווכח עם חגית?
2. האם הויכוח הסתיים במקום? מה קרה בהמשכו?
3. איך השכינה שלומית שלום עם שכנותיה?
4. האם גם אתם מכירים סיפור דומה? שתפו