סיפור השבוע: מה הרגיש בן הדוד מאמריקה בבית הכנסת בשילה

ערן הוא עולה חדש מניו יורק, בן עשר. הוא עלה לפני כשנה ומתגורר עם משפחתו ברחובות. ערן למד בבית ספר יהודי ועל חוויותיו בביקור אצל בן דודו יסופר כאן.

"שלום לך ערן, ברוך הבא" קידם את בואו בן דודו שמואל כהן, תושב שילה. "אני שמח שבאת לבקר אצלנו עם ההורים והאחים. אני שמח במיוחד, כי מחר יתקיים באתר ההיסטורי שסמוך ליישוב סיור מודרך וחשוב היה לי שתשתתף בו גם אתה"

"איזה יופי! לא ידעתי שמתוכנן סיור למחר. ודאי שאשמח להשתתף בו, שמואל, תודה לך על כך כבר עכשיו. אני שמח מאד על הסיור הזה כי עבורי זו השלמה למה שלמדתי בספר שמואל על עלי הכהן ועל שמואל הנביא במשכן שילה"

הסיור התקיים. ערן גילה יידע יפה כשהשיב לשאלות המדריך על פרטים בנושא עלי ושמואל.

בסיום הסיור חשוב היה למדריך לסכם במלים משמעותיות את מה שחוו: "היום נסינו לחוש ולו מעט את מה שקרה כאן במשך פחות מארבע מאות שנים כשהכוהנים ניהלו כאן חיי קדושה מיוחדים בהקרבת הקרבנות ובתפילות. כיום, בהעדר המשכן כאן ובית המקדש בירושלים, נותר לנו מקום אחד המכונה 'מקדש מעט', הלא הוא בית הכנסת הנמצא בכל יישוב. שם נושאים אנו את תפילותינו לה' והוא מחשיב אותן כקרבנות"

בסיום הסיור חזרו שמואל, ערן ובני המשפחה הביתה לבית משפחת כהן בשילה.

"ערן, לאחר המשחק במגרש הכדורסל נפנה לבית הכנסת שלנו לתפילת מנחה." הודיע שמואל על התכנית בשעות הקרובות.

המשחק היה עם חברים של שמואל, משחק מתיש אך מהנה! לאחר המשחק הגיעו ערן ושמואל לבית הכנסת כמתוכנן.

"שמואל, מתי מתחילה התפילה? האם יש לנו כמה דקות להתעכב כאן בחוץ?" ביקש ערן לדעת

"בהחלט, יש לנו כרבע שעה, אני אכן התכוונתי לייחד עבורך זמן לסיור נוסף…"

"עוד מעט אשמע אותך, ערן, פשוט חבל לי על הזמן…אני רואה דמיון בין מבנה בית הכנסת למבנה המשכן. האם זה מכוון?"

"וואו!" קרא שמואל בקול גדול, כמעט בצעקה. "איך עלית על זה? הלא זה מה שהתכוונתי לעשות אתך, סיור בבית הכנסת המיוחד שלנו. אכן צודק אתה בהבחנה שלך. בית הכנסת נבנה בתבנית דומה למשכן. אם תספור, למשל, את העמודים הבולטים בקיר החיצון תגלה שהם עשרים כמספר הקרשים במשכן"

"שמואל, של מי היה הרעיון המקסים הזה, לבנות בית כנסת בתבנית המשכן?"

"תושב שילה, בשם עירא רפפורט, הגה את הרעיון והעלה אותו בישיבת התושבים אז, לפני כעשר שנים. בהתחלה חשבו רבים שזה אמנם רעיון יפה, אך קשה לביצוע, אך לאחר ששמעו יותר פרטים ביחס לביצוע, הסכימו. ערן, בעצם התחלנו בכך את הסיור שתכננתי על בית הכנסת. נמשיך אותו לאחר תפילת מנחה, ברשותך"

ערן ושמואל פנו לתפילת מנחה. לאחריה המשיך שמואל את הסיור.

"ערן, אל תצפה לראות כאן יריעות מושקעות בחומרים היקרים שהיו במשכן – תכלת וארגמן וכו'. אתה רואה שהתקרה עשויה בטון, אך היא נראית נכפלת על הקירות כמו יריעות העזים שהיו במשכן. אני רוצה שתשים לב לכך שהאדריכלים השתדלו להכניס מה שיותר מרכיבים שירמזו למשכן. למשל, הכיור שעומד כאן בכניסה לבית הכנסת, דומה מאד בצורתו לכיור שהיה במשכן. התיבה של הקריאה בתורה אמנם גדולה יותר ממזבח הזהב אבל דומה לו בגובה"

"שמואל, אתה לא מבין כמה אני שמח כאן…"

"ערן, אתה לא יכול להסתיר את זה, רואים זאת על פניך." 

"אני רוצה לחדד את מה שאני מרגיש כעת. נכון בהחלט שבית הכנסת רק דומה במבנה ואין בכלל מה לצפות שהמבקרים כאן יחושו תחושה שהיתה לעולים למשכן שילה, אבל, מה לעשות, העובדה היא שלי יש כעת תחושת רוממות גבוהה."

"ערן, אני יכול להבין אותך, תרשה לי 'לנחש' מדוע…אני חושב שמי שגדל בגלות ולמד שם על המשכן, והנה זוכה הוא לבקר באתר ההיסטורי בו שכן המשכן, עבורו בית כנסת הבנוי בתבנית דומה למשכן מהווה סוג של חיבור למשכן עצמו, כמובן, בהיבט הרגשי, כוונתי"

"אתה צודק. נראה לי שהטבת לדייק בתחושה ובהסבר, שמואל. חשתי כאילו משהו מהשכינה עדיין שורה במקום הזה"

"לא נותר לנו אלא להתגעגע למשכן עצמו, וליתר דיוק, לצפות לבניית בית המקדש במהרה בימינו. אמן" השלים שמואל

"אמן ואמן"

הצעת דיון

1. איזה אתר היסטורי קיים ליד היישוב שילה?
2. מדוע התרגש ערן כל כך מהסיור באתר?
3. מהו המיוחד במבנה בית הכסת ביישוב שילה?
4. האם גם לכם היתה התרגשות מיוחדת בביקור באתר שליד שילה, או בכותל המערבי? שתפו

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com