טבעי מאד שכל יוצר יאהב את יצירתו. ודאי וודאי שבורא העולם יאהב את כל בריותיו, מהדומם הפשוט ועד האדם, הבריאה המשוכללת ביותר בכל היקום. אך, מאחר וה' הציב יעד מסוים לעולם זה – התקדמותו כל העת לקראת תיקון שלם בהרבה מובנים, טבעי גם שציפייתו מברואיו, בעלי הבחירה החופשית, תהיה בהתאם, וכשהיא לא מתמלאת, תתכן אכזבה, ועימה צער ונסיגה מאותה אהבה בסיסית. שונים ביחס הזה הם בני ישראל. למרות שייעד ה' אותנו להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", הציפייה מאיתנו מצד אחד, לא יורדת מ"סדר היום" שלו…אך, מצד שני, איננו נסוג מאהבתו אותנו. אהבה זו לא נפגמה ולא תיפגם לעולם. פרשת "אחרי מות" מלמדת שה' לא מסלק שכינתו מישראל גם במצב רוחני ירוד: "הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם" (ויקרא, ט"ז:ט"ז)
מהי אהבה אמתית?
אהבה היא הביטוי הרגשי היותר חזק לקשר בין שניים. מבחינים אני בסוגי אהבות: אהבת הורים לילדיהם, אהבת בני זוג זה את זו, אהבת חברים, אהבת עם למולדתו. מאלה נמשכות אהבות לנושאים שונים בחיי היו-יום, המזדמנים לאדם, הכל במידה והוא מרגיש מחובר עמוק לנושא. כדי לדעת להבחין בין סוגי האהבות והציפיות המתפתחות מהן, כדאי לעיין בכלל שלימדונו חז"ל בנושא זה:
"כָּל אַהֲבָה שֶׁהִיא תְלוּיָה בְדָבָר, בָּטֵל דָּבָר, בְּטֵלָה אַהֲבָה. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, אֵינָהּ בְּטֵלָה לְעוֹלָם. אֵיזוֹ הִיא אַהֲבָה הַתְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת אַמְנוֹן וְתָמָר. וְשֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְדָבָר, זוֹ אַהֲבַת דָּוִיד וִיהוֹנָתָן:" (מסכת אבות, ה':ט"ז)
אהבת דוד ויהונתן היתה מאד ערכית, היא באה כתוצאה מהערכה הדדית שלהם זה את זה וחיבור זהה לרעיון הגדול שכל אחד נשא בקרבו: יהונתן העריך את יושרו וצדקותו של דוד, ודוד העריך את נאמנותו של יהונתן לו, למרות היותו בנו של שאול המלך העוין אותו, והסיכון הממשי הצפוי לו בהתחברו אל דוד. כלומר, ניתן לומר שאהבה אמתית היא אהבה שבאה על בסיס ערכי, מהותי. כאן ראוי להיעזר בפירושו של הרמב"ם ז"ל למשנה. הוא מוסיף מילה אחת בכל הגדרה – "בטל" – ואז יש משמעות ברורה לדברים. כלומר, אהבה שאינה תלויה בדבר בטל, גורם המתכלה ולא נצחי, היא אהבה אמתית, כאהבת דוד ויהונתן שהיתה על בסיס ערכי, נצחי.
אהבת אמנון את תמר היתה אהבה יצרית, חומרית. אמנון שהיה להוט אחר יצרו, אהב את תמר לביצוע זממו, זוהי אהבה התלויה בדבר בטל, הנעלם לאחר זמן (קצר), לכן חז"ל ראו באהבה זו אהבה שאינה מתקיימת, וכך אמנם קרה למעשה בסיפור הקשה של אמנון עם תמר.
לסיכום, אהבה אמתית, ניתנת להיבחן במידת ערכיותה, מהותה ואי תלותה בגורם מתכלה.
אהבת ישראל
מושג זה עשוי לקבל משמעות כפולה: אהבת ישראל, איש את רעהו ואהבת עם ישראל את…ה'. אם נתיחס לאהבת ישראל הדדית, כלומר למצוות "ואהבת לרעך כמוך", אמיתותה של אהבה זו תיבחן ברמת מהותה, ערכיותה. למשל, אם הסיבה לאהבה נעוצה בתנאים חומריים שהזדמנו לאדם, כגון שכנות טובה, עבודה בצוות באותו מפעל וכדומה, יש אמנם חשיבות לאהבה זו, אך היא לא האהבה המיוחלת. אהבה אמתית היא אהבה שאינה מבוססת על גורם חומרי, אלא פשוט בגלל השתייכותו של הזולת לעם שלי, רק מפני שהוא יהודי, ישראלי וברצוני לקיים בו מצוות "ואהבת לרעך כמוך". אהבה כזו יש לה עתיד, היא תתקיים לעד. מי שזוכה לקבל חינוך יהודי מלא, בלווי מקורות, סיפורים וכל הנדרש להטמעת חינוך יהודי, זוכה להגיע לאהבת ישראל אמתית. הוא ייפגש עם אמרתו הידועה של רבי עקיבא ש"ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה, כלומר הוא מפתח לכל המצוות גם אלה השייכות לקשר שבין האדם לבוראו (כמו שבת, כשרות וכדומה).
אהבת ה' את עמו
מכאן נבין שאהבת ה' את עמו היא על בסיס ערכי, מהותי. מאחר והוא בחר בנו להיות עמו, המביאים את דברו לכל העמים, השואפים לשמש דגם משוכלל של עם היושב על אדמתו ומנהל חיים תקינים ומוצלחים. עם כזה הוא בהחלט אהוב לפני ה'. הוא נחשב כחייל ממושמע, מצטיין, העומד במשימותיו. אבל גם כשהעם סוטה לעתים מהדרך, יודע הבורא שאין זו סטייה מהותית אלא מקרית. עם ישראל לא יוצא במצב ירוד זה בהצהרה של "שבירת כלים", של הפרת הברית חלילה. מי שברא אותנו יודע את הקשיים הרבים העומדים בדרכנו הארוכה לקיום יעדינו הגדולים. יודע הוא שבעומק הכרתנו מחוברים אנו לרעיון "ממלכת כוהנים וגוי קדוש", שואפים למימושו הטוב ומבקשים ממנו "אורך רוח" או במלים המסורתיות שינהג במידת "ארך אפיים" כלפינו.
"הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם" (ויקרא, ט"ז:ט"ז)
זהו ההסבר למציאות השכינה בישראל, גם בתוך הטומאות, גם בתוך הקשיים, הנפילות והמעידות. ומכאן נוכל לקחת לעצמנו מעט עידוד לחיי היום-יום. לא תיפול רוחנו במצבי נפילה כאלה ואחרים, לא הפרטיים, האישיים, של כל אחד בסדר יומו, ולא שלנו כעם, כציבור החי במדינת ישראל, השואף כל העת ליצירת חיים מתוקנים, כיון שהמכשולים הנקרים בדרכנו לעתים גדולים מכוחותינו באותה שעה . נמשיך לשאוף להצלחה ולתיקון את אשר בכוחנו לעשות ועל היתר נבקש מהבורא עזרה, והיא תגיע בגדול!
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
הורים משתדלים לחנך את ילדיהם לעשות טוב, להתנהג יפה בין אדם לחברו, בינם לבין עצמם וכו'. קורה שילד נכשל באיזשהו מעשה. היחס של ההורים לאותה מעידה יהיה בהתאם לאימון ולקשר החיבה שיש בינם לבינו. ככל שהאהבה לילד גדולה, ההורים יכילו את המעשה, אמנם לא "ידלגו" עליו ללא כל התיחסות, אך לא ימהרו להענישו, כיון שיש להם בטחון רב ברצונו הפנימי של הילד לתקן מעשיו. בטחון זה נובע מעומק האהבה שיש להם כלפיו. ככל שהוא גם ירגיש את האהבה הזאת, כן ישתדל מצדו להביא מהר יותר לתיקון המעשה.
סיפור ילדים: אהבת ה' את עמו
הסיפור הוא על תלמיד שפרץ וויכוח בינו לבין חברו מהכיתה וכתוצאה – ניתק השני חברותו ממנו וניסה למשוך גם אחרים למטרה זו. הנושא טופל על ידי המחנך, ואילו האבא העדיף לא להתערב כלל, ואף לא לבקר את התנהגות בנו. את עמדתו זו הסביר לחבר טוב של בנו שהתארח אצלם בכך שהוא והאמא החליטו שהם משדרים אהבה גדולה ואימון לילדים וסומכים עליהם שהתנהגותם הטובה תהיה גם בבית הספר, כך שבבית דנים הם רק בהתנהגויות הקורות בבית.
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com