לכל אדם יש רצון עצמי, בחירה חופשית להחליט מה לעשות/לחשוב וכו'. כל עוד אין החלטתו/רצונו לבצע דבר מה פוגעת באחרים – לא רשאי אף אחד למנעו מכך. מה קורה כשהרצון בא בניגוד לכללי ההתנהגות בחברה, במשפחה? האם גם אז יורשה אותו אדם להמשיך לנהוג כנטיית לבו? פרשת "בא" מלמדת שיש לכך גבול. כשהפעולה הנעשית מזיקה לסביבה, ולמרות התראות, אזהרות, אין האדם נמנע מלהפסיקה, אז, לא רק שישנה התערבות חיצונית למניעת הפגיעה, אלא מופעלת כלפיו "הכבדת לב", כלומר, הגבלה במתן חופש הבחירה, כך שגם גם אם ירצה להתחרט ולנהוג כמתחייב, נמנעת ממנו בחירה זו.

הכבדת לב בפרשתנו

יציאת מצרים קרתה לאחר תהליך ארוך, ממושך ומתיש. לכאורה, לאחר הנחתת המכה הראשונה, מכת הדם, שבה כל מימי מצרים הפכו לדם, כולל אלה שבמאגרים שונים, היה צריך פרעה להבין שיש כאן עסק עם מנהיג העולם, היכול לבצע שינויים מהפכניים ברגע, ולגרום לעמו נזקים קשים. אך, כנראה, היה בעיני פרעה חשוב יותר מהצלת עמו – להציל את כבודו הוא. לצורך הבנה כלשהי של החלטה אכזרית זו, צריך לדעת מי היתה מצרים, ומה היתה תחושתו בשבתו על כס המלוכה במצרים. מצרים היתה אז מעצמה עולמית, מדינה שהכניעה עמים קטנים והפכה את תושביהם לעבדים. לא ניתן היה לברוח ממצרים, היא הוגדרה כבית אחד גדול – "בית עבדים". למלוך במעצמה כזאת היה זה כבוד אדיר שקשה ביותר לוותר עליו ואף לכרסם בו מעט. כניעה לדרישת משה נחשבה בעיני פרעה השפלה גדולה, גם אם הדרישה נאמרה בשם בורא העולם, וגם אם נשלחו אליו סימנים ברורים שמדובר בו יתברך.

בכך הכביד פרעה את לבו. תגובתו השלילית חזרה חמש פעמים , כשאחרי כל פעם חטף הוא ועמו מכה קשה ששברה מעט את גאוותו, אך רק במידה קטנה – כדי להרגיש נוח לבקש ממשה להפסיק את המכה תמורת הבטחה כוזבת. לאחר חמשת הסירובים, החליט הקדוש ברוך הא להכביד את לבו ולא לאפשר לו לחזור מסירובו. לכן, מהמכה השישית מופיעים בתורה ביטויים שונים להכבדת הלב מצד ה':

• במכת השחין: "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם" (שמות, ט:יב)
• במכת הברד: "וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בְּיַד מֹשֶׁה" (שמות, ט:לה)
• במכת הארבה: "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות, י:כ)
• במכת החושך: "וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא אָבָה לְשַׁלְּחָם" (שמות, י:כז)

הכבדת הלב כמושג רעיוני

הכבדת לב פרעה שנעשתה על ידי ה', היא שלב ידוע וקיים במערכת היחסים שבין האדם לבוראו. מה משמעותה? האדם קיבל מתנה גדולה מה' בתפקודו הרוחני/נפשי – בחירה חופשית. הוא רשאי לבחור לעצמו כל דרך חיים שירצה, אלא שעליו לדעת מראש שכל דרך תגרור בעקבותיה תוצאות – חיוביות או שליליות, שהוא אחראי עליהן. כשהוא נכנע לבצע עברה כלשהי יש כאן סוג של קשיות לב – חוסר כניעה לצו הא'להי. אך,לעתים, כשהעברה גדולה נענש האדם וניטלת ממנו זכות הבחירה החופשית. וזו לשון הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ו:ג):

"ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת, שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו  שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה. הוא שהקב"ה אמר על ידי ישעיהו(ו:י): 'השמן לב העם הזה וגו' ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו, ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו.' וכן הוא אומר(דברי הימים ב,לו:טז)  'ויהיו מלעיבים במלאכי הא'להים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא, כלומר חטאו ברצונם והרבו לפשוע עד שנתחייבו למנוע מהן התשובה, שהיא המרפא, לפיכך כתוב בתורה(שמות, יד:ד): 'וחזקתי את לב פרעה' לפי שחטא מעצמו תחלה והרע לישראל הגרים בארצו, שנאמר(שמות, א:י):  'הבה נתחכמה לו', ניתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו  לפיכך חזק הקב"ה את לבו."

הכבדת הלב בחיי היום-יום

בדרך כלל נוהגים בני אדם על פי בחירתם החופשית ומתוך שיקול דעת, ולא תחת השפעה זרה. לעתים, כשעומד אדם בפני החלטה שיש בה צד של פגיעה בכבודו, בממונו, או בכל דבר יקר אחר לו, יושפע מנגיעה זו והחלטתו לא תהיה נקיה על פי שיקול הדעת הנכון. במקרה זה ניתן יהיה להגדיר את החלטתו כהכבדת לבו שלו. אם יחזור מספר פעמים על אותה החלטה מוטעית, יתכן שיגרום לעצמו נזק קשה, כשלא תתאפשר לו עוד קבלת החלטה שקולה. או אז, יוגדר המצב "הכבדת לב" על ידי אחרים. אותו גורם חיצוני הגיע למסקנה, כנראה, שאין אדם זה זכאי עוד לנהוג בבחירה חופשית שהיתה לו בעבר, שהרי חזר על טעותו מספר פעמים.

הבה נהיה שקולים במעשינו וננצל את היכולת לבחור בחירה חופשית, לפני שתילקח, חלילה, מאיתנו זכות זו…

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

בחינוך הילדים, לא תמיד מתבצעות ההוראות של ההורים לילדיהם, מיד ועכשיו. דרך טובה לחינוכם לציית, היא לעקוב אחר סירובם ולנהוג בהכבדת הלב, לפחות כלפי חוץ, כדי להביאם להיענות בעתיד מיד כשהם מתבקשים. למשל, בעבודות הבית, אם כעת מתבקש הילד לבצע איזושהי משימה והוא מסרב, ושוב ושוב מסרב (שלש פעמים), בפעם הבאה, כשיתבקש לבצע ויסכים, יסרב ההורה, סירוב "טכני" שיוסבר לילד אחר כך. הדבר יעורר תמיהה רבה אצל הילד וזו תהיה הזדמנות להסביר לו את סיבת הסירוב. מכאן ולהבא, יש לקוות שיחשוב היטב אם כדאי יהיה לו לסרב.

סיפור השבוע: הכבדת הלב

הסיפור הוא על אזרח שעשה שיפוצים בביתו ובמקום להזמין חינם מכולה מיוחדת מהעירייה לפינוי פסולת בנין, התרשל, והגיע למצב שהעירייה סירבה להיענות לבקשתו כשהשתכנע להזמין. כתוצאה מהתנהגות זו שהיא מעין הכבדת הלב, נאלץ לדאוג בעצמו לפינוי הפסולת, מה שגרם לו הוצאה כספית מיותרת.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com