פרשת בא: קיום הבטחה

אחד המדדים להערכת אדם הוא מידת עמידתו בקיום הבטחה. קל מאד להבטיח, אך פחות מכך – לקיים. פרשת "בא" מלמדת את חשיבות קיום הבטחה, גם לאחר שנים רבות, וגם כשתנאי קיום ההבטחה לא קלים ואולי כאלה המאפשרים השתחררות ממחויבות זו, מבלי להיחשב כמפר הבטחה.

מהו קיום ההבטחה בפרשתנו?

בני ישראל  היו עבדים לפרעה במצרים במשך מאות שנים (לקבלת מספר השנים המדוייק יש לעיין בכמה מקורות בתורה ובפרשניה). על גלות זו, גלות מצרים, הודיע ה' לאברהם כבר ב"ברית בין הבתרים", אך גם בישר לו שהם יזכו לצאת לחירות עם רכוש גדול וזו לשון ההבטחה:

"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה. וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (בראשית, טו:יג-יד)

בפרשתנו מגיעה גלות מצרים לסיומה במכת בכורות, המכה העשירית שהיכה ה' את מצרים. ה' מצווה את משה לומר לעם לבקש מהמצרים "כלי כסף וכלי זהב ושמלות". וכך מתוארים הרגעים המיוחלים האלה בתורה:

 "וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל עֲבָדָיו וְכָל מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם:  כִּי אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין שָׁם מֵת.  וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה, וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתּוֹךְ עַמִּי, גַּם אַתֶּם, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת ה' כְּדַבֶּרְכֶם.  גַּם צֹאנְכֶם גַּם בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם, וָלֵכוּ; וּבֵרַכְתֶּם גַּם אֹתִי. וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ:  כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים.  וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ; מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם.  וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה; וַיִּשְׁאֲלוּ מִמִּצְרַיִם כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂמָלֹת.  וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם; וַיְנַצְּלוּ אֶת מִצְרָיִם" (שמות, יב:ל-לו)

חכמינו זכרונם לברכה בטאו את בקשת ה' בענין הרכוש הגדול בסגנון מיוחד:

"אמר ליה הקב"ה למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל: בבקשה מכם שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב שלא יאמר אותו צדיק (אברהם אבינו) 'ועבדום וענו אותם' קיים בהם, 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' לא קיים בהם. (ברכות ט' ע"א)

אמנם היה זה פלא עצום שהמצרים אכן נתנו רכוש רב לעבדיהם הישראלים, למרות מרירותם הרבה על המכות שנחתו עליהם בגלל אותם עבדים. הסוד לכך הוא התערבותו של ה' – "וַה' נָתַן אֶת חֵן הָעָם בְּעֵינֵי מִצְרַיִם וַיַּשְׁאִלוּם". ה' שברא את האדם, הוא שולט גם ברצונו ויכול הוא להטות לבבו לצד שירצה.

הבטחת? – קיים!!!

ישנו ציטוט טפשי המיוחס לשניים ממנהיגי המדינה בעבר: "הבטחתי, אך לא הבטחתי לקיים" לא נתיחס כעת לשורש האמירה הזאת, הנובע כנראה מחולשה בסיסית לעמוד מאחורי הבטחה עד הסוף, אך לענייננו, צריך לדעת שמי שרגיל להבטיח ולא לקיים, נחשב לאדם לא ישר, לא הגון וגם "יסומן" כלא אמין וכמי שלא רצוי לחבור אליו ולנהל אתו עסקים. לצערנו, בחברה ישנם כאלה שלא עומדים בהבטחתם. כשמדובר באנשי ציבור, הנזק הוא גדול במיוחד בהיבטים השונים. הפתגם העממי אומר: אל תבטיח ואל תקיים, אך אם הבטחת רוץ לקיים!

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

התנהגות שובבה של ילדים היא מהתופעות המצויות בכל משפחה. לצורך הרגעה או שיפור ההתנהגות קורה שהורה מבטיח דבר מה לילדו. חשוב שאותו הורה יחשוב היטב לפני שיוציא הבטחתו מפיו אם הוא אכן מתכוון ומסוגל לקיימה. אי קיום הבטחה מתקבל קשה מאד אצל ילד.

סיפור ילדים: קיום הבטחה

הסיפור הוא על ילדים שבקשו מהוריהם כ"מתנת אפיקומן" משותפת, לעבור דירה מדרום הארץ לצפונה. ההורים שקלו זאת והחליטו בחיוב, אלא ששמרו בסוד את מועד קיום ההטחה. במשך כשלש שנים התארגנו  ההורים לביצוע המשימה, ורק כשהשלימו את כל התהליך בשרו לילדיהם על יום המעבר ובכך קיימו ההורים את הבטחתם.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com