הדפסה"דירה נאה מרחיבה דעתו של אדם", כך לימדונו חכמינו זכרונם לברכה. כלומר, מי שמסוגל להגיע לבית נאה, הדבר ישפיע לא רק על תחושות הגוף שלו, אלא דעתו תתרחב, הוא יוכל לעסוק בעניינים רוחניים באיכות טובה יותר. אך, מכאן לעושר- המרחק רב. רבים מתבלבלים וחושבים שאכן מן הראוי שאדם ישאף להתעשר. פרשת "האזינו" מלמדת שהעושר מהווה לעתים סכנה לבעליו. סכנה למה? מה עלול להינזק אצל העשיר?
"נפש בריאה בגוף בריא"
פתגם עתיק זה הוא תמצית רעיון האיזון בין הנפש, הרוח, לבין הגוף. המטרה: לדאוג שכל אחד יצרוך את המזון הראוי לו בלבד. כדי שזה יקרה, צריך האדם להיות תחילה מודע לצורך בהזנה נכונה של כל אחד מחלקיו: הגוף והנשמה, הרוח. הרבה בני אדם מודעים לצרכי הגוף החומריים: מזינים אותו באוכל, שתיה, פעילות גופנית ועוד כלים המחזקים את הגוף ושומרים על בריאותו, אך אינם מודעים גם לצורכי הנפש של הגוף: שמירה על רגיעה ואורך רוח, הבלגה, שמחה ועוד מצבי נפש החיוניים אף יותר מהצרכים החומריים. בעלי נוטריקון מצאו במילה "בריאות" ראשי תיבות לשלושה עקרונות של בריאות הגוף לפי הרמב"ם: "בולם רוגזו, יפחית אוכלו, ויגביר תנועתו". אדם בריא הוא מי ששלושת מרכיבים אלה הם מאוזנים אצלו: לא כועס, אוכל כפי צרכו ומתעמל. מי שעוסק במסחר וכדומה ורואה בעושר חשיבות רבה, יש להניח שאיזון זה יופר אצלו: הוא לא תמיד יאכל בזמן ואוכל בריא ולא רב מדי, הוא לא יתמיד יגיב באורך רוח למי שהתעמת נגדו בעסקה גדולה, למשל, וגם לא יהיה תמיד פנוי להתעמל. במצב כזה מערכות הגוף נכנסות לתחלואה מתמשכת והוא עלול לסבול יותר ויותר, ככל שיתמיד בהרגליו אלה.
סכנה עיקרית בריבוי העושר
עד כאן ראינו שיש סיכון בבריאותו הגופנית של המתעשר, אם אין לו התיחסות רצינית לתפקוד גופו. אך מעבר לכך, קיימת גם סכנה רוחנית לאדם כזה. הוא, במהלך השגת העושר שלו, פיתח לעצמו תיאוריה ש"כללי המשחק" שנהג בהם, הם אלה שזיכו אותו בעושר הרב. אך, מי שמאמין בבורא עולם יודע שהוא מנהל את העולם בכל רגע ומחליט מי יעשיר ומי יעני. כתוצאה מתחושת הבטחון בהצלחתו, מתפתחת אצלו גם תחושת גאוה מסוימת ואת ההצלחה הכלכלית הוא מייחס לעצמו, לכשרונותיו, ואט אט הוא שוכח את המקור, אדון העולם, ואף מתיחס אליו באי כבוד. כך מתארת התורה מצב זה:
וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ. וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ ,וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ. (דברים, לב:טו)
"איזהו עשיר? השמח בחלקו" (אבות, ד:א)
אז מיהו עשיר באמת? מדוע האנשים הפשוטים הם דוקא השלווים יותר? בארבע מלים צמצמו חז"ל את תשובתם לשאלות אלה ודומיהן. העשיר האמתי הוא מי ששמח במה שזיכה אותו ה', בחלקו שניתן לו משמים. הוא מאמין שמה שמגיע לו נמצא כבר אצלו ואין לו מה "לרוץ" אחר עושר אחר. הוא לומד להסתדר עם מה שיש לו וגם יודע להכיר טובה על מה שיש לו. מחקרים חברתיים שנעשו בנושא אושר ועושר והיחסים ביניהם מגלים שבניגוד לחשיבה הרווחת שככל שההכנסה עולה האושר עולה, אין הדבר כך, אלא האושר נמצא אצל מי שצרכיו הבסיסיים קיימים. למעוניינים בהרחבה בנושא, מומלץ לקרא את המאמר : "עושר=אושר?" (במנוע החיפוש "גוגל").
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
בעולם הילדים קיימת תחרות הישגית, בעיקר חומרית. ילדים רואים משהו "נוצץ" אצל חבר ומבקשים כמוהו. חובה לחנך אותם מגיל צעיר לשמוח במה שיש להם, כמובן, לאחר שהוריהם דאגו בעוד מועד למילוי צרכיהם האמתיים. הרגלי רכושנות מגיל צעיר עלולים להיטמע בתחושות הילדים עמוק, והם יגדלו עם תאווה מתמדת להישגיות חומרית.
סיפור ילדים: סכנת העושר
הסיפור הוא על תלמידה שהחינוך של הוריה לשמוח בחלקה, ניכר היה עליה. הדבר בא לידי בטוי ביום הראשון ללימודים כשכל תלמידה הראתה בשמחה את תכולת הילקוט שלה.