הדפסה"שאלת המיליון" ביחס לאיכות חיים, כפי שמכנים היום שאלה/חידה שקשה לפתרה, היא מהו אושר אמתי? אדם מן היישוב משתדל לכלכל מעשיו בתבונה, ליהנות ממה שהוא יכול, ואם יתאפשר לו, הוא גם ישמח לעזור, לשתף אחרים בסיפוקו. אך, בעצם, מהו הסיפוק המיוחל? מהו אושר אמתי? פרשת "ויגש" מפגישה אתנו עם התשובה לשאלה זו.
אושר אמתי בפרשתנו
פרשותינו – וישב, מקץ, ויגש, ויחי – עוסקות בהרחבה בסיפורי יוסף ואחיו. היעדרו של יוסף מהמשפחה גרם לאביו צער גדול. כשחזרו האחים הביתה (בפרשת וישב), לאחר תקופה ארוכה של מרעה בשדה, התיחסו להיעדרות יוסף באי ידיעה, מלבד "עדות" מהשטח שהיתה בידם, עדות שאינם קשורים אליה, כביכול, וכך אמרו ליעקב אביהם:
"וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, זֹאת מָצָאנוּ: הַכֶּר נָא, הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא, אִם לֹא" (בראשית, לז:לב)
יעקב אבינו הוכה בתדהמה, פלט מפיו הערכה קשה ביחס לשלומו והתאבל עליו. את האבל הזה לא ראה יעקב שיוכל לסיים עד יום מותו הוא. וכך התבטא אז:
וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף. וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו, וַיָּשֶׂם שַׂק בְּמָתְנָיו; וַיִּתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים. וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ, וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם, וַיֹּאמֶר, כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה; וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ, אָבִיו" (בראשית, לז: לג-לה)
אכן, כשם שהשמחה בילדים היא גדולה ולא ניתנת כל כך להערכה, כך, חלילה, הפרידה מהם קשה מנשוא!
והנה, מחולל כל, מנהל העולם, הקדוש ברוך הוא, הביא לסיום פרשה כאובה זו. יוסף התגלגל למצרים, נענש לשבת בכלא ומשם עלה לגדולה. הוא יצא מהכלא בהוראת פרעה כדי לפתור לו את חלומותיו. הפתרון שהציע יוסף לחלומותיו התישב על לב מלך מצרים. כהמשך לפתרון החלום, הציע יוסף לנצל את שנות השבע ולאגור כמויות עודפות של תבואה לפרנסת שבע שנות הרעב. מייד, העניק פרעה ליוסף תואר כבוד – משנה למלך, והורה להלבישו בגדי מלכות ולהוליכו במרכבה ברחובות העיר. לאחר שסיים יוסף את מסע התשובה שביצע לאחיו על יחסם הקשה לאחיהם יוסף, החליט להתוודע אליהם. הוא עשה זאת ברגישות מתאימה, ובגילוי רמה גבוהה של אנושיות.
לאחר ההתוודעות, ביקש יוסף מאחיו לשוב הביתה ולבשר לאביהם-אביו שעודנו חי וכי הוא "אדון לכל מצרים". האחים, שהיו מופתעים ביותר מיחסו של יוסף למעשיהם, שבו הביתה, בשרו ליעקב אבינו שיוסף עדיין חי ועל מעמדו הרם במצרים. יעקב אבינו הגיב ביחס מיוחד לבשורה זו:
"וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל, רַב עוֹד יוֹסֵף בְּנִי חָי; אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ, בְּטֶרֶם אָמוּת". (בראשית, מה:כח) כאילו אמר: כל ימי חיכיתי לרגע זה. זו גם היתה אמירתו ליוסף כשפגש אותו במצרים: "וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף, אָמוּתָה הַפָּעַם, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי. "(בראשית, מו:ל)
זהו אושרו האמתי של יעקב אבינו, לראות את בנו חי, לדעת שכל בניו בריאים ושלמים ואין בהם פגע.
וכאן השאלה המתבקשת: מה כל כך חיוני בראיית יוסף? מדוע אין עוד צורך בהמשך החיים? לכאורה, מדובר בענין שגרתי. נכון שהיה כאן נתק של 22 שנים, אבל כעת, כשנפגשו האב ובנו, הרי ישנם עניינים נוספים לביטוי החיים?
נראה שיעקב אבינו התכוון ללמדנו שיעור במהות החיים, להבין מהו אושר אמתי. מאחר וכל אדם מסיים כאן את חייו לאחר "מאה ועשרים" בעולם הזה, חשוב שישאיר אחריו משהו שיהווה חלק ממנו, מעין הנצחה חיה. כשראה יעקב את יוסף במיטבו הרוחני, בעיקר – ששני בניו גדלים על מורשת המשפחה – שמח מאד, כי סרה ממנו דאגת המשך המסורת המשפחתית. זהו אושרו האמתי של יעקב אבינו, לכך צריך גם כל אדם לשאוף ואז יחוש את האושר האמתי.
אושר אמתי בימינו
העולם הרחב מציע הרבה מאד הנאות. רמת הנהנתנות בימינו היא מהגבוהות שהיו בדורות האחרונים. הנטייה ליהנות כמעט מכל דבר שמציעים בשוק, היא חולשה. היא נובעת מחוסר שיקל דעת, מקלות דעת. למעשה, לאחר מיצוי ההנאה המסוימת, מוצא האדם את עצמו עדיין "רעב", או לאותה הנאה, או להנאה אחרת ש"עומדת בתור". המשותף להנאות אלה הא התחום החומרי, החושני. על כך אמרו חז"ל פתגם קצר וקולע: "אמר רבי יודן בשם רבי אייבו: אין אדם מת וחצי תאוותו בידו" (קוהלת רבה, א:יג). כלומר, שים לב בן אדם! אין סיכוי שתהנה מכל ההנאות המוצעות לך. לצד ההנאות החומריות, "עומדות להן בצד" ההנאות המהותיות: אתגרים חברתיים, מימוש יכולות חשיבה ועוד. המשותף לאלה הוא ייעודו של האדם בעולם. האושר האמתי נמצא כאן – בהתבוננות בתכלית החיים. אם הגעת לנקודה זו, דע לך שכל הקשיים שיעמדו לך בדרכך ליישום הייעד הזה, יתגמדו מול התוצאה המבורכת שתשיג.
לסיכום, צר לנו לומר שחיי התרבות המקיפים אותנו לא מביאים אותנו לאושר אמתי. האושר האמתי נמצא באיזשהו מקום בתחום הנשמתי/ערכי.
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
במסגרת המשפחתית נוטים ההורים "לצ'פר" את ילדיהם במיני פרסים, מתנות ועוד, בדרך כלל כשכר על מעשים טובים שעשו. חשוב שנוהג זה לא יקבל חשיבות נעלה מדי, אלא ישכילו ההורים ללוות את המשימות שהם מבקשים מילדיהם בהסבר על ההיבט הערכי/מהותי של המשימה שהתבקשו לבצע. בדרך זו יתרגלו הילדים להכיר את המימד הרוחני שבחיים וישיגו בבא הזמן גם את האושר האמתי.
סיפור השבוע: אושר אמתי
הסיפור הוא על מפגש מרגש בין סבא לנכדו. בפגישה מעלה הסבא זכרונות משנות העלייה של המשפחה. בהמשכה מעלה הנכד שאלה ובה מבקש הוא מסבו להגדיר מהו אושר אמתי.
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com