פרשת ויקהל: שיתוף

מה מאד שמח כל מי שזוכה ליצור משהו, לחדש משהו בעצמו! אותו מוצר, חידוש, הופך להיות "חלק" ממנו. ישנה חשיבה מוטעית, רווחת, שככל שנושא היצירה חשוב יותר, כדאי לצמצם את מספר העוסקים בו, לכדי מומחים בלבד. פרשת "ויקהל" מלמדת שאף לבניית  הדבר היקר ביותר, תרתי משמע, המשכן,  הוזמן כל אחד מישראל!  וכך פנה משה לעם כשהקהיל אותם והכריז על בניית המשכן:

"וְכָל חֲכַם-לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה'" (שמות, לה:י)

מהי "חוכמת-לב"?

היכולת המקצועית של האמן, מקורה בכשרונות מולדים המתפתחים בהמשך הדרך על ידי למידה והתמחות בתחום האמנותי שלא אותו אמן. כשמגלים ההורים אצל ילדם כשרון לתחום אמנותי מסוים ומחליטים לפתחו, יש סיכוי טוב שילד זה יתפתח לכדי אמן מקצועי. באמנות שבעשיית המשכן נדרש שילוב של מומחיות כזו עם לב – חוכמת לב. מה מאפיין שילוב זה? מה מוסיף הלב לצד האמנותי של האמן?

הלב מסמל את החיבור הרגשי של האדם למה שהוא מאמין בו. בעשיית המשכן וכליו נדרשה מהאמנים לא רק אמנות מקצועית, אלא גם התכווננות רוחנית-רגשית למשימה. וכך מילות הפסוקים בפרשת "כי תשא" בענין זה:

"רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה. וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱ'לֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת, וּבְכָל מְלָאכָה. לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת; לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת. וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה. וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ, אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן, וּבְלֵב כָּל חֲכַם-לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה; וְעָשׂוּ  אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ. (שמות, לא:ב-ו)

ובכן, בנוסף לקומת הבסיס של יכולת מקצועית, נדרשה באמנות המשכן גם נטייה בלב של האמן לחשוב מחשבות טהורות וקדושות ביחס לכלי אותו הוא יוצר. אם יש לו נטייה כזו, ה' ימלא אותו ב"מנה" נוספת של רוח מיוחדת זו, ואז יצירתו האמנותית תהיה מושלמת – שילוב של אמנות טובה עם לב, רוחניות מיוחדת המתלווה ליצירה.

רמזים לחכמת-לב בשמות ראשי האמנים

ראשי קבוצת האמנים שבנו את המשכן וכליו היו בצלאל ואהליאב. במלים: "רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם, בְּצַלְאֵל וכו'", בניסוח זה של הפסוק, רומז ה' למשה: התבונן בשם "בצלאל" שקראתי לאמן הראשי. כשהורים קוראים שם לילדם, אם הם זוכים, הדבר נעשה בשיתוף הקדוש ברוך הוא שנפח נשמה באפו של ילדם. אז, קורים הם לילדם בשם משמעותי הבא לידי ביטוי במהלך התנהגותו, תפקודו בחייו. שמו של בצלאל רומז על קרבתו לה': בצלאל – בצל א'ל. כלומר מוכנותו הרגשית-רוחנית לעשייה אמנותית במשכן קיימת בו כבר מזמן, כי קרוב הוא לה'. לכן נבחר להיות המוביל של קבוצת האמנים. שמו של האמן השני, שותפו לתפקיד, גם כן רומז לנטייתו הרוחנית: אהליאב – אהל אב. כלומר מצוי באהל אביו שבשמים, רוחני בחשיבתו. יתר האמנים שנקראו להשתתף ביצירת הכלים, היו גם כן עם נקודת פתיחה משמעותית: "וּבְלֵב כָּל חֲכַם-לֵב, נָתַתִּי חָכְמָה", כלומר, לא כל אמן הוזמן, אלא מי שחש שיש בו חכמת-לב, אז מתווספת לו ברכת ה' בהעשרה רוחנית של חכמת-לב כדי שיוכל לבצע את המשימה בהצלחה מלאה. חשיבות תכונה רוחנית זו כתנאי הכרחי לשותפות במלאכת משכן, ללא הבדל במוצא השבטי, באה לידי ביטוי בצירוף שניהם: החשוב והמכובד בשבטים – יהודה (בצלאל), עם הפשוט שבהם – דן (אהליאב).

מה קורה כשיש אמנות (חכמה) ללא לב?

חכמת-לב מבטיחה מוצר מושלם, מצד אחד – כלי אמנותי העונה על דרישותיה הדקדקניים של תורת האמנות, ומצד שני – זהו כלי עם משמעות רוחנית המורגשת לכל מי שיש בו נטייה כזו או מי שמעוניין להתקרב למימד זה. האמנת היתה מאז ומתמיד תחום מרכזי בתרבותו של כל עם חשוב. האמנות היא ביטוי של כישורים מיוחדים, מקצועיים של אמנים. לרוב משקפות היצירות את דעותיו של האמן או את יחסו האישי לנושא היצירה. כך, למשל, אם יידרשו אמנים לצייר את "דמותו של הישראלי הממוצע" תתקבל קשת של גוונים לאותו ישראלי והצופה ביצירות יוכל, לא בקושי רב, לזהות את עולמו הפנימי של כל אמן ואת יחסו לנושא. אמנם גם כאן היה ללב האמן חלק בסגנון היצירה, אך ניתן לומר שהלב במקרה זה לא התמלא ב"רוח א'להים", כלומר, השפעת לב האמן על היצירה היתה  אישית, בתחום החברתי, פוליטי וכדומה, כך שהמוצר המוגמר שיקף יותר את הפן האישי של האמן מאשר את האופי האמתי של "הישראלי הממוצע".

מהי, אם כן, חשיבותו של שיתוף?

נחזור לנושא המאמר. אמת היא שהרבה מהמשימות היומיומית שלנו יכולות להתבצע על ידי פחות אנשים. שיתופם של אנשים שונים בביצוע המשימות נובע יותר מרצון לאפשר להם לחוש שייכים לאותו נושא. למשל, כל אמא רוצה לחנך את ילדיה לחוש "חלק" מהמשפחה, ולא כאורחים הזוכים לאירוח בלתי מוגבל בבית הוריהם. לכן, היא תפנה אליהם בביצוע משימות שונות בתחום הארגוני של הבית וכדומה, אף שבמאמץ נוסף יכלה לוותר על עזרה זו. הוא הדין בכל תחום חברתי. אם רוצים אנו, למשל, שתושבי השכונה יחושו  נעים בחיי היום-יום, ניזום פעילויות לטובת איכות החיים בה, כגון, "מבצע ניקיון" או שיפוץ הגן הציבורי וכדומה.

ככל שיגדל שיתוף היחידים בקבוצה במשימות השונות, כך תגדל תחושת השייכות והאכפתיות וממילא – תחושת נעימות החיים המשותפים בשכונה.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

הנטייה הטבעית של הרבה ילדים היא לשייך לעצמם דברים שונים, אם זה משחק, או הצלחה במשימה, או כל דבר אחר. מצד אחד תכונה זו חיובית, כי בכך מתחזק הבטחון העצמי של הילד, לבסס את מקומו בקבוצה, אך מצד שני, עלול הדבר, בחלק מהמקרים, לפתח אצלו רגש של גאוה או של חוסר התיחסות למי שנמצא בקרבתו, חבר או אח. לכן, חשוב לפתח אצל הילדים כבר מגיל רך רצון לשתף. לשתף אח במשחק, לשתף חבר בכתה בביצוע משימה, כך שבבגרותו, בהיותו ראש משפחה, טבעי יהיה לו לשתף שכנים ביוזמה לטובת השכונה וכדומה.

סיפור השבוע: שיתוף

הסיפור הוא על ראשי ועדי שכונות שאתרו בשכונותיהם בעלי כשרונות שונים, ועקב כך יזמו לשתף אותם במשימות צבוריות לשיפור האקלים החברתי בשכונותיהם. ההיענות של בעלי הכשרונות היתה גבוהה וכולם יצאו נשכרים.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com