אין אדם מושלם. זאת יודע ומבין כל אדם בוגר בדעתו. לכן, טוב יעשה אם יואיל לקבל הערה מאחרים, כדי לתקן את הדרוש תיקון. פרשת "יתרו" מלמדת אותנו איך להוכיח, איך להעיר. יתרו חותן משה פוגש אותו בתפקודו כשופט העם. הוא רואה לפניו, כפי העולה מהכתוב, אנשים רבים הצובאים עליו להישפט כל אחד בתורו. הוא מבין שזה לא מעשי מצד משה לסיים את יום העבודה במצב בריאותי סביר, כשאחרון הפונים זכה כבר למענה. לכן, החליט להעיר למשה ולהציע לו לשנות את סגנון העבודה. אמנם אין הערה זו נחשבת כ"תוכחה" במובן המקובל, שהרי לא עבר משה, חלילה, על עברה כל שהיא, אך ניתן בהחלט לראות בה סוג שכזה, לענייננו.

באיזו דרך פנה יתרו למשה?

תחילה, התבונן יתרו בהתנהלותו של משה, אחר כך הציג "תסריט" – מה עלול לקרות עקב התנהלותו זו:

"וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה  לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם; וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה, מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב.  וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה לָעָם; וַיֹּאמֶר, מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם, מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן בֹּקֶר עַד עָרֶב.  וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ:  כִּי יָבֹא אֵלַי הָעָם  לִדְרֹשׁ אֱ'לֹהִים. כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר, בָּא אֵלַי, וְשָׁפַטְתִּי בֵּין אִישׁ וּבֵין רֵעֵהוּ; וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱ'לֹהִים, וְאֶת תּוֹרֹתָיו.  וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו:  לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה.  נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה, גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ,  כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ" (שמות, יח:יג-יח)

אחר כך, כשלהבנתו סיבת הערתו הובנה, הציע את עצתו המנומקת:

"עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי, אִיעָצְךָ, וִיהִי אֱ'לֹהִים עִמָּךְ; הֱיֵה אַתָּה לָעָם, מוּל הָאֱ'לֹהִים, וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת הַדְּבָרִים, אֶל הָאֱלֹהִים.  וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם, אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַתּוֹרֹת; וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן.  וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל, יִרְאֵי אֱ'לֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת, שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים, שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.  וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל-עֵת, וְהָיָה כָּל הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ הֵם; וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ.  אִם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה, וְצִוְּךָ אֱ'לֹהִים, וְיָכָלְתָּ עֲמֹד; וְגַם כָּל הָעָם הַזֶּה, עַל מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם"  (שמות, יח:יט-כג).

תגובת משה

משה רבנו קיבל את עצת יתרו במלואה (לאחר הסכמת ה'):

"וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ; וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר.  וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל מִכָּל יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל הָעָם: שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.  וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת:  אֶת הַדָּבָר הַקָּשֶׁה יְבִיאוּן אֶל מֹשֶׁה, וְכָל הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפּוּטוּ הֵם." (שמות, יח:כד-כו).

"מתכון" לתוכחה מועילה

פירוט כל הנושא מלמד אותנו על הדרך הנכונה להוכיח, להעיר, למי שנראה לנו טועה. ניתן להבחין במספר שלבים בתהליך התוכחה כפי שהופיעו בדברי יתרו, שלבים שראוי לאמצם בבואנו לקיים מצוות תוכחה:

1. ידיעה ברורה של פרטי הנושא – "וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה"
2. שיקוף – הצגת "תסריט" של תוצאה לא רצויה (גם למוכח) ממעשה זה – "נבול תבול גם אתה גם העם הזה וכו'"
3. הצעת תיקון עם המלצה לקבלת אישור, בנוסף – "שמע בקולי איעצך ויהי א'להים עמך וכו'

פרטים נוספים בפרשייה זו חשובים גם הם לצירוף לקראת תוכחה. א. העובדה שמי שהוכיח את משה היה חותנו מראה שרצוי שהמוכיח יחוש קרבה מסוימת למוכח, כדי לסלק חשד לכוונה זרה. ב. גם במעמדו כחותן, לא פנה אליו יתרו בסגנון סמכותי, אלא ידידותי. כלומר, על המוכיח לגשת למוכח בגישה מכבדת ומעריכה, לא כמבקר ולא כמי ש"מחפש אותו בפינה" כבטוי העממי.

מדוע קשה להוכיח?

בשאלה זו עסקו רבים וטובים בכל הדורות, ואולי מיותר לנו להעלות שאלה זו כלל. אך, מפאת חשיבותה לתיקון החברה, איננו יכולים להפטר בנימוק זה, אלא כן להתיחס ולו במעט.

נפתח בדברי החכם מכל אדם, שלמה המלך, בספרו "משלי". פסוקים רבים בספרו עוסקים בתוכחה, אך פסוק זה נראה שהוא מכיל את העיקר:

אַל תּוֹכַח לֵץ, פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ; הוֹכַח לְחָכָם, וְיֶאֱהָבֶךָּ.(משלי ט:ח)

כלומר, אחד התנאים שמציב שלמה המלך למוכיח הוא: עליך לזהות את המוכח, אם הוא חכם, אדם ערכי השואף לתקן מעשיו, תצליח במשימתך, אך אם הוא "לץ", כלומר, מי שמזלזל בדברים של טעם – פטור אתה מהמשימה.

תוצאת התוכחה עלולה להביא לתחושה לא נעימה של המוכח. הוא ירגיש אולי אשמה וכישלון במה שעשה. הדבר עלול להשאיר אצלו איזשהו "פצע", אך גם על כך חשב שלמה המלך וניסח לנו משפט קצר המעמת שתי תוצאות מנוגדות לשתי תגובות הפוכות:

נֶאֱמָנִים, פִּצְעֵי אוֹהֵב;   וְנַעְתָּרוֹת (=מיותרות ומכבידות), נְשִׁיקוֹת שׂוֹנֵא. (משלי כז:ו)

כלומר, מי שעשה מעשה לא חיובי, יעדיף תוכחה של אוהב שאולי תגרום לו "פצעים", מ"נשיקות" – מחמאות ודברים חלקים של שונא, מי שרחוקה אהבתו ממנו.

לסיכום

התוכחה מעוגנת במצוות עשה מן התורה:  לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. (ויקרא, יט:יז). אך היא מותנת בכך שהמוכיח לא יגרום עלבון למוכח, כך שהמשימה בהחלט איננה קלה. אכן, חברה מתוקנת לא תוכל להימנע מלקיים בקורת מתמדת על תפקוד מנהיגיה, ואכן, בימנו קיים המושג "ועדת בקורת" בכל גוף המכבד את עצמו, אך ערך התוכחה לא התקבל כל כך במישור הפרטי, בין אדם לחברו, אולי מהסיבות הבאות:

• תחושת פגיעוּת יתרה  – אנשים נעשו פגיעים ונעלבים יותר מבעבר.
• השפעה מערבית: פיתוח ה"אגו", אנוכיות יתרה על המידה –  "כל אדם מסתובב ברחוב בתוך 'בועה', 'תא זכוכית' ". סמלית מאד לכך היא התמונה הרווחת כל כך: עיסוק אינטנסיבי של כל אחד בסמרטפון שלו…
• החשש מפני תלונה נגדית של המוכח על הטרדה, התערבות לא חוקית וכדומה.
• "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים" – כלומר, העדר דוגמה אישית. המוכיח לא תמיד ראוי להוכיח, כיון שהוא עצמו לוקה באותו ענין.
• המוכיח לא משדר תחושת אהבה למוכח, אלא עליונות והתנשאות. בכל אופן, די אם המוכח מרגיש כך, כדי לדחות מעליו את הבקורת.

נקוה כולנו לתיקון החברה, בכך שנתגבר על המניעות הנ"ל, ואז נוכל לקבל תוכחה מחברים ונוכל גם להוכיח.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

התפקיד המרכזי של ההורים הוא חינוכם. סעיף חשוב בחינוך ילדים הוא התוכחה, החובה והזכות להעיר לילד על מעשה לא תקין שעשה. כמובן, הורים צריכים ללמוד איך לעשות זאת, אך ודאי שאינם פטורים מלהוכיח. ילד שגדל בבית שבו חינכו בין השאר גם להעיר (בדרך מכבדת), ירכוש בכך את הערך גם לטווח ארוך, בהגיעו לגיל בגרות, להגיב באופן נכון על מעשים לא נכונים שנעשים מסביבו.

 סיפור ילדים: תוכחה מאהבה

הסיפור הוא על ילד שאביו הוכיח אותו על הרגלים לא טובים בשימוש במחשב. בתחילה זה לא היה נעים לבן, אך, כשגדל, ידע להעריך את התוכחה של אביו. בזכות ההערות של אביו נכנס להרגלי למידה טובים.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com