ה' ברא את האדם בצלמו כדמותו: "וַיֹּאמֶר אֱ'לֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ" (בראשית, א:כו) הדמיון לה' הוא חלקי ביותר, כמובן, והוא מתמקד בהענקת השכל לאדם. כלי חשוב זה מבדיל אותו מבעלי החיים ומאפשר לו את תפקודו הייחודי בחשיבה, בדיבור ובמעשה. עולם הרגש של האדם, גם הוא ייחודי בחדותו, בהשלכותיו ובמשמעותו, ביחס לבעלי חיים, בזכות החלק הרוחני שבו. כך, למשל, כל אדם שומר על כבוד עצמי ולא מוכן להתבזות. פרשת "כי תצא" מלמדת שגם בית הדין המבצע ענישה בנאשם – הלקאה על גופו, חייב הוא להיזהר מלהוסיף ולו מכה אחת על המותר, שלא לגרום לנאשם בזיון מיותר. וזו לשון התורה בענין זה:

"כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים, וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם; וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק, וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע.  וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו, כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר.  אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ, לֹא יֹסִיף:  פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה, וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ" (דברים, כה:א-ג)

כבוד האדם – כבוד ה'

מצווה זו – איסור הוספת מכה לנאשם – מזכירה לנו מצווה אחרת בפרשתנו שיש בה אזהרה על כבוד האדם וכבוד ה'. מי שנענש בעונש מיתה ונתלה על עץ (רק על שתי עברות חמורות נענש אדם בתלייה על עץ: מי שקילל, חלילה, את ה' או מי שעבד עבודה זרה), אסור להשאיר אותו מעבר לאותו יום, וכך הוא לשון התורה:

"וְכִי יִהְיֶה בְאִישׁ חֵטְא מִשְׁפַּט מָוֶת וְהוּמָת,  וְתָלִיתָ אֹתוֹ עַל-עֵץ.  לֹא תָלִין נִבְלָתוֹ עַל הָעֵץ, כִּי קָבוֹר תִּקְבְּרֶנּוּ בַּיּוֹם הַהוּא, כִּי קִלְלַת אֱ'לֹהִים תָּלוּי; וְלֹא תְטַמֵּא אֶת אַדְמָתְךָ, אֲשֶׁר ה' אֱ'לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה (דברים, כא:כב-כג)

כלומר, למרות שהאדם נתלה מחמת חטאו, והעונש ראוי לו, על בית הדין להיזהר בכבוד ה' המתגלה בנאשם, כי הוא נברא בצלם א'להים. חכמינו המחישו זאת במשל המובא בפירוש רש"י (=רבי שלמה יצחקי) במקום:

"זלזולו של מלך הוא, שאדם עשוי בדמות דיוקנו וישראל הם בניו. משל לשני אחים תאומים שהיו דומין זה לזה, אחד נעשה מלך, ואחד נתפס ללסטיות (=לשוד) ונתלה, כל הרואה אותו אומר המלך תלוי".

מהו סוד המודעות לכבוד האדם?

כולנו היינו שמחים לחיים של כבוד הדדי בין בני האדם בכלל, ולפחות בינינו לבין מי שמסביבנו. איך מגיעים לכך? מהו הסוד של אלה שמצליחים לנהוג בכבוד? נראה שככל שנהיה מודעים לכך, שאיננו בעלים על עצמנו, אלא חיינו מופקדים בידינו על ידי בורא העולם למשך כל חיינו, והוא השאיר חותם בדמותנו – היותנו דומים לו ברוחנו; אם נהיה מודעים לכך, נתמלא בתחושת מחויבות קדושה לכבד את נוכחותו ולנהוג בכבוד כלפי כל אדם בהיות גם הוא דומה לו-לנו!

כבוד הבריות מביא לאהבת הבריות

חז"ל במסכת אבות (ב:י) אומרים:

"רבי אליעזר אומר, יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך"

ורבי עקיבא אמר שכלל גדול בתורה הוא המצווה :

"וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא, יט:יח).

בשני המאמרים האלה מודגשות המלים: "כשלך", "כמוך". כלומר, הדרך, או אפילו התנאי, לאהבה אמיתית ודאגה לכבוד הזולת מתחילה באהבה עצמית. מי שאוהב את עצמו, יש לו הערכה עצמית אמתית (לא של התנשאות), מתוך שהוא מודע להיותו נברא בצלם א'להים, הוא גם יידע לכבד וגם לאהוב את הבריות. לפני כל התיחסות מילולית או פיזית לאחר, יחשוב האם היה מוכן ליחס כזה כלפי עצמו, כך יידע לסנן את הפניות וההתיחסויות השונות ממנו החוצה.

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

הורים מחנכים את ילדיהם לכבד את חבריהם ואת כל אדם. על ההורים לשמש דוגמה אישית, בכך שהם עצמם יכבדו אחרים וישתדלו שילדיהם יהיו נוכחים באותן הזדמנויות.

סיפור ילדים: כבוד האדם

הסיפור הוא על יוזמה של ראש עיר להפעיל את תלמידי בתי הספר סביב נושא "כבוד הבריות" באחד מבתי הספר פעלו תלמידות עם ותיקים וחזרו עם עושר של חוויות וספורים מהם – "פרס" נוסף למצווה הגדולה שקיימו.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com