האדם נברא ביום הששי לבריאת העולם. כל מה שנברא לפניו ניתן לו במתנה לשימושו, לכל מטרה מועילה. להועיל – אך לא להזיק. וזו לשון הפסוק בבריאת העולם:
"וְיִרְדּוּ (=ישלטו) בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ, וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" (בראשית, א:כו).
חכמינו זכרונם לברכה הרחיבו משמעות זכות ייחודית זו בלשונם המיוחדת וכך אמרו:
"בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך" (מה שנקרא היום: "נזק בלתי הפיך") (מדרש רבה קהלת, פרשה ז:א).
בעלי החיים עומדים לרשות האדם לעבודה, לאכילה, לשימוש מועיל בגופם: עור לביגוד והנעלה, למשל. פרשת "כי תצא" מלמדת אותנו את מצוות "שילוח הקן": מי שהולך בדרך ורואה קן ציפור ובו האם רובצת על האפרוחים או הביצים, אם מעוניין הוא באפרוחים או בביצים, מותר לו לקחת אותם, אך בתנאי שיפריח תחילה את האם מהקן, כדי שלא תרגיש בצער הפרידה מגוזליה או ביציה.
צער בעלי חיים
מצוות "שילוח הקן" היא אחת ממצוות נוספות בתורה המחנכות אותנו לרגישות גבוהה לצערם של בעלי החיים. מצווה נוספת היא מתחום פריקה וטעינה של משאות. ההולך בדרך ופוגש בחמור רובץ תחת משאו הכבד כל כך, עליו להושיט עזרה לבעל החמור בטיפול במשא ובחמור:
"כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ, רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ, וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ-עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות, כג:ה).
המעניין במיוחד במצווה זו הוא שגם אם בעל החמור הוא לא ידיד שלך, ואולי גם יש בלבך תחושת שנאה כלפיו, חובה עליך להושיט לו עזרה! ישנן עוד מצוות הנוגעות בערך חשוב זה- צער בעלי חיים. תורתנו הקדושה, תורת חיים היא ומחנכת אותנו להתנהל בהגינות, ביושר, כלפי בני אדם וכלפי בעלי חיים ואף כלפי הדומם.
דוגמה נוספת מפרשתנו "כי תצא", למצווה המתיחסת לצער בעלי חיים:
"לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר, יַחְדָּו" (דברים, כב:י).
בעלי החיים נבדלים זה מזה בכוחותיהם, החרישה בשני בעלי חיים שונים גורמת להם צער.
רגישות מולידה רגישות
ישנו בטוי חינוכי של אחד מחכמי ישראל (רבי אהרן הלוי זצ"ל, מחבר ספר "החינוך"): "אחר המעשים יימשכו הלבבות". כלומר, מי שמתרגל לעשות מעשים טובים, גם אם הוא לא מודע לחשיבותם, בתחילת דרכו, לבו יימשך אליהם עם הזמן והם ייהפכו לחלק מאישיותו. כך גם מי שמחנך את עצמו לרגישות לבעלי חיים, תתפתח אצלו גם רגישות לכל חי וודאי לבני אדם.
סכנת עוות בהבנת הערך
כאמור, ה' נתן לאדם הראשון ולכל צאצאיו רשות לשימוש נכון בכל בעלי החיים. בכלל היתר זה הוא ביצוע ניסויים רפואיים מושכלים בבעלי חיים, שמטרתם לקדם את הרפואה. שימוש כזה אין בו סתירה לערך "צער בעלי חיים", בזכות השימוש המדעי בבעלי חיים על ידי ביצוע ניסויים בהם, התקדמה הרפואה מאד. כדי לשמור על איזון נכון בין קידום הרפואה ובין שימוש בבעלי חיים קם גוף מוסמך מטעם החוק האחראי להחליט בכל שאלה בנושא.
פעילויות בבעלי חיים אסורות
"מלחמת שוורים" הוא משחק ראוותני הנהוג בספרד בין לוחמי שוורים ובין פר עד להריגת הפר. מדינות רבות אוסרות משחק זה כולל מדינת ישראל, בגלל "צער בעלי חיים". ההלכה אוסרת גם לצפות במשחק כזה. זוהי רק דוגמה ידועה, אך, לצערנו קיימות דוגמאות נוספות של פעילויות בבעלי חיים הגובלות בעינוי של ממש שהן אסורות בודאי. הכלל בנושא זה הוא: כל פעולה שיש בה רק סיפוק אישי ואין בה תועלת קיומית או רפואית לאדם – אסורה.
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
הילדים חיים בתוך סביבה טבעית, בה מצויים בעלי חיים שונים: כלבים, חתולים, צפורים. לעתים עשוי אחד הילדים לחמוד לצון ולהציק לכלב או לחתול מתוך רצון לשעשע את עצמו… "להעביר את הזמן". עלינו לחפש לו שעשוע מותר, נקי מצער בעלי חיים ולהסביר לו את חומרת הרעיון שלו.
סיפור ילדים: צער בעלי חיים
הסיפור הוא על ילדה שהחליטה לוותר על רעיון לקנות עבורה, כמתנת יום הולדת, כלוב עם תוכי, מאחר וחשה במצוקת תוכים כשבקרה אצל חברתה והתבוננה בתנועתם בתוך הכלוב.
קרדיט איור: ענבל גיגי בוסידן igigib@gmail.com