בני אדם נחונו בכישורים שונים, ביכולות שונות. עם הזמן מפתחים הם את יכולותיהם וכישוריהם לכדי עצמאות מלאה, ואף לשימוש בהם מעבר לצורך עצמם, אלא לצרכי הצבור או החברה בהם הם חיים. לא פעם עשויה "להתגנב" בלב מי מהם תחושת התנשאות ביחס להצלחה הנובעת מיכולת חריגה, כזו או אחרת. תחושה זו מסבה מצד אחד עונג לאותו אדם: "יש לי מעמד בחברה", "מחשיבים אותי" וכדומה, אך, מצד שני, יש בה מידה של גאווה. פרשת "מקץ" מלמדת שיוסף התרחק מכך, ואף שהיה היחיד במצרים ביכולתו לפתור את חלום פרעה, ייחס יכולת זו לבורא העולם.

ענווה בפרשתנו

יוסף נענש על ידי שר הטבחים להימצא בכלא. שם פגש שניים משרי פרעה: את שר המשקים ואת שר האופים. יום אחד גילה שפניהם נפולות וכשהתברר לו שזה כתוצאה מחלום מטריד שחלמו, הציע להם להשמיע לו את החלומות. כששמע, הציע את פתרונותיו, ואכן הפתרונות היו נכונים, וכדבריו התגשמו שני החלומות. שר המשקים חזר לתפקידו לשמש את פרעה, וכשראה שפרעה מאוכזב מחכמיו שלא הצליחו לפתור את חלומו, הציע להביא אליו את יוסף. יוסף הובא אל פרעה מבית הכלא. וזו השיחה שקיים פרעה עם יוסף לקראת סיפור חלומו:

"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף: חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ; וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר, תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר אֹתוֹ.  וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר: בִּלְעָדָי, אֱ'לֹהִים יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה.  (בראשית, מא:טו-טז)

יוסף ביטא תקווה שפתרון החלום יישלח מה' אל פרעה (אולי דרכו, אך לא בהכרח – "בלעדי"). הוא שמע את החלום הכפול ואז הציע את פתרונו:

"  וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה, חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא:  אֵת אֲשֶׁר הָאֱ'לֹהִים עֹשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעֹה." (בראשית, מא:כה)

– שבע שנות שֹבָע עומדות להתחיל במצרים. ואחריהן יתחילו מייד שבע שנות רעב. את הפתרון סיים, שוב, בחלקו של ה' בפתרון:

 "הוּא הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל-פַּרְעֹה:  אֲשֶׁר הָאֱ'לֹהִים עֹשֶׂה, הֶרְאָה אֶת פַּרְעֹה(בראשית, מא:כח). 

בסיימו את הפתרון, המשיך יוסף, מייד, והציע הצעה כלכלית להתמודדות הממלכה עם הרעב הכבד שעומד לקרות:

"וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם. יַעֲשֶׂה פַרְעֹה, וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל הָאָרֶץ, וְחִמֵּשׁ אֶת אֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע. וְיִקְבְּצוּ אֶת כָּל אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת הַבָּאֹת הָאֵלֶּה, וְיִצְבְּרוּ בָר תַּחַת יַד פַּרְעֹה אֹכֶל בֶּעָרִים וְשָׁמָרוּ. וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן לָאָרֶץ לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, וְלֹא תִכָּרֵת הָאָרֶץ בָּרָעָב. וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו"(בראשית, מא:לג-לז). 

הפתרון וההצעה הכלכלית של יוסף התקבלו על דעת פרעה ושריו. הוא כל כך התרשם מיוסף והחליט למנותו להיות האיש שיעמוד בראש ביצוע התכנית הכלכלית, אך המעניין הוא שבדבריו שילב מסר אמוני, שכנראה הופנם בלבו, בהשפעת יוסף:

"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו:  הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱ'לֹהִים בּוֹ?! וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱ'לֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת, אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ.  אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי, וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי, רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּך. (בראשית, מא:לח-מ). 

יוסף מתמנה לשר הכלכלה ולתואר מכובד ביותר – משנה למלך – ומתחיל את תפקידו החשוב במשנה מרץ. את תפקידו הגדול והאחראי הזה, מילא יוסף ביעילות ובצניעות, ללא גילויי התנשאות וללא ניצול לא ענייני של תפקידו. ענווה זו נבעה מתוך אמונה עמוקה של יוסף בהנהגת ה' את העולם ובהשגחתו עליו. כשם שאת ירידתו למצרים בדרך מושפלת ראה יוסף בהשגחת ה' וברצונו, כך את עלייתו לתפקיד הרם ראה כמי שמופעל משמים ולכן לא ייחס את ההצלחה לעצמו.

ענווה בימינו

נסיון גדול עומד בפני כל מי שעולה לגדולה, וכן בפני מי שזכה להתעשר. במשך חייו חותר האדם לשפר את רמת חייו ואת מעמדו בחברה, והנה זוכה הוא להגשים חלומו. לרוב, קורה הדבר לאחר מאמצים גדולים. ברגע זה ניתנת בידו הבחירה אם לזקוף את ההצלחה הזאת לעצמו – פרי מאמציו הרבים, או לבורא העולם, מי שמחייה אותו מיום היוולדו ומלווה אותו יום-יום, צעד-צעד. התורה  מתייחסת להתלבטות  זו בכמה מקומות אחד מהם הוא בפסוקים הבאים:

"פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ וּבָתִּים טוֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ.  וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱ'לֹהֶיךָ הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ.  הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ. וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה.  וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ'לֹהֶיךָ כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ כַּיּוֹם הַזֶּה." (דברים, ח:יב-יח)

אכן, נסיון גדול, אתגר הבוחן את מידת הענווה של האדם המצליח, ולאיזו מסקנה יגיע.

בהצלחה!

היכן פוגשים ילדינו ערך זה

הורים משתפים בדרך כלל את ילדיהם במה שמשמח אותם: מעבר לתפקיד חדש בעבודה, רכישת מכונית או דירה וכדומה. הילדים מעריכים את מאמצי ההורים היומיומיים לשפר את תנאי הקיום בבית, ואף להעלותם לרמת חיים גבוהה. חשוב מאד שהמסר העולה מתהליכים אלה לא יביא את הילדים להערכה לא נכונה את הסיבות להצלחה. לא טוב יהיה שהילדים ייחסו את ההצלחה של ההורים רק לכישוריהם ולחוש הכלכלי המפותח וכדומה. הערכה כזו תביא אותם לייחס מידת גאווה להורים ביחס להצלחתם. טוב יהיה שההורים ישתפו את הילדים במאמצים המתמשכים שהיו להם לאורך הדרך, וכן יצביעו על שותף חשוב ביותר להצלחתם – בורא העולם, (אחר שהם עצמם הפנימו זאת, כמובן)

סיפור ילדים: ענווה

הסיפור הוא על תלמיד שהגיע להישגים יפים במיוחד בלימודיו, אך, כשנשאל ונשאלו הוריו על הרגלי הלמידה שלו בבית, בחר לציין שאת ההצלחה הוא תולה בעיקר בלימוד שלו עם החברים (שהתבקש על ידי המורה לחזקם) ולא במאמציו הוא. הלימוד עם החברים היווה עבורו הזדמנות טובה לבדוק באיזו רמה הוא שולט בחומר, ואם הוא זקוק עדיין לחזור עליו. המורה ששמעה זאת אמרה בתגובתה שהיא מגלה כאן מידת ענווה שהתלמיד מצטיין בה.

קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com