אדם הגון משתדל למלא חובותיו במלואן. לא תמיד עושה הוא זאת בהתלהבות וברצון רב, אך מחויבותו לביצוע המשימה מביאה אותו, לפחות, לביצועה ברמה סבירה. האם מחוייב הוא ללוות את הביצוע במחשבה, בכוונה "לשם קיום חובתי…"? ודאי שלא. די בכך שהתוצאה תהיה לשביעות רצונו של המזמין, של האחראי. אך, מתברר, שלא כל המשימות שוות. פרשת "נשא" מלמדת שבביצוע משימה שיש בה מימד רוחני, חייבת להתלוות כוונה לביצוע המשימה.
חשיבות הכוונה בפרשתנו
בחנוכת המשכן השתתפו הנשיאים בהקרבת קרבנות כנציגי השבטים. הקרבנות שהקריבו נחשבו אז כהבעת תודה לה' על הזכות בהשראת שכינתו במשכן, באהל שבני אדם בנו. כל נשיא הביא קרבנותיו ביום נפרד – "נשיא אחד ליום". האווירה בימי חנוכת המשכן היתה מרוממת. המעניין הוא שתוכן הקרבן של כל הנשיאים היה זהה, כך שבדיווח על הגשת הקרבנות, ניתן היה לקצר ולתאר בפירוט את מרכיבי הקרבן האחיד, ולהסתפק בידיעה כללית בנוסח כזה: "ויקריבו שנים עשר הנשיאים את קרבנם", ואז יבוא פירוט הקרבן: – "קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף…". אך לא כך נהגה התורה, אלא פרטה את קרבנו של כל נשיא שבט, כך שבמקום 6 פסוקים נכתבו 60 פסוקים (!).
הדבר תובע הסבר: מדוע? מהי החשיבות בחזרה על אותו תוכן 12 פעם? התשובה לשאלה זו ברורה היא לכל מי שמכיר ולו מעט את דיני הקרבנות. לא די בכך שאדם טורח ומביא קרבן תמים, ללא מום, בשמחה, ומקפיד על כל פרטי ההכנה. חובתו העיקרית היא לצרף את מחשבתו בענין, כלומר, לכוון מראש את ייעודו של הקרבן: עולה? שלמים? חטאת? נדר? נדבה?. יתרה מכך, גם אחרי שהוגש הקרבן כהלכתו, כולל המחשבה של בעליו, על הכהן המקריב גם כן להתרכז ולחשוב את המחשבה הראויה לקרבן זה, בהתאם לשולחו – בעל הקרבן, ואם סטה במחשבתו (כגון בייעודו של הקרבן מקרבן עולה לקרבן חטאת) הקרבן פסול. במלים אחרות, התורה באה בדרך זו של הכפלת הפסוקים ללמד על חשיבות הכוונה בקרבן ולהראות שאכן כל נשיא כוון דעתו במיוחד ולא נגרר אחר חברו בכוונה.
חשיבות הכוונה בחיי היום-יום
אמנם מקומה של הכוונה בהגשת הקרבן היא ייחודית לעבודת הקודש במקדש, אך מכאן נוכל ללמוד על חשיבות הכוונה בכלל בעשייה היומיומית. למשל, שליחי ציבור העמלים לטובת הציבור, כמה חשוב שיצרפו כוונה בעשייתם, כוונה פשוטה המראה את הרוח הדוחפת והמפעילה אותם. חיילי צה"ל בשירותם החיוני בצבא, כמה חשוב שיוזנו בחשיבה נכונה על פעילותם המאומצת להגנת העם והארץ. אינו דומה חייל שקיבל במהלך חינוכו תכנים המובילים לכוון חשיבות השירות הצבאי להגנת העם היקר והארץ היקרה, לחייל שפוגש תכנים אלה רק כשהתגייס, בסדרות החינוך הטובות של קצין חינוך ראשי. סדרות חינוך אלה נועדו להכניס רוח ותכלית לשירות התובעני של החייל, שיידע מדוע חשוב כל כך להתמסר לתפקידו. גם בחיים האזרחיים חשוב ללוות את העשייה בכוונה. ראש עיר, יצליח יותר בעבודתו לקידום עירו, כשירתום יותר ויותר תושבים למשימות, תוך כדי שהוא מרצה דבריו בפני התושבים בכנסים השונים.
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
הפעילות בבית סביב המשימות הנדרשות, נכנסת לשגרה, ולעתים ניכרת שחיקה באיכות הביצוע. טוב יעשו ההורים אם ירעננו מד פעם את חשיבות השותפות של כל בני המשפחה בביצוע המשימות, ולא ישאירו אותן בידי ההורים בלבד. נחוץ לפתח ולשמר את תחושת השייכות של הילדים לעבודות הבית, כך שבמקום לבקש את עזרתם, יהיו הם הראשונים להציע את עזרתם, וליתר דיוק, יבקשו להיות שותפים ולא שתתפתח אצלם תחושת "אורחים".
סיפור ילדים: חשיבות הכוונה
הסיפור הוא על ראש עיר שכיהן בתפקידו עשר שנים ולקראת הבחירות לכהונה חדשה של ראשות העיר, לא טרח להפיץ דפי פרסום על עצמו, אלא הסתפק במכתב אחד לכל התושבים בו פירט רשימה ארוכה של הישגים בעשר שנות כהונתו. לשואליו על הימנעותו מפרסום תעמולתי, השיב כי אין זו דרכו, אלא הדבר העיקרי בעיניו הוא חשיבה מתמדת בעשייה לטובת הציבור, ושאפיה לשיתוף מירבי של כל תושב בעשייה, כל אחד בהתאם לרצונו וכישוריו.
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com