הדפסהכל אדם שואף לחיות טוב, מאושר בחייו מכל הסובב אותו: עבודה, משפחה, חברה ועוד. המאמצים שלו להשגת האושר בתחום הכלכלי יהיו בדרך כלל בסגנון של נמרצות להשגת הכנסה כספית גבוהה יותר, ניצול הזדמנויות לרכישת מוצרים, דירה וכדומה. בהגיע האדם למצב כלכלי טוב, למילוי שאיפותיו הכלכליות, מתעוררת בו תחושת סיפוק: "הנה השגתי את מה שרציתי", "התעקשתי וניצחתי". היגדים כאלה ודומיהם, ילחש לעצמו או לסובבים אותו. אכן, בצדק. הוא זה שטרח ומגיעה לו תחושת הסיפוק וההערכה. אך פרשת "עקב" דורשת מהאדם להעמיק מעט ולחשוב על גורם נוסף ואף עיקרי להצלחה זו. עליו לזכור תמיד שה', בורא העולם, הוא הוא הנותן לו כוח לעשות, להצליח ולהשיג את כל מה שהשיג. וכך כתובים הדברים בחומש:
"פֶּן תֹּאכַל וְשָׂבָעְתָּ; וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה וְיָשָׁבְתָּ. וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ; וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ יִרְבֶּה. וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת ה' אֱ'לֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין מָיִם; הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ. הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר, אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ: לְמַעַן עַנֹּתְךָ, וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ, בְּאַחֲרִיתֶךָ.
וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת ה' אֱ'לֹהֶיך, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל: לְמַעַן הָקִים אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה." (דברים, ח:יב-יח)
מדוע "מסוכנת" היא החשיבה הזאת, שמקור ההצלחה הוא האדם עצמו?
מצד אחד חשוב שהאדם יכיר ביכולותיו ויפתח וישכלל את כשרונותיו. כך הוא יתקדם בחיים, יצליח להשיג את מבוקשו ויוכל גם לקיים משפחה לתפארת. אך, ככל שייחס הוא את הצלחותיו למידת השתדלותו וכשרונותיו, תלך ותתפתח בו תחושת התנשאות וגאווה. תחושת הגאווה תנתק אותו עם הזמן עם כל גורם שבעבר נעזר בו, כולל בורא העולם, חלילה. הוא ילך ויפתח בעצמו תחושת עליונות: שהוא בעל יכולות רבות, ואיננו זקוק עוד לאחרים. נזק נוסף שעלול להתפתח מתחושה זו, הוא שאפתנות הולכת וגוברת להעלאת רמת החיים והמשאבים הכלכליים, ועוד, מעבר לצרכי קיומו, מה שיגרום "להזזת" מוקד החיים מערכיים, לחומריים. לכן, מצד שני, עליו ללוות את תחושת ההצלחות שלו במבט כלפי מעלה, למי שהביא אותו הנה ומפיח בו נשמה בכל יום: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך".
עושר או אושר – ההבדל הקטן/הגדול
יפה היא מאד שפתנו, השפה העברית, שבהבדל קטן של חילופי אותיות, בין ע' לא' (ולאחינו שאינם מבחינים בהגייה בין ע' לא' – הבדל זה הוא היחיד), מבדילה היא במשמעות של מושגים. האמנם יש קרבה בין אושר לעושר? האם בהכרח כל מי שעשיר הוא גם מאושר? ובכן, שאלות אלה והדומות להן מטרידות מאד הרבה חוקרים מכל רחבי העולם. הם חסכו מאתנו מאמץ גדול של חקירת הנושא. המסקנות שלהם מעניינות. להלן ציטוט מאחד החוקרים בנושא:
פרופ' דניאל כהנמן באתר http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000108725:
"מדוע לא נמצא קשר חזק יותר בין עושר לבין שמחת חיים יומיומית? כהנמן מציע כמה אפשרויות שעלו במחקרים קודמים. האחת היא, כפי שתואר לעיל, שאנחנו מתרגלים לנוחות הפיזית ולרמת החיים החדשה שלנו מהר מאוד, ולומדים לצפות ליותר. כך נותרת רמת האושר ללא שינוי. השנייה היא, כי האושר שלנו נובע פחות מהכסף עצמו ויותר מהשוואת מצבנו הכלכלי לאלה שסביבנו, וכאשר אנחנו 'מתקדמים בחיים', אנחנו משווים את עצמנו לסביבתנו העשירה יותר".
אכן, הרבה אנשים נראים מאושרים ושמחים כשהרמה הכלכלית שלהם גבוהה. אך מי שטורח ובודק אם אכן מאושרים הם, יגלה שאין זה מדוייק, ואולי יגלה שבשכונה ממול שכונת העשירים, גרים אנשים מאושרים באמת, שהם ודאי לא עשירים.
והנה, חכמינו זכרונם לברכה, כבר לפני כאלפיים שנה, ידעו בחכמתם להגדיר מיהו עשיר באמת:
"בן זומא אומר:…איזהו עשיר? השמח בחלקו, שנאמר(תהלים קכח ב): 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך". (אבות, ד:א).
כלומר, לא חשוב כמה שווה הרכוש שלך, חשוב יותר אם אתה שמח בו, וחש שהוא בעצם החלק המיועד לך. ואילו החלק שנמצא אצל השכן ("הדשא של השכן ירוק יותר…"), שייך לו ורק לו ואינו צריך להגיע אליך.
ואם נשוב לפרשת "עקב", נמצא שיש קשר בין מי שמייחס את הצלחתו לבורא העולם ולא אומר "כוחי ועוצם יד עשה לי את החייל הזה", לבין המאושר, השמח בחלקו. שניהם לא "נלחמים" להעצמה כלכלית, ללא צורך, ופנויים למצוא את האושר במה שיש להם.
היכן פוגשים ילדינו ערך זה
יש הורים ומורים שכבר מגיל צעיר מעניקים לילדים פרסים שונים. הילדים ודאי יודעים שמקור הפרסים או הממתקים הוא ההורים/המורים שמשקיעים בכך. מה קורה כשהם גדלים ומשתכרים בזכות עצמם: בנות – כשמרטפיות, בנים כשוליות לבעלי מקצוע בחופשים וכדומה? האם הם זוכרים להודות להורים שסייעו להם להשיג עבודה זו או אחרת? ובכן, חשוב להזכיר להם זאת. הדבר ירגיל אותם שבעתיד יתבוננו שוב בסיבות להצלחות השונות ויזהו את הגורם החיצוני שמפעיל אותם, מסייע להם במשימות השונות בחיים, הלא הוא הבורא יתברך וישתבח.
סיפור ילדים: סכנת העושר
הסיפור הוא על שני ילדים שעבדו בחופש והרוויחו סכום יפה. הם הצליחו לממש תכניות שלהם ברכישת חפצים שונים שמאד רצו, אך לפני כן הפרישו תרומה מכובדת לטובת ארגון חסד.
קרדיט איור: רז אבירם razshomrata@gmail.com