הדפסהטבעי מאד שאדם אוהב את עצמו. הוא תמיד ידאג לחיות טוב בכל היבט שהוא. ביחס לזולת, הוא לא יתנגד שיהיה גם לו טוב, אך לא תמיד יסכים לתת גם לו, ועוד יותר – לוותר על הנאה פרטית לטובת האחר. פרשת "קדושים" מלמדת אותנו את היסוד הגדול ביהדות – אהבת ישראל. על כל יהודי חובה לאהוב כל אחד מישראל, אהבה זהה לאהבתו את עצמו.
"זה כלל גדול בתורה"
רבי עקיבא נדרש להגדיר את הרעיון, המצווה העיקרית בכל התורה, והשיב:
רבות נכתב על אמירה גדולה זו. ננסה כאן להסביר מעט את מה שעומד מאחורי משפט מכונן זה. כדי לעמוד על תוכנו העמוק של משפט זה, נתיחס תחילה לכל אחת משלוש מילותיו:
"ואהבת" – האהבה היא הרגש החזק ביותר אצל כל אדם. היא הביטוי היותר עמוק ליחס שלו לכל דבר.
"לרעך" – הריע הוא האחר. אין מדובר כאן, כפי שניתן לטעות, בחבר קרוב בלבד, אלא בכל יהודי באשר הוא. בעיני התורה כל יהודי הוא ריע, קרוב אליך.
"כמוך" – בכל המשמעויות האפשריות: חומרית, רגשית ורוחנית. חומרית- לדאוג שלא ייפגע רכושו של חבר, כפי שהתבטאו חכמינו במסכת אבות:
רגשית- לדאוג לכבודו של חבר שלא ייפגע, כפי שהגדירו זאת חכמינו במסכת אבות:
ועוד מימד אחד – רוחני. תפישת העולם ביהדות מבחינה בחלק רוחני, נשמתי, אצל כל יהודי. צרכיה של הנשמה אינם חומריים, אלא רוחניים. על האדם להזין את נשמתו בעשייה רוחנית. מי שאוהב יהודי באמת, חייב לדאוג גם לעולמו הרוחני, "כמוך" – כפי שהוא דואג (או אמור לדאוג) לעולם הרוחני שלו עצמו.
מהו הביטוי המעשי לאהבה זו?
תחושת האהבה לכל יהודי, כשהיא קיימת בעוצמה הראויה, צריכה לבא לידי ביטוי מעשי. האוהב יפתח את חושיו להרגיש צרכיו של כל יהודי, הן הגשמיים, הן הרגשיים והן הרוחניים. כשילך ברחוב לדרכו, ישים לב אם נקרים בדרכו אנשים עם צרכים שונים. לעתים, די יהיה בעצם ההתיחסות אליהם, כרבי יוחנן שהורה לנו במסכת אבות : "הוי מקדים בשלום כל אדם". כלומר, פנייה לבן אדם במלים "בוקר טוב", "שלום", לעתים הופכת את מצב רוחו מעצוב לשמח! בנוסף, כפי המתאפשר, גם מצד הזולת, יתעניין בו, ואם יראה שהוא זקוק לדבר מסוים, ישתדל לעזור לו. ולעתים, כשהקשר ביניהם יותר קרוב, יציע גם סיוע רוחני עם כל הסייגים הראויים ( לא לחדור פנימה מדי לליבו, לזהות פתיחות לנושא וודאי לא להעליבו בגלל "כוונות טובות", למשל, להפציר בו לקיים איזושהי מצווה), למשל: סיוע בארגון "בר מצווה" בבית כנסת, "אזכרה" לקרוב משפחה של חבר וכדומה.
סיכון או סיכוי?
במבט שטחי, ניתן להעלות חשש מגילוי אחריות, אכפתיות, כלפי יהודי בתחום הרוחני. הדבר נראה כהתערבות בעולמו האישי של הזולת וכפי שהביטוי העממי אומר: "איש באמונתו יחיה"[1]. כלומר, "אל תתערב בעולמי הרוחני, דאג לעצמך ואני לעצמי" לאמתו של דבר, מי שלא חש מצוקה רוחנית, יראה כך את היחס כלפיו מצד אדם דתי המציע לו עניין רוחני כל שהוא, ובצדק. משל למי שמציע לחברו דבר מאכל שלא הכירו קודם לכן, והלה מנסה לשכנעו עוד ועוד לטעום ממנו, וחברו מגיב, בצדק, שכל אחד אוכל לפי טעמו ורצונו כי "על ריח ועל טעם אין להתווכח". וכאן אכן טמון סיכון במערכת היחסים ביניהם. החבר עם הכוונות הטובות עלול בגישה לא חכמה שכזו, להפסיד חבר ואף לגרום לזלזול באותה הצעה רוחנית.
אבל יש גם דרך אחרת שעשויה להוות סיכוי. הלל במסכת אבות מלמד אותנו על הדרך הראויה בתקשורת עם יהודים בכלל:
האות ו', ו' השימוש, רומזת על שני ערכים בהיגד זה של הלל. תחילה, אומר הלל, עליך לאהוב את כל הבריות אהבה אמתית, ולו רק בזכות היותן בריותיו של הבורא. משימה אחרת יש לך, והיא – לקרבן לתורה. כלומר, אהבת הבריות לא תהיה מכוונת מטרה כדי ללמדם תורה, אלא בהמשך, דאג גם לעולמם הרוחני ופנה אליהם בדרך נכונה, מתוך גישה מכבדת, לא פוגענית ולא מעליבה. הקפד לבדוק ש"הדלת פתוחה" ו"לא הגיפו את התריס" בפניך… בדרך כזו, יש בהחלט סיכוי טוב להצלחת המשימה.
היכן פוגשים ילדינו מידה זו
בעולם כה מתוקשב, "כפר גלובלי", בו כל אחד יכול לדעת בו זמנית מה קורה כמעט בכל מקום בעולם, הופכת להיות ההתעניינות בזולת כעניין משני ביותר, בעיקר בעיני הילדים. מעניין אותם יותר משחקי מחשב וכדומה. באוירת חינוך כזו, הסיכויים שילד יפתח יחס אוהב לחברו ואף דאגה לו במצוקתו, הם לא גבוהים ועל ההורים מוטלת משימה – לפתח התעניינות באחר ולהביא את ילדיהם אף לאהבת ישראל.
סיפורי ילדים: אהבת ישראל
הסיפור הראשון הוא על קליטה מרגשת של ילדי עולים, למרות שלא היתה שפת דיבור לתקשר איתם, היתה שם "שפת לב"…
הסיפור השני הוא על משפחה שהגתה רעיון להפגת המתח אצל נהגים וגם יישמה אותו.
[1] מבוסס על המלים מהתנ"ך (חבקוק ב:ד): "צדיק באמונתו יחיה". השינוי גרר אתו גם משמעות אחרת. בעוד שהפסוק מתכוון לומר שעיקר חיותו של הצדיק היא אמונתו, מתכוון הביטוי העממי לתת משמעות אחרת: כל אחד רשאי לבחור לעצמו את אמונתו.
מעניין מאוד! תודה רבה!
תודה לך רבקי על תגובתך.
מעודד לדעת שהחומרים מעניינים ואולי גם מועילים.
האם נרשמת באתר לקבלת הודעה קבועה על העלאת הפרשה החדשה בכל שבוע?
צוות "מידה טובה בפרשה"